רבי חיים סופר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רבי חיים סופר
רבי חיים סופר
רבי חיים סופר
רבי חיים סופר
לידה 29 בספטמבר 1821
ג' בתשרי ה'תקפ"ב
פטירה 28 ביוני 1886 (בגיל 64)
כ"ה בסיון ה'תרמ"ו
מקום פעילות הונגריה
תפקידים נוספים רב העיר מונקאץ'
רבותיו החת"ם סופר, הכתב סופר, רבי הלל ליכטנשטיין, רבי מאיר איזנשטטר
חיבוריו דברי שערי חיים, שו"ת מחנה חיים, פלס חיים.

רבי חיים סופר (שם לועזי: Joachim Schreiber; ג' בתשרי ה'תקפ"ב, 29 בספטמבר 1821 - כ"ה בסיוון ה'תרמ"ו, 28 ביוני 1886) היה רב ופוסק בהונגריה. שימש ברבנות במספר קהילות בהן קהילות מונקאץ' ופשׁט. היה מראשי הדוגלים בקו שדרש הפרדה בין הקהילות האורתודוקסיות לשאינן כאלה בעת הקרע ביהדות הונגריה.

הולדתו

רבי חיים סופר נולד בשבת, ג' בתשרי, בשנת ה'תקפ"ב, בעיר פרשבורג שבהונגריה (כיום ברטיסלאבה, בירת סלובקיה), לאביו רבי מרדכי אפרים פישל סופר שהיה מתלמידי החתם סופר (ללא קרבה משפחתית). האב היה מתנגד נחרץ לחסידות, וכתב בצוואתו: ”אין אני מסכים על החדשות שלובשים מלבושי חסידות ומתרשלים בלימוד בכלל... נא ונא שאל תפנו ימין או שמאל אפילו זיז כל שכן מהמנהגים הישנים כי החדש אסור מן התורה בכל מקום.”[1] בהיותו בן אחת עשרה נכנס ללמוד בישיבתו של החתם סופר, שם למד עד פטירת החתם סופר. לאחר מכן למד זמן קצר אצל בנו הכתב סופר.

משם נסע לאונגוואר שם למד אצל המהר"ם א"ש, ומשם נסע לעיר ווערבוי, שם למד אצל הרב בנימין וולף לעוו (מחבר הספרים "שערי תורה") אותו החשיב לרבו המובהק, וממנו קיבל סמיכה לרבנות.

בהמשך למד בעיר מטרסדורף, ובשנת תר"ד נשא לאשה את בריינדל דייטש. בשנת תר"ח חזר לפרשבורג עיר הולדתו שם החל ללמד תורה את צעירי העיר.

דרכו ברבנות

בשנת תרי"א התמנה לרב קהילת יעמרינג (Gyomro) ובשנת תרי"ח התמנה לרב בקהילה סענפעטער. מאותו זמן התפרסם שמו כרב ופוסק גדול והוא קיבל הצעות לשבת על כיסא קהילות חשובות כמו למברג וקרקוב, שלכולן סירב.

משנת תרכ"ז שימש כרב קהילת מונקץ', מהקהילות הגדולות בהונגריה באותו זמן. בקהילה זאת נתגלו חילוקי דעות בינו לבין אנשי הקהילה, שהייתה חסידית בחלקה הגדול, עקב הסתייגותו של הרב סופר ממנהגי תנועת החסידות. אביו רבי אפרים היה מתנגד נחרץ וגם היה אחד מגדולי הקנאים ויריב מושבע של האורתודוקסי המתון רבי עזריאל הילדסהיימר, בו ראה סכנה גדולה ביותר. יחד עם מורו רבי הלל ליכטנשטיין ניסח את תקנות מיכאלוביץ, פסק דין שאסר על שינויים בסדרי בית-הכנסת. הסעיף הראשון והבולט אסר על נשיאת דרשות בלשון האומות (דהיינו, לא ביידיש) וכוון בבירור נגד הדוגלים בשיטת הרב הילדסהיימר. בשנת תרל"ט היה לרב הקהילה האורתודוקסית בבודפשט, והוא הראשון שנשא במשרה זו לאחר הפירוד בין הקהילות בהונגריה. בתפקיד זה שימש עד פטירתו בכ"ה בסיוון, תרמ"ו.

