רבי ברוך שפירא
| לידה |
1797 תקנ"ז סטוטשין |
|---|---|
| פטירה |
1 באוגוסט 1877 (בגיל 80 בערך) כ"ב באב תרל"ז ורשה |
| רבותיו | רבי בונים מפשיסחא, רבי מנחם מנדל מקוצק, רבי יצחק מאיר אלתר, רבי יצחק מנשכיז |
רבי ברוך שפירא מצ'יז'ב (בכתיב אידי: טשיזעוו; תקנ"ז, 1797 - כ"ב באב תרל"ז, 1 באוגוסט 1877) היה מצדיקי החסידות, תלמידם של רבי בונים מפשיסחא, רבי מנחם מנדל מקוצק ועוד. בשנותיו האחרונות הנהיג חצר חסידית בעיירה צ'יז'ב.
ביוגרפיה
נולד בעיירה סטוטשין לרבי יעקב יהושע שפירא, סוחר תלמיד חכם ועשיר, נכדו של רבי יעקב יהושע פלק, הפני יהושע. בצעירותו היה מתלמידי רבי עקיבא איגר, ונודע כעילוי ומתמיד. לאחר נישואיו, חש בראשו עקב יגיעתו בלימוד התורה, ונפל למשכב. בעצת הרופאים שלחו אביו לצרכי מסחר, עבר ליד העיירה וונגרוב וסר אל רבי יצחק מוונגרוב, שם שהה כמה שבועות. אביו שהיה ליטאי התנגד לכך בתחילה אך במשך התקרב בעצמו לחסידות, ואף השיא את בתו לבנו של רבי יצחק.
בהמשך, שלחו רבי יצחק אל רבי יוסף מטורטשין, בנו של החוזה מלובלין. לפי גרסה אחת, מלכתחילה ביקש ליסוע אל החוזה בגיל 18, אך הוא נפטר ורבי ברוך הצטרף לתלמידי בנו.
מאוחר יותר התקרב רבי ברוך אל חסידות פשיסחא ונסע לחצרו האליטיסטית של רבי בונים מפשיסחא, יחד עם ידידו רבי צבי הירש מפארצוב. בפשיסחא התבלט רבי ברוך בדקדוקו הרב בהלכה אותו נשא מביתו הליטאי, ודבק בו הכינוי "ברוך דער פרומער" (מיידיש: החרד). כן בלט בהתמדתו, ומסופר שהיה לומד 18 שעות ביממה.
לאחר פטירת רבי בונים, נמנה בין התומכים הבולטים בהכתרת רבי מנחם מנדל מקוצק למנהיג הקבוצה. רבי מנחם מנדל דחק בו להנהיג חצר חסידית משלו, אך רבי ברוך סירב באמרו שאינו ראוי לכך. לאחר פטירתו בשנת תרי"ט, הכתיר רבי ברוך את החידושי הרי"ם למנהיגם. עם פטירתו בשנת תרכ"ו, היה רבי ברוך מהמיעוט שלא קיבל את מרותו של ממשיכו רבי חנוך העניך מאלכסנדר, ונסע לרבי יצחק מנשכיז, כשאשתו מנהלת את משק הבית והמסחר. בנשכיז שהה שנתיים עד לפטירתו של רבי יצחק בשנת תרכ"ח, אז חזר לביתו שבסטוטשין. בתקופה זו החלו נוהרים אליו חסידים. בתחילה הוא דחה אותם עקב התנגדותו לכינון עדה חסידית, אך בשנת תרל"ה התמסדה החסידות ועברה לצ'יז'ב, שהייתה נגישה יותר לחסידים שנסעו לרבי ברוך.
בחודש סיוון תרל"ז חלה והועבר לוורשה, שם נפטר בכ"ב באב. נקבר בסמוך לר' יעקב מראדזימין. בניו סירבו להמשיכו בהנהגה, והם היו לחסידי גור. בשנת תשנ"ח הוקם אוהל על קברו.
לקריאה נוספת
- יצחק אלפסי, אנציקלופדיה לחסידות, חלק א' עמ' 198-199, בהוצאת מוסד הרב קוק
- יצחק אלפסי, מאורות בחסידות, עמ' 58
- יחזקאל רוטנברג ומשה שינפלד, הרבי מקוצק ושישים גיבורים, עמ' שכ"ב-ש"ל