קרלוס הת'קוק
 | |
| קרלוס הת'קוק ב-1996 | |
| לידה |
20 במאי 1942 ליטל רוק, ארקנסו, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
22 בפברואר 1999 (בגיל 56) וירג'יניה ביץ', וירג'יניה, ארצות הברית |
| כינוי | "נוצה לבנה" |
| השתייכות |
 חיל הנחתים של ארצות הברית |
| תקופת הפעילות | 1959–1979 (כ־20 שנה) |
| דרגה |
 סמל תותחנות |
| פעולות ומבצעים | |
| מלחמת וייטנאם | |
| עיטורים | |
 כוכב הכסף מדליית השירות המצוין של הצי לב הארגמן | |
קרלוס נורמן הת'קוק השני (באנגלית: Carlos Norman Hathcock II; 20 במאי 1942 - 22 בפברואר 1999) היה סמל בחיל הנחתים של ארצות הברית, אשר התפרסם כצלף במלחמת וייטנאם. עם 93 חיסולים מאושרים[1], הוא נחשב לצלף הרביעי הטוב ביותר בהיסטוריה האמריקנית. כישורי הצליפה שלו, כמו גם אומץ לבו, הפכו אותו לאגדה בחיל הנחתים.
ביוגרפיה
תחילת דרכו
הת'קוק נולד בליטל רוק, ארקנסו ב-20 במאי 1942. לאחר שהוריו נפרדו, הוא חי בכפר עם סבתו. בגיל צעיר הביא לו אביו, אשר היה ותיק מלחמת העולם הראשונה, רובה ישן של חברת מאוזר. הת'קוק נהג להסתובב ביער שליד ביתו יחד עם כלבו סאסי, ולצוד חיות קטנות בעזרת הרובה. חלקית כדי לסייע בפרנסת המשפחה. לאורך כל ילדותו, הת'קוק חלם להיות ימאי, וביום הולדתו ה-17 (שנת 1959) התגייס לחיל הנחתים של ארצות הברית. ב-10 בנובמבר 1962 הוא נשא לאשה את ג'ו וינסטד, אשר ילדה לו בן אחד שנקרא קרלוס נורמן הת'קוק השלישי. עוד לפני שליחתו לוייטנאם, הוא הראה את כישוריו הטבעיים כצלף בהזדמנויות שונות. בין היתר במטווח הרובים בקמפ פנדלטון שבו הוא עבר אימונים. הוא זכה באליפות הרובאים באוקיינוס השקט בעת שהוצב בהוואי.
מלחמת וייטנאם
ב-1966 נשלח הת'קוק למלחמת וייטנאם כשוטר צבאי. באותה תקופה, התקבלה הצעתו של קפטן אדוארד ג'יימס לנד לצרף צלפים לכל מחלקה של הנחתים. לנד החל לחפש כישרונות טבעיים, ועד מהרה הפך הת'קוק לצלף. יחידתו הוצבה בנואי ד'ט סון בכיוון גבעה 55, כ-35 ק"מ דרומית-מערבית לעיר דה נאנג. הוא פעל כנגד כוחות הווייטקונג באזור, ועד מהרה התפרסם כצלף מטיל אימה, הן בקרב האמריקנים והן בקרב הווייטקונג. הוא נהג להסתתר בין העצים בג'ונגלים כשהוא חבוש כובע שעליו נוצה לבנה. בשל כך כינו אותו הווייטנאמים "דו קיץ' לונג טראנג" - נוצה לבנה. הם הבטיחו פרס בשווי 30,000 דולר על ראשו, והפעילו יחידות מיוחדות כדי לתפוס אותו. חבריו האמריקנים של הת'קוק הכירו בערך המורלי והתעמולתי שלו, ולפיכך, כאשר נודע להם שיחידה וייטנאמית מסתובבת באזור במטרה ללכוד אותו, כולם מיהרו לחבוש כובעים עם נוצות לבנות כדי לבלבל אותם.
לזכותו של הת'קוק נזקפים כ-93 חיסולים מאושרים[1] לאורך כל המלחמה. מה שהופך אותו לצלף הרביעי הטוב ביותר בהיסטוריה האמריקנית, אחרי אדלברט ואלדרון (109 חיסולים), צ'ארלס מאוו'ני (103 חיסולים), ואריק אנגליה (98 חיסולים) יש לציין שבמלחמת וייטנאם חיסול שביצע צלף היה צריך להיות מאושר בידי אדם שלישי, מה שהיה קשה במיוחד במקרה שהמטרה נמצאה מאחורי קווי האויב. הת'קוק עצמו העריך שהרג בין 300 ל-400 אנשים לאורך המלחמה. באחת הפעמים נתקלו הת'קוק והצופה שלו, ג'ון רולנד בורק בצלף וייטנאמי אשר נשלח במיוחד כדי להרוג את הת'קוק. הצלף, הידוע רק בכינוי "קוברה", כבר הספיק להרוג כמה נחתים אמריקנים לפני שהת'קוק ובורק הופיעו והחלו לחפש אותו. לפתע, הבחין הת'קוק בהבזק של אור בין העצים, אשר יכל להיות רק משקפת של צלף. הוא ירה לעברו והרג אותו. כאשר בחן הת'קוק את הגופה, גילה הת'קוק שהוא ירה בו בעין אל המוח דרך הכוונת. הוא סקר את המצב, והגיע למסקנה שהדרך היחידה האפשרית לירות בעין האויב דרך הכוונת היא רק אם גם האויב כיון את הנשק אליו. מה שאומר שהיו להת'קוק רק מספר שניות לפעול, ובאותה מידה בדיוק יכל הוייטנאמי לירות ראשון ולפגוע, או ששניהם היו יורים יחד והורגים זה את זה.
מעשה נוסף שבגינו התפרסם הת'קוק, היה הריגתו של קצין וייטנאמי אשר נודע בכינוי "אפאצ'י". אפאצ'י היה ידוע בשיטות העינויים האכזריות שהפעיל כאשר רצה לחקור שבויים אמריקניים, ובכך שהניח להם לדמם למוות לאחר מעשה. הת'קוק הרג אותו, והביא בכך ניצחון מורלי גדול. לכל אורך תקופת שירותו בווייטנאם, הוא הסיר את הנוצה הלבנה מכובעו רק פעם אחת, כאשר הוטל עליו להרוג קצין וייטנאמי בכיר עומק שטח האויב. במהלך משימה זו, לא נאמרה לו המטרה שלו עד הרגע האחרון, והוא נאלץ לעבור ארבעה ימים ושלושה לילות אשר בהם זחל 1,500 מטרים עד המטרה. ב-1967 הוא חזר לארצות הברית, אולם ב-1969 הוחזר לווייטנאם כמפקד מחלקת צלפים. ב-16 בספטמבר של אותה שנה, נפגע הטרקטור האמפיבי שבו נסע הת'קוק יחד עם חיילים נוספים ממוקש נגד טנקים. הת'קוק הפגין אומץ רב כאשר גרר מהרכב הבוער את שבעת חבריו, אשר כולם סבלו מכוויות קשות. עבור פעולה זו, הוא קