רבי יעקב אטלינגר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: עריכה לשונית והתאמה לסגנון המכלול.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.
עריכה
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: עריכה לשונית והתאמה לסגנון המכלול.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.
הרב יעקב אטלינגר
לידה 17 במרץ 1798
כ"ט באדר תקנ"ח
קרלסרוהה, ספר באדן
פטירה 7 בדצמבר 1871 (בגיל 73)
כ"ה בכסלו תרל"ב
אלטונה, הרייך הגרמני
השתייכות יהדות אורתודוקסית בגרמניה
תחומי עיסוק רבן של מנהיים ואלטונה
רבותיו הרבנים רבי אברהם בינג, רבי אשר וולרשטיין ורבי אברהם בנימין זאב המבורג
תלמידיו הרש"ר הירש, רבי עזריאל הילדסהיימר
בני דורו ידידו רבי יצחק ברנייס
חיבוריו ביכורי יעקב – על הלכות סוכה, תקצ"ו; ערוך לנר – פירושים על התלמוד, תר"י–תרל"ג; שו"ת בנין ציון, תרכ"ח; שו"ת בנין ציון החדשות, תרל"ג; מנחת עני – דרשות, תרל"ד

רבי יעקב יוקב[1] אֶטלינגר (בכתיב מיושן: עטלינגער, גרמנית: Jakob Ettlinger; כ"ט באדר תקנ"ח, 17 במרץ 1798 – כ"ה בכסלו תרל"ב, 7 בדצמבר 1871), רבן של מנהיים ואלטונה[2], פוסק הלכה, סופר ופובליציסט, ממנהיגי היהדות האורתודוקסית בגרמניה. מחבר הספרים "ערוך לנר" על התלמוד הבבלי, "ביכורי יעקב" על הלכות סוכה, ושו"ת "בנין ציון".

ביוגרפיה

נולד בקרלסרוהה כבן רביעי מתוך 11 ילדים להרב אהרן ב"ר מאיר זליגמן ולאמו רעכל רחל[3]. קרא לספרו ערוך לנר כדי להנציח את שם הוריו, כי רעכל ואהרן עולה בגימטריה ערוך לנר.

אביו היה רב בית כנסת ומורו הראשון. בימי נעוריו אביו לימדו תורה ולאחר מכן המשיך את לימודיו אצל רב העיר, רבי אשר (בנו של בעל השאגת אריה). בבחרותו עבר ללמוד בישיבת רבי אברהם בינג, אב בית הדין של וירצבורג שבבוואריה. נשא בזיווג ראשון את גיננדל (בת רבי משולם וורמסר) וממנה נולדו לו 8 ילדים, ובזיווג שני נשא לאשה את בת שבע (בת רבי מאיר מווירצבורג)[4], במשך 3 שנים למד בחברותא עם רבי אליעזר ברגמן כמו כן למד בחברותא עם רבי יצחק ברנייס (מאוחר יותר רבה של המבורג). רבי דוד ויסקאפף (אב"ד וואלרשטין) שלמד עמו העיד שהיה מסגף את עצמו ומתענה. הוא למד קבלה בסתר, אבל למרות הסודיות הוא התפרסם כמקובל ובעל בקיאות עצומה בספר הזוהר ומצטט את הזוהר בספריו[5]. לאחר פרעות "הפ-הפ" בשנת 1819 נמלט לפיורדא, לבית המדרש של בעל "שער הזקנים" רבי אברהם בנימין זאב המבורג. הוא גם למד אצל רבי אשר וולרשטיין. תוך כדי לימודיו אצל רבי אברהם בינג בווירצבורג, למד גם באוניברסיטה של העיר, אך נאלץ לפרוש מהלימודים בעקבות הפרעות הנ"ל. בכך היה הוא וחברו החכם ברנייס, מראשוני הרבנים הגרמנים בעלי רקע אקדמי.

בשנת 1826 הוא התמנה לרבה של מחוז לאדנבורג ואינגולשטאדט והתיישב במנהיים. הוא מונה שם לראש הקלויז דר' למלה (שהקים סוכן החצר רבי אשר למלה ריינגנום), הקים שם ישיבה שהכשירה תלמידים לרבנות, ביניהם הרש"ר הירש ורבי יעקב רוזנברג ורבי אליקים גצל שלזינגר.

רבנות אלטונה

בשנת תקצ"ד אחרי מותו של הרב המקומי רבי עקיבא ישראל ורטהיימר הוא קיבל הצעת רבנות מקהילת אלטונה. וביום ל"ג בעומר שנת תקצ"ו 1836, הוא הגיע לאלטונה ומונה לרבה הראשי של העיר אלטונה וביום כ' באייר נשא את דרשתו הראשונה בקהל שהודפסה לרבים על פי צו ראשי הקהל[6], תפקיד שנשא עד סוף ימיו. גם שם הוא הקים ישיבה ומבין תלמידיו באלטונה היה רבי עזריאל הילדסהיימר. בשנת 1844 התקיים בבראונשווייג כנס של רבנים רפורמים. רבי יעקב אטלינגר שראה בכך איום על עתיד היהדות, הוביל מחאה של מאה ושישה עשר רבנים נגד הרפורמה. מעבר לכך הוא החל בכתיבה להסברת עמדת היהדות האורתודוקסית. כתיבת טענות הנגד האורתודוקסיות הוטלו על הרב אלכסנדר זוסמן אדלר, לימים רבה של ליבק. הפרסומים היו החוברת "שלומי אמוני ישראל" וכתב העת בגרמנית, שומר ציון הנאמן (Der Treue Zions Waechter) שכלל מוסף בעברית ונחשב לכתב העת החרדי הראשון[7]. בכתב עת זה ראו אור מעל מאתיים גליונות במשך כעשר שנים. פעל לטובת היישוב היהודי המתחדש בארץ וכהוקרה על כך קיבל את תואר הכבוד "נשיא ארץ ישראל" מהרבנים הספרדיים והאשכנזים בירושלים. כאב בית דין הייתה לו הכרה לשיפוט בעניינים אזרחיים על ידי השלטונות הדניים אשר אלטונה הייתה שייכת להם. סמכות זו בוטלה בניגוד לרצונו בשנת 1863. ענוותנותו משתקפת בצוואתו שבה ציווה שאחרי פטירתו הוא לא יקרא צדיק ושעל קברו יחרטו רק שמות ספריו והשנים שבהן כיהן כרב באלטונה, שם נקבר[8]. כמו כן מרוב חיבתו לארץ ישראל ביקש שישלחו לו ארגז עפר מארץ ישראל בכדי שיקברוהו בו ולא הסתפק בכד או שקית עפר כפי שנהגו כל בני הגולה[9]. מבניו, הרב בן ציון עטלינגר שהיה חתנו של הגביר ר' שמריהו צוקרמן ממוהילב, וההדיר חלק מכתבי אביו.

רבי יעקב אטלינגר נפטר בליל נר ראשון של חנוכה ה'תרל"ב. אף שציווה לא להספידו, היו שבדרשותיהם הזכירו בצער רב את עובדת פטירתו, לפעמים תוך כריכת הדבר עם פטירת רבה של פרשבורג "הכתב סופר" מעט אחריו[10].

הנצחתו

רבי יוסף חיים זוננפלד, שהתגורר כל ימיו בירושלים בדירת "בית יעקב" הנמצאת בבתי מחסה שנתרמה על ידי מעריצי רבי יעקב אטלינגר, היה מציין את יום הזיכרון של הרב אטלינגר מדי יום ראשון בחנוכה, תוך ציון העובדה שמספר ספרי הערוך לנר היה 8 [כולל זה על מסכת פסחים שעדיין לא נדפס] ונפשו ידעה לקרוא לסדרת ספריו "ערוך לנר" כי ביום הזה נערכה העברת נר נשמתו לישיבה של מעלה וכבה נר גופו בעולם הזה[11]. כמו כן הונצח בית הכנסת בשם ערוך לנר על שמו בשכונת רמת שלמה בירושלים.

חיים אישיים

בשנת ה'תקפ"ה (1825) נשא את גיננדל (=חנה, בת הגביר, רבי קויפמאן טוראך לבית וורמסר), ממנה נולדו לו 8 ילדים. בשנת ה'תר"ג (1843) נפטרה אשתו במהלך לידת בתה שרה. בשנת ה'תר"י (1850) נשא לאשה את בת שבע הנקראת שבע[12] (לבית מאיר), ממנה נולדו לו 3 ילדים. מבניו, הרב אברהם עטלינגר, הרב אהרן ברוך עטלינגר, והרב בן-ציון עטלינגר שהיה חתנו של הגביר ר' שמריהו צוקרמן ממוהילב, וההדיר חלק מכתבי אביו.

צאצאיו

בניו[13]:

  • בנו, רבי בן-ציון עטלינגר (חתן הגביר שמריהו צוקרמן ממוהילב).
  • בנו, רבי אברהם עטלינגר.
  • בנו, רבי אהרן ברוך עטלינגר.

שבעה מחתניו היו רבנים ידועי שם[14]:

  1. הרב משולם זלמן הכהן, רבן של כמה ערים בגרמניה נשוי לבתו רעלכע, בנו של רבי שלמה הכהן אב"ד צילץ ומחברם של הספרים 'בתי נפש - בית מדרש'.
  2. הרב הדרשן ד"ר יוסף איזקסון, רבה של רוטרדם נשוי לבתו מלכה.
  3. הרב ד"ר ישראל מאיר פריימן, רבה של פילענע ואוסטרובא, מחבר הפירוש ענפי יהודה על ספר והזהיר נשוי לבתו הילנה העלנה.
  4. הרב מאיר עטלינגער בן אחיו של הערוך לנר נשוי לבתו רעכל.
  5. הרב ד"ר משה ליב הלוי במברגר, רבה של באד- קיסינגן, בנו של רבי יצחק דב במברגר ה'יד הלוי' נשוי לבתו שרה.
  6. הרב ד"ר מרדכי [מרכוס] הלוי הורוויץ, רבה של פרנקפורט, מחבר שו"ת מטה לוי, אבני זיכרון ורבני פרנקפורט נשוי לבתו גיטל.
  7. הרב ג' לעפי, נשוי לבתו עללא.

מצאצאי הערוך לנר הידועים כיום:

תלמידיו

ספריו

ערך מורחב – שומר ציון הנאמן

רוב ספריו הוצאו לאור באלטונה.

לקריאה נוספת

  • הרב יהודה אהרן הלוי הורוויץ, "מבוא לתולדותיו", בתוך: שו"ת בנין ציון השלם, ירושלים: תשמ"ט. חלק א' עמ' 1–52.
  • אדם פרזיגר, זהות אורתודוקסית ומעמדם של יהודים שאינם שומרי הלכה: עיון מחודש בגישתו של הרב יעקב עטלינגר. בתוך: אורתודוקסייה יהודית; היבטים חדשים. עורכים: יוסף שלמון, אביעזר רביצקי ואדם פרזיגר. ירושלים: מאגנס, תשס"ו.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רבי יעקב אטלינגר בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ הנוסח במצבתו; יוקל, בצעירותו חתם; יוקב, וכך מופיע שמו בספרו הראשון 'בכורי יעקב'
  2. ^ קהילות אה"ו
  3. ^ קרא לבנו ולבתו על שמם
  4. ^ ראה אוה למושב עמ' 120
  5. ^ ראה ערוך לנר (ראש השנה כ, ב, ד"ה והפני יהושע וכו'), וכן ראה שו"ת בנין ציון החדשות סימן קכ"ב
  6. ^ איוה למושב עמ' 117-116
  7. ^ ישראל גרובייס, על דעת המקום ועל דעת הקהל, באתר צריך עיון, א' אייר תשע"ז
  8. ^ תמונת מצבתו, בפורום אוצר החכמה
  9. ^ המעין טבת תשלב כרך יב עמ' 34
  10. ^ ראו ב'יד שאול' מאת רבי יוסף שאול נתנזון.
  11. ^ לאחר פטירת הרב זוננפלד התגורר שם הרב חנוך זונדל גרוסברג וגם הוא נהג כל שנה למסור שם ביום הזכרון שיעור תורה משו"ת בנין ציון בהלכה, ובאגדה מספר מנחת עני על התורה, עד שנת ה'תש"ח כשפרצה המלחמה (ראה המעין ניסן תשל"ב כרך י"ב גליון ג' עמ' 71)
  12. ^ מנוסח המציבה
  13. ^ שמות בניו וסדר לידתם כפי המובא בספר אוה למושב עמ' 124
  14. ^ שמותיהם ושמות בנותיו כפי המובא בספר אוה למושב עמ' 124
  15. ^ ראו דור רבניו וסופריו - חלק א, עמוד 45, ערך: ר' אליהו פלעסנער
  16. ^ ראו קאטטאוויץ: הרב ר' יעקב הכהן, בלקסיקון אהלי שם, פינסק תרע"ב, עמ' 509, באתר היברובוקס


תקופת חייו של רבי יעקב אטלינגר על ציר הזמן
ציר הזמןתקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרונים
ציר הזמן

‏



הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

28085094יעקב אטלינגר

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=רבי_יעקב_אטלינגר&oldid=2685492"