קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים
קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים הוא פתגם ארמי, שמקורו בדברי ריש לקיש בתלמוד הבבלי. משמעותו המקורית היא שעל האדם לדאוג לכך שמעשיו שלו יהיו על פי שורת הדין לפני שידאג לתקן את מעשיהם של אחרים. במקורו יש לכלל זה כמה השלכות במשפט העברי. בשימושו הרווח משמעותו היא: תקן את פגמיך שלך קודם שאתה מצביע על פגמי זולתך. גרסה תלמודית אחרת היא קשט עצמך ואחר כך קשט אחרים. נוסח שגור בציבור הוא קשוט עצמך תחילה.
מקור הפתגם ומשמעותו בהלכה
מי שאין דנים אותו אינו כשר להיות דיין
נאמר במשנה שכהן גדול יכול לשמש כדיין, וכן שאפשר לדון אותו בבית דין למרות חשיבותו. על הדין השני מקשה הגמרא[1]: ”פשיטא! אי לא דיינינן ליה, איהו היכי דיין. והכתיב[2] 'התקוששו וקושו', ואמר ריש לקיש: קשט עצמך, ואחר כך קשט אחרים.”. המסקנה העולה מדברי התלמוד היא שמי שאין רשות לאחרים לדון אותו לא יוכל לדון אחרים.
בעניין זה קיימת מחלוקת בין התומים לקצות החושן לגבי כשירותו של קטן (בן שלש עשרה שלא הביא שערות) לדון בדיני ממונות של מקרקעין שאינו כשיר לעסוק בממכר שלהם. לדעת התומים אינו יכול לשפוט בהם, ואילו לדעת הקצות אם הוא כשיר לעסקים אחרים הוא כשיר לדון גם בסוגי ממונות שאינו יכול למכרם[3].
המעשה של רבי ינאי
בתלמוד בבלי[4] מובא שרבי ינאי היה לו עץ הנוטה לרשות הרבים, והיה אדם נוסף שהיה לו עץ הנוטה לרשות הרבים. בני רשות הרבים רצו למנוע מהאדם השני להשאיר את העץ במצב זה, ובא אותו אדם לפני רבי ינאי. אמר לו רבי ינאי לך היום, ותחזור לפני מחר. בלילה שלח רבי ינאי שיקצצו את העץ שלו, ולמחרת אמר לאותו אדם שיקצץ את העץ שעליו התלוננו בני רשות הרבים. אמר אותו אדם לרבי ינאי: והרי לאדוני יש גם כן עץ שכזה. אמר לו רבי ינאי: לך וראה, אם העץ שלי קוצץ, קצץ אתה את שלך. שואלת הגמרא: ויאמר לו רבי ינאי לקצץ, ולאחר מכן יקצץ רבי ינאי את העץ שלו. מיישבת הגמרא שעשה זאת משום דברי ריש לקיש, שעל הדיין לתקן את עצמו תחילה.
הרחבות
טעם לסדרי הוידוי של הכהן הגדול בעבודת יום הכיפורים
הלבוש[5] מסביר בנימוק זה מדוע היה הכהן הגדול קודם כל מתוודה על עוונותיו ועוונות אנשי ביתו: "ושלשה פעמים היה מתודה הכהן גדול ביום כיפור: מתחלה עליו ועל ביתו, משום קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים, ואחר כך מתוודה עליו ועל ביתו ועל אחיו הכהנים שהם בני אהרן, ואלו השני וידויין היו על הפר, והשלישי היה על כל ישראל".
בספרי המוסר
בין ספרי המוסר מורחב כלל זה מעבר לכשירות דיין לדון גם להנהגה האישית והחינוכית. כך כתב בספר חסידים לגבי מצוות תוכחה[6]: ”וחייב אותו המוכיח להוכיח עצמו מן העבירה ולישר דרכיו קודם שיוכיח את חבירו, שאם לא יעשה כן לא יקבל ממנו חבירו. שכך אמרו התקוששו וקושו, קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים.”
וכך כתב רבי ישראל אלנקאווה בספר מנורת המאור לגבי חינוך הבנים[7]: ”יותר מגונה הוא האב אם דבר או עשה דבר מגונה בפני בנו, שמא ילמד הבן ממנו. ואם יאמר לו האב: 'למה עשית כך וכך?', יאמר לו הבן: 'והלא כך וכך עשית אתה'. ועל זה אמר הנביא: התקוששו וקושו, פירוש: קשוט עצמך ואחר תקשט אחרים.”
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: קשוט עצמך תחילה |
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף י"ח עמוד א'.
- ^ ספר צפניה, פרק ב', פסוק א'.
- ^ ראו קצות החושן לשולחן ערוך, חושן משפט, סימן ז', סעיף ג'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ס' עמוד א'.
- ^ אורח חיים סימן תרכא סעיף ה.
- ^ ספר חסידים סימן ה.
- ^ פרק יא
28694926קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים