רב זירא (השני)
| תקופת הפעילות | דור רביעי לאמוראי בבל אמוראי ארץ ישראל – דור חמישי לאמוראי ארץ ישראל ובבל |
|---|---|
| רבותיו | רב יוסף, רבי ירמיה, רבי יוסי בר זבידא, |
| בני דורו | אביי ורבא, רבה בר מתנה, |
רבי זירא השני (לפעמים רבי זירא, או רבי זעירא) היה אמורא ארץ ישראלי בדור הרביעי והחמישי, שירד עם הנחותי לבבל, תלמידם של רב יוסף ושל רבי ירמיה.
מבבל לארץ ישראל
כבר בהיותו בבבל היה תלמידו המובהק של רב יוסף, אותו כינה "רבינו יוסף"[1], וכן היה תלמידו של רב המנונא (השלישי). לאחר מכן עלה לארץ ישראל ושם היה לתלמידו המובהק של רבי ירמיה[2], וכן היה תלמיד רבי יוסי בר זבידא[3] ורבי יונה[4] ורב אמי בר חיננא[5].
מהנחותי לבבל
בשנת 305 פרש דיוקלטיאנוס מתפקידו כקיסר האימפריה הרומית. הייתה זו תחילת תקופות של מלחמות אזרחים וחוסר יציבות, אשר כתוצאה מזה התרופף השלטון הרומי בארץ ישראל, והיהודים נרדפו. בייחוד חשו זאת חכמי טבריה וציפורי ובית שערים, חלקם עברו לקיסריה עירו של רבי אבהו המקורב לשלטונות, וחלקם הוגדרו כנחותי וירדו לבבל. רב זירא היה מאלו שירדו לבבל והיה שם חברו של אביי שקראו "גברא רבא". כן למד שם מפי רבה בר רב שילא[6] ומפי רב ספרא[7].
בבבל היה מגדולי הדור שבחרו באביי לראש הישיבה לאחר פטירתו של רב יוסף. התלמוד מספר כי באותה עת ישבו יחד האמוראים: אביי, רבא, רב זירא ורבה בר מתנה, והוצרכו למנות אחד מהם לראש ישיבת פומפדיתא. סיכמו ביניהם כי מי שיאמר דבר הלכה שלא יופרך בידי חבריו ימונה לראש. שלשת החברים אמרו דברים שהופרכו, ורק אביי אמר דבר שלא הופרך, ולכן מונה הוא לראש הישיבה[8].
כן היה חברו של רבא, שהתבטא עליו "ארי שבחבורה". וכשהעביר רבא את המתיבתא הכוללת לישיבת מחוזא[9] הגיע לפעמים רב זירא לדרוש שם, ופעם אחת בחג הסוכות דרש שם שגר מותר להינשא לממזרת, ומאחר שבמחוזא התגוררו הרבה גרים – רגמוהו הגרים באתרוגיהם[10]. כך מסופר כי כשברא רבא גולם - אדם - על פי ספר יצירה, שלחו לרב זירא, שניסה לדבר עמו אך זה לא ענה לו. הבין רבי זירא מיד כי מדובר באדם שנוצר על ידי ספר יצירה, ואמר לו: שוב לעפרך![11]
כן היה חברו של רבה בר מתנה, ובמסכת הוריות[12] נידונים רב זירא לעומת רבה בר רב מתנה, אשר מציגים היבטים שונים של עוקר הרים: ”רבי זירא חריף ומקשה” - בפלפולו הוא מקשה ומתרץ ופותר סתירות, אך ”רבה בר רב מתנה מתון ומסיק” - אינו חריף כל כך, וכוחו בלימוד הנושא באטיות וביסודיות, ובהסקת מסקנות אליבא דהלכתא. הגמרא מסיימת כי אין אחד מהם עולה על רעהו.
כן היה חברם של רבה בר רב חנן ושל רב יצחק בר אבא ושל רבי יוסי בר חמא[13].
חזרה לארץ ישראל
לעת זקנותו, לאחר דיכוי מרד גאלוס ב-351, חזר לארץ ישראל והתיישב בציפורי שנבנתה אז שוב, ושם למד עם רבי מנא שעמד בראשות הישיבה בציפורי.
לקריאה נוספת
- רבי יצחק אייזיק הלוי, דורות הראשונים, פרק לח.
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף קנ"ד עמוד ב'.
- ^ ראה תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק ו', הלכה ו'.
- ^ ראה תלמוד ירושלמי, מסכת שבת, פרק ה', הלכה ג'
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת מעשר שני, פרק ג', הלכה א'
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת מגילה, פרק א', הלכה ט'.
- ^ ראה תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף מ' עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף פ' עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת הוריות, דף י"ד עמוד א'
- ^ כשמונה רבא לראש המתיבתא בפומבדיתא - העביר את מושב המתיבתא הכוללת למחוזא
- ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ע"ג עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ס"ה עמוד ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת הוריות, דף י"ד עמוד א'.
- ^ של רבה בר רב חנן ראה תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף צ"ב עמוד א', ושל רב יצחק בר אבא ראה תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף ה' עמוד א', ושל רבי יוסי בר חמא ראה תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף ח' עמוד א'.