קרניתיים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קריאת טבלת מיוןקרניתיים
עלים ופרחים של Cornus suecica
מיון מדעי
מחלקה: דו-פסיגיים
פרח של Alangium Salvifolium
פרי פרוס של Cornus kousa

קַרְנִיתִיִּים (שם מדעי: Cornaceae) הם משפחה של צמחים בסדרה קורנאים (אנ') במערכת בעלי פרחים. המשפחה כוללת כ-85 מינים בשני סוגים: Alangium (אנ') וקרנית (אנ') (באנגלית Dogwood). הם משמשים בעיקר כצמחי נוי בפארקים ובגנים. מינים מסוימים הם מקור לעץ כחומר גלם. המשפחה נפוצה בעיקר באזורים ממוזגים בחצי הכדור הצפוני. מינים מסוימים נמצאים גם באמריקה הדרומית הטרופית ובאפריקה. הם נמצאים בעיקר באזורים הממוזגים, או באזורים הרריים באזורים הטרופיים והסובטרופיים.

תיאור

הקרניתיים הם בעיקר עצים ושיחים, שעשויים להיות נשירים או ירוקי עד, אם כי כמה מינים, דוגמת קרנית קנדית (אנ') הם עשבים רב-שנתיים. העלים פשוטים נגדיים או מסורגים. חלק מהמינים בסוג Alangium הם צמחים מטפסים.

הפרחים של משפחת הקרניתיים קטנים יחסית והם נוצרים בתפרחת או בתפרחת דמוית פרח (pseudanthia) קיצונית ומסועפת שלעיתים עטופה בעלי חפה ראוותניים. המינים של הסדרה קורנאים משתנים מאוד במבנה הפרח שלהם: עם זאת, לרוב הפרחים קטנים, עם ארבעה עד חמישה עלי גביע מוקטנים בגודלם יוצרים צינור המתמזג עם השחלה. דיסק המייצר צוף נמצא לעיתים קרובות בחלק העליון של השחלה. השחלה תחתית בעלת 1–4 מגורות. באופן כללי, לפרחים יש ארבעה עד חמישה עלי כותרת שאינם מתמזגים, אך הם יכולים גם להיעדר לחלוטין. הפרי הוא בית גלעין.

טקסונומיה

משפחת הקרניתיים הוגדרה לראשונה בשנת 1825 על ידי פרידריך פון ברכטולד (אנ'), אבל הסיסטמטיקה של הקרניתיים הייתה שנויה מאוד במחלוקת, וסוגים רבים נוספו לה והוסרו ממנה עם הזמן. משום כך יש מקורות המונים במשפחה 12 סוגים[1] (חוקר אחד כינה את זה "פח אשפה".[2]) פילוגנטיקה מולקולרית הבהירה את הקשר של כמה סוגים קשורים, ולפחות תשעה סוגים שנכללו בעבר במשפחת הקרניתיים בוטלו לחלוטין מהסדרה קורנאים,[3] אבל ההיקף של הקרניתיים עדיין לא ברור. APG II מגדיר בדרך כלל את הקרניתיים ככוללים את הסוגים Alangium (אנ') וקרנית (אנ'), כמו גם חמישה סוגים המופרדים כעת למשפחה Nyssaceae (אנ'). עם זאת, רבים מהסוגים הללו מתפצלים לפעמים למשפחות משלהם (למשל Alangiaceae (אנ')), והשימוש נותר לא עקבי.[3][4]

שימושים

החשיבות הכלכלית של משפחת הקרניתיים מתייחסת בעיקר לשימוש שלהם כעצי נוי: מגדלים צמחי קרנית בגלל המראה האטרקטיבי של הפרחים והפירות ובגלל עלוות הסתיו הצבעונית. הם מתרבים בקלות על ידי ייחורים. כמה מיני עץ משמשים גם לייצור רהיטים. את הקרנית הנאכלת (Cornus mas) ניתן למצוא במקומות רבים באירופה וגם בישראל[1] ביערות ובשיחים, זהו צמח פופולרי בעל עלים סגלגלים מבריקים ותפרחות צהובות, המשמש בין השאר לגדר חיה. פירותיו האדומים מוארכים בגודל 15–18 מילימטרים[1] והם אכילים, ובצרפת הם משמשים להכנת משקה אלכוהולי, Vin de cornouille. קרנית מאדימה (אנ') (Cornus sanguinea) – העלווה שלה הופכת לאדום בסתיו - יוצרת פירות שחורים, המופצים על ידי ציפורים; היא גדלה כסבך ביערות דלילים. שמן המתקבל מהפרי משמש בצרפת להכנת סבון.

תיעוד מאובנים

המאובן העתיק ביותר שיכול להיות קשור לקרניתיים הוא Hironoia fusiformis, טקסון נכחד שנאסף ממשקעי חבורת פוטאבה (Futaba Group) בקמיטיקה ביפן. סינפומורפיות (אנ')[א] של פירות המאובן קיימות גם בקרניתיים. גיל המשקעים הוא מקוניאק (אנ') התחתון ועד הסנטון (אנ') התחתון (כ-88 למ"ש). אף על פי שהפסיפס של התכונות ב-Hironoia מונע הקצאה לסוג קיים, הרכב הפרי הסיבי במקום תאי אבן מציב אותו בתוך המשפחות Nyssaceae-Mastixiaceae. קרניתיים אפשריים נוספים ממשקעי קרטיקון כוללים גלעינים הדומים לקרנית ממכלול המזופוסילים[ב] מגיל הסנטון-קמפן של אוסן (Åsen) בנורווגיה. במשקעים מעט צעירים יותר של הקרטיקון העליון (מאסטריכט) תוארו מגרמניה ארבעה סוגים של פירות מאובנים ממשפחת Mastixiaceae (Beckettia‏, Eomastixia‏, Mastixicarpum ו-Mastixiopsis).

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קרניתיים בוויקישיתוף

ביאורים

  1. ^ תכונה משותפת לשני טקסונים או יותר, ולכן ההשערה היא שהם התפתחו מהאב הקדמון המשותף האחרון שלהם.
  2. ^ mesofossil, מאובן של חלק קטן מצמח, כגון פרי, עלה או זרע

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 ראו למשל את הערך קַרְנִיתִיִּים באנציקלופדיה העברית, כרך ל' עמוד 276
  2. ^ Eyde, R. H. (1988). Comprehending Cornus - puzzles and progress in the systematics of the dogwoods. Botanical Review 54, 233-351.
  3. ^ 3.0 3.1 Fan, C. Z., and Xiang, Q. Y. (2003). Phylogenetic analyses of Cornales based on 26S rRNA and combined 26S rDNA-matK-rbcL sequence data. American Journal of Botany 90, 1357-1372.
  4. ^ Angiosperm Phylogeny Group (2009). "An update of the Angiosperm Phylogeny Group classification for the orders and families of flowering plants: APG III". Botanical Journal of the Linnean Society. 161 (2): 105–121. doi:10.1111/j.1095-8339.2009.00996.x. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2017-05-25.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

36830558קרניתיים