הנהגתו

הרב סופר היה פעיל חשוב של האורתודוקסיה, שהחלה באותה תקופה (תקופת תלמידי החת"ם סופר) להתגבש כקהילה עצמאית. הוא השתתף בקונגרס שאורגן על ידי השלטונות בשנת 1868, והיה מן הדוגלים בצורך לפרוש מהגוף, שבו היה רוב לנאולוגים. ב-22 בנובמבר 1869, כשהחל הממשל המרכזי ללחוץ על היהודים כולם להשתתף בבחירות ליצירת הארגון הקהילתי הארצי שגובש בקונגרס, יצא כרוז שנוסח על ידו ונחתם על ידי 27 רבנים, והטיל איסור על ההצבעה: ”אך דעו אם אנחנו משתתפים עמהם לבחור אנשים וכו' הרי כבר היינו מודים בזה שאנו מקבלים חוקי הקאנגרעס, ושוב אנחנו ח"ו מלוכדים במו וכל המודה בחוקי הקאנגרעס כופר בשו"ע וכל הכופר בשו"ע כופר בתורה שבע"פ וגם חלק בתורת משה אין לו חלק... כל מי שרוצה להיות יהודי כדרך שקיבלנו התורה הקדושה מאבותינו ועד משה רבינו לא ישתתף כלל בוואהלן האלה.”[2] המודעה עודנה מצוטטת לעיתים על ידי אנטי-ציוניים המתנגדים לבחירות לכנסת.

מספר תשובות שלו בספרו "מחנה חיים" נוגעים לאיסור להזיז את מקום הבימה בבית הכנסת, פרט קל ערך שנעשה מזוהה עם המחדשים, שכן אלה הציבו את הבימה בקדמת המבנה בדומה לעמדת הדרשן בכנסיות. בתשובה נוספת הוא מחמיר עוד יותר במקום שהמחיצה בין הנשים לגברים אינה מכסה כי אם חלק מגוף הנשים. במקרה כזה הוא אסר להתפלל בבית הכנסת אפילו אם לא ימצא לשואל מקום תפילה בימים נוראים. גישתו בתחום, יחד עם זו של פוסקים אחרים כמהר"ם שיק, נעשתה לבסיס להתנגדות של קהילות יוצאי הונגריה בארצות הברית לקביעתו של הרב משה פיינשטיין בעניין המחיצה.

בעניין זכויות יוצרים כתב : "...ולדעתי אם אחד מתלבש בתורת חברו ולא אמר בשם אומרו הוא גנב, הגם שזה נהנה וזה לא חסר מכל מקום כיון שיש הקפדה גזל הוא...והוא הדין בכל איש השולח יד בחכמת תורת חברו אשר זכה בחלקו מן השמיים הוא גזלן גמור".[3]

משפחתו

רבים מבני משפחתו התפרסמו כרבנים בקהילות הונגריה, ובהם מספר אחיו. המפורסם שבהם רבי אליעזר זוסמן סופר, מחבר הספר ילקוט אליעזר.

מבניו:

בהקדמת ספרו "מחנה חיים" (חלק ב: חושן משפט, שהודפס ב-1875) הזכיר המחבר את חמשת בנותיו ואת בנו שנפטרו בחייו: לאה, שרה, ריזל, רבקה מלכה, צירל בלומה ומאיר שלמה.

תלמידיו

רבים מגדולי הונגריה בדור שלאחריו היו תלמידיו ובהם אחיו רבי אליעזר זוסמן סופר, ר' ישעיהו זילברשטיין מוויצן, ר' עקיבא יוסף שלזינגר שהיה גם שותפו במאבקים נגד הניאולוגים, הרב עמרם בלום מחבר "בית שערים" ועוד רבים.

חיבוריו

הרב חיים סופר חיבר חמישה חיבורים אשר ראו אור בשנים שונות:

  • דברי שערי חיים - על התורה (הוצא לאור ה'תרמ"ז)
  • מחנה חיים - שו"ת בשמונה כרכים. יצאו לאור משנת תרכ"ב עד תרל"ה
  • פלס חיים - על גיטין (הוצא לאור ה'תש"ך)
  • קול סופר - על משניות - חלק ראשון (הוצא לאור ה'תרמ"א - ה'תרמ"ב)
  • שערי חיים - על תהילים (הוצא לאור ה'תרנ"ז)
  • אשכול הסופר - על אגדות הש"ס.
  • תורת חסד - 140 דרשות לכל מועדי וזמני השנה.

קישורים חיצוניים

ספריו

הערות שוליים

  1. ^ יוסף צבי סופר, דברי סופרים, לונדון תשכ"ג, עמ' קג.
  2. ^ ראו נוסח מלא כאן: מחנה חיים חלק ב', או"ח סימן ה', באתר היברובוקס.
  3. ^ צוטט בפס"ד ת"א 9430-07 שרה שפירו נ' נעמי רגן, בפני כב' השופט יוסף שפירא

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32505146חיים סופר