קשת טראיאנוס (בנוונטו)
 | |
| קשת טראיאנוס בבנוונטו, מבט מדרום | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | שער ניצחון, אתר ארכאולוגי |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | 114–118 (כ־4 שנים) |
קשת טראיאנוס (באיטלקית: Arco di Traiano di Benevento) היא שער ניצחון בעיר בנוונטו בקמפניה, איטליה. הקשת הוקמה מטעם הסנאט הרומי לכבוד הקיסר טראיאנוס לרגל השלמת הדרך החדשה לנמל ברינדיזיום – ויה טראיאנה, שהתפצלה באתרו מוויה אפיה הוותיקה. המבנה מעוטר בתבליטים המאדירים את הישגיו של הקיסר.
היסטוריה
קשת טראיאנוס בבנוונטו נבנתה בין השנים 114 ו-117 והושלמה אחרי מות הקיסר. תכנון הקשת מיוחס לאדריכל אפולודורוס מדמשק ולהשראת קשת טיטוס ברומא. ייחודה של הקשת בשלֵמוּתה מאז נבנתה. היא לא נפגעה על אף הרס החומות ומבני הציבור של העיר בידי טוטילה מלך האוסטרוגותים ב-545. בשלהי מאה ה-6, אחרי הכיבוש הלומברדי, שולבה הקשת בקטע הצפוני של חומות העיר ונודעה בשם "שער הזהב" (Porta Aurea).[1] משום כך לא פורקה ולא נשדדה. הקשת נחקרה בידי האדריכל סבסטיאנו סרליו בתקופת הרנסאנס, וצוירה לא מעט במאה ה-18. המבנה נפגע במהלך הדורות ברעידות אדמה ובשיני הזמן ושוקם פעמים אחדות – בשנות ה-30 של המאה ה-17 ביוזמת האפיפיור אורבנוס השמיני (פטרונו של הפסַּל ברניני), ב-1661, ב-1713 וב-1792. בהוראת האפיפיור פיוס התשיעי נהרסו בשנות ה-50 של המאה ה-19 המבנים שהקיפו את הקשת ודבקו בה, והיא נחשפה במלוא תפארתה. בתקופת מלחמת העולם השנייה כוסה המבנה כולו בפיגומי עץ עמוסים שקי חול להגנה מהפצצות. מאז שנות ה-90 של המאה ה-20 נערכות באתר פעולות שימור מקיפות – מסילוק משקעי זיהום אוויר ועד חיזוק התבליטים העתיקים במקומם.
תיאור
הקשת בעלת מעבר אחד מקורה בקמרון חביתי. גובהה 15.60 מ' ורוחבה 8.60 מ'. בכל אחת מהחזיתות ארבעה עמודים מודבקים (פילסטרים) נושאים כותרות בסגנון הסדר המשולב. האנטבלטורה בנויה מעל כותרות העמודים ומעליה מתנשא מבנה האטיקה (Attic) שבו קבועות כתובות ההקדשה. הקשת בנויה מנדבכי אבן גיר מחופים בלוחות שיש פארוס (אנ') לבן. תבליטים המפוסלים על הלוחות מציגים בתוכנית סדורה את מפעלותיו הצבאיים, המדיניים והאזרחיים של הקיסר.
התוכנית הפיסולית מדגישה את הישגיו האזרחיים של הקיסר ומציגה אותו כשליט המחויב לרווחת נתיניו, שלא כבעמוד טראיאנוס ברומא, שתוכנן על ידי אותו אדריכל ונבנה באותה תקופה, אך הוקדש כולו לצבא ומלחמה. חלק מהתבליטים קיבלו פרשנויות שונות, אבל מוסכם שתוכני התבליטים בצד הקשת הפונה דרומה, אל תוך העיר ולעבר הדרך לרומא, שונים מאלה שבצד הקשת הפונה צפונה, אל מחוץ לעיר: מחד – מסרים הנוגעים לדאגתו של הקיסר לשלום אזרחי רומא ואיטליה, ומאידך – כאלה הנוגעים למדיניותו כלפי הפרובינקיות ברחבי האימפריה ולמלחמותיו בגבולותיה. האחידות הסגנונית של התבליטים המפוסלים מצביעה על כך שנוצרו בידי צוות אחד ובמשך תקופה לא ארוכה.
במרכז האטיקה שבגג המבנה מגולפות שתי כתובות זהות בתוכנן, אחת בכל חזית.[2] הכתובות נחרתו בשנת 114.[3] הסיבה להקמת הקשת אינה נזכרת בכתובת, אבל התבליטים השונים מראים שהכבוד הוענק לא רק בשל השלמת הדרך החדשה שהקשת הוצבה במוצאהּ, אלא הקשת בכללותה שימשה לתעמולה הקיסרית – להעלות על נס את מחויבותו של טראיאנוס ליציבות האימפריה ולרווחת אזרחיה. כל אחת מהכתובות נתונה בין שני לוחות מפוסלים. בתבליט משמאל לכתובת בחזית הדרומית (הפונה אל תוך העיר): השְׁלָשָׁה הקפיטולינית (אנ') – יופיטר, יונו ומינרווה – מקדמת את פניו של טראיאנוס.[4]
קישורים חיצוניים
- רשימת שערי ניצחון רומים (באנגלית)
- קשתות טריאנוס – רשימה (באנגלית)
- Almerico Meomartini, Vittorio Turati, I monumenti e le opere d'arte della città di Benevento: lavoro storico, artistico, critico, Benevento: Tip. di Luigi de Martini e figlio,1889 (באיטלקית)
- Elmer Truesdell Merrill, "Some Observations on the Arch of Trajan at Beneventum", Transactions and Proceedings of the American Philological Association, Vol. 32 (1901), pp. 43-63
- P. Veyne, "Une hypothèse sur l'arc de Bénévent", Mélanges de l'école française de Rome 72, 1960, pp. 191–219 (בצרפתית)
הערות שוליים
- ^ מפת בנוונטו משנת 1764
- ^ וזה דברן: ”לקיסר, בנו של הקיסר נרווה האלוהי, נרווה טראיאנוס אופטימוס אוגוסטוס, [מנצח] הגרמאנים והדאקים, פונטיפקס מקסימוס, [מונה ל]טריבון בפעם השמונה-עשר, [הוכרז כ]קיסר שבע פעמים, קונסול שש פעמים, אבי המולדת, המנהיג החזק ביותר, [מאת] הסנאט והעם הרומי”.
- ^ הכתוּב בהן מציין שהקשת הוקדשה לטראיאנוס מטעם הסנאט והעם של רומא בשנה התשע-עשרה להיותו טריבון ובשנה השביעית לקיסרותו, כלומר בין ה-29 באוגוסט וה-9 בדצמבר 114
- ^ התבליט, שתוכנו האללהת הקיסר, נעשה והוצב אחרי מותו של טראיאנוס ואחרי הגעת אפרו לקבורה ברומא בסתיו 118. מקום הכבוד שהוקצה לאדריאנוס במעמד המתואר מעיד על תיארוך התבליט, שכן עד לרגעיו האחרונים לא אימץ טראיאנוס את אדריאנוס לו לבן.
