פולחן הקיסר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פולחן הקיסר היה פן בדת הרומאית, ששורשיו נעוצים בתום שלטונו של יוליוס קיסר. פולחן הקיסר היה חלק חשוב מהדת בזמן הקיסרות.

שורשים היסטוריים

יוליוס קיסר היה הרומאי הראשון שזכה להאלהה לאחר מותו. במהלך חייו נהג קיסר להדגיש את המסורת שמציגה את בני משפחתו היוליים כצאצאיה של האלילה ונוס. יש הגורסים שאף התכוון להציג את עצמו כאליל בעודו בחיים כדי לבסס משטר מלוכני לפי הדגם ההלניסטי-מזרחי, בו נחשב המלך לאל, אך הנחה זו שנוי במחלוקת.

לאחר רציחתו של קיסר באידו של מארס בשנת 44 לפנה"ס, החלו גילויי ההערצה וחלוקת כבוד אלילים הראשוניים לקיסר. תחילה נוצר הפולחן לקיסר באופן ספונטני, ביוזמת המוני העם, שהקימו מזבח לקיסר במקום שריפת גופתו ונשבעו בשמו. בהלווייתו של קיסר הכריז הקונסול מרקוס אנטוניוס על הענקת כבוד אלילים לקיסר. הראשון שניצל את רגשות העם לצרכיו הפוליטיים היה פסאודו-מריוס שהצליח על ידי כך לזכות באהדת העם.

מטבע של אגריפה שבו אוקטביוס מוצג כ"קיסר בנו של יוליוס האלוהי"

פעולות אלו לא היו לרוחו של אנטוניוס שפעל בחומרה כנגד פסאודו-מריוס ופולחנו של קיסר, ובסופו של דבר הוציאו להורג. האדם הבא שניצל את פולחן קיסר לצרכיו הפוליטיים היה אוגוסטוס קיסר (אוקטביוס), שאומץ כבנו של קיסר אחרי רציחתו. הוא השתמש בעובדה הזאת כדי לצבור כוח פוליטי ובשנותיו הראשונות בזירה הציבורית נהג תמיד להציגו כ"קיסר בנו של יוליוס האלוהי".

בתקופת הקיסרות

לאחר ביסוס שלטונו של אוגוסטוס, הפך פולחן הקיסר לחלק מדת המדינה הרומאית. באיטליה ובפרובינקיות המערביות נשמר תמיד העיקרון של הפרדה בין אוגוסטוס בן התמותה לאלילים, הוא הוצג כבנו של יוליוס האלוהי אולם לא קיבל כבוד אלילי בעצמו. הפולחן לא היה מופנה אל הקיסר עצמו אלא אל ה"גניוס" (אנ') (genius) שלו, אותה יישות עצמאית למחצה המלווה אותו עם לידתו או אל ה"נומן" (numen) שלו כלומר ל"כוח האלוהי" הנלווה אליו[1].

לאחר מותו של אוגוסטוס הוא הוכרז כאליל על ידי הסנאט ובכך נקבע התקדים ששליטים טובים לאחר מותם נחשבים לאלילים, ומזמן שלטונו של הקיסר קליגולה נכנס הנוהג לחלוק כבוד אלילי לבני משפחתו של הקיסר שנפטרו.

בפרובינקיות המזרחיות מצב העניינים היה שונה באופן מוחלט. תושביהן היו רגילים כבר דורות להתייחס ולסגוד לשליט כאליל, ולכן לא היה להם כל קושי לקבל את הקיסר הרומאי כאליל בחייו כפי שקיבלו את מלכי הממלכות ההלניסטיות השונות לפניו. הקבלה של הקיסר הרומאי כאליל ייצגה שינוי בתפיסה שלו מכובש זר לאליל המקום שמגן על תושביו. פולחן הקיסר היה חלק חשוב בהבעת הנאמנות של תושבי הקיסרות כלפי השלטון המרכזי והעומד בראשו.

תחילה העיקרון שאוסר על מתן כבוד אלילי לבני אדם נשמר, ולתהליך ההאלהה לאחר המוות לא יוחסה חשיבות דתית, כפי שביטא הקיסר אספסיאנוס שכאשר חש שיומו מתקרב, הוא התבדח "אבוי, אני חושב שאני הופך לאליל". קליגולה היה הקיסר הראשון שדרש שיכירו בו כאליל עוד בחייו ואף הקים מקדשים לעצמו והציב פסלים בדמותו. דרישה זו לא התקבלה ושינוי אמיתי התרחש רק בימי אדריאנוס, שהיה הקיסר הראשון שקיבל כבוד אלילי בפועל.

השינוי הושלם בימי הקיסר דיוקלטיאנוס, אשר ביקש לתת תוקף חוקי לשלטונו על ידי שימוש בדת, וכך ייסד את שיטת הטטררכיה שבה הקיסר הוא אליל. מבקרים שנועדו עמו נדרשו שלא להביט בו ולעיתים נישקו את שולי גלימתו. אמצעים אלה ואחרים שימשו ליצירת הילה של מסתורין ועוצמה.

אולם תיקוניו של דיוקלטיאנוס לא שרדו זמן רב. בזמנם של קונסטנטינוס ויורשיו החלה הנצרות לעלות כדת המדינה החדשה, והחליפה את כל הפולחנים הפגאניים ובכלל זה את פולחן הקיסר. הד לפולחן הקיסר ולמנהג להעלות בני תמותה לדרגת אליל אפשר לראות בפולחן הקדושים של הנצרות קתולית.

פולחן הקיסר והיהודים

היהדות כדת מונותאיסטית כמובן שלא אפשרה לקיים פולחן לקיסר, והיהודים היו העם היחיד בקיסרות שלא לקח חלק בפולחן. למרות שעובדה זאת הוכרה על ידי רומא והיהודים נפטרו מהשתתפות בפולחן, הדבר שימש את מבקרי היהודים כחיזוק לטענותיהם בדבר אי הנאמנות והרוח המרדנית של היהודים כלפי שלטונה של הקיסרות.

כתחליף לפולחן הישיר של הקיסר, ייסד המלך הורדוס את המנהג להעלות בבית המקדש קורבנות לשלום הקיסר ולשלומה של רומא, ובכך להביע את נאמנות היהודים לקיסר ולשלטון הקיסרות. בתחילת המרד הגדול הופסקה העלאת הקורבנות לשלום הקיסר ורומא כמעין הכרזת מלחמה מצד המורדים.


קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פולחן הקיסר בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ נאמן נ, שקד ש, קיסטר מ, גייגר י., אלי קדם: הפוליתאיזם בארץ ישראל ושכנותיה מן האלף השני לפנה"ס ועד התקופה המוסלמית, ישראל: יד יצחק בן-צבי, 2008, עמ' 171
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0