רבי אריה לייב בארון
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות רבנית ריקה. הרב אריה לייב בארון (י"ג באדר תרע"ב, 2 במרץ 1912 – ו' בתשרי תשע"ב, 3 באוקטובר 2011), היה ראש ישיבת "מרכז התורה" ורב בית המדרש "מרכז התלמוד" במונטריאול.
תולדותיו
נולד לראובן ברנוביץ', בעיירה הרדוק (הסמוכה לוולוז'ין), מחוז מינסק, בלארוס. בצעירותו למד בישיבה קטנה בעיירה ראקוב, בראשות הרב אברהם קלמנוביץ', ובישיבה בסטויבץ. בבחרותו למד בישיבת ברנוביץ' אצל הרב אלחנן וסרמן והרב דוד רפפורט, מחבר הספר "צמח דוד". היה מקורב למשגיח הרב ישראל יעקב לובצ'נסקי, ובמשך תקופה היה סועד את סעודות השבת בביתו. העלה על הכתב את שיעורי רבו הרב וסרמן, ולימים שימשו מחברותיו את הרב וסרמן בהוצאת ספרו "קובץ הערות" על מסכת יבמות.
בשנת תרצ"ב, בהיותו בן 20, עבר ללמוד בישיבת מיר, שם למד עד פרוץ מלחמת העולם השנייה. בשנת ת"ש (1940) שהה יחד עם תלמידי ישיבת מיר בווילנה, וכעבור שנה נסע עם תלמידי הישיבה לקובה שביפן ומשם לשנחאי, בה שהו כחמש שנים.
בקיץ תש"ו (1946) הגיע עם תלמידי הישיבה לארצות הברית. הוא נישא לבתו של הרב חיים אליעזר סמסון, ראש ישיבת "חפץ חיים" בבולטימור. את חופתו ערך הרב חיים שמואלביץ.
בשנת 1948 מונה לראש ישיבת "מרכז התורה" במונטריאול, כמחליפו של הרב אליהו חזן, שעבר לכהן כראש ישיבת תורה ודעת בארצות הברית. עמד בראשות הישיבה עשרים וארבע שנים, ויזם את הנוהג לשלוח תלמידי ישיבה ממונטריאול לישיבות הגדולות בארצות הברית. בשנת תשל"ג (1973) ייסד את בית המדרש "מרכז התלמוד" ועמד בראשו עד שנת תשס"ו (2006) שבה עלה לישראל.
כתב ספרים רבים על התלמוד ועל התורה. את ספרו האחרון הוציא בהיותו בן למעלה מתשעים. כמו כן פרסם מאמרים רבים של חידושי תורה, מחשבה והשקפה בירחונים וכתבי עת תורניים ובהם "הפרדס" ויתד נאמן[דרושה הבהרה].
נפטר בליל ו' בתשרי תשע"ב, חודשים ספורים לפני מלאות לו 100 שנה. נקבר בהר המנוחות בירושלים.
ספריו
- ברכת ראובן
- ברכת יהודה
- נתיבות לב
- ישרי לב
- משמחי לב
- ישמח חיים
- נצח יעקב
- הגדת הלב על הגדה של פסח
- דת יהודית - על התורה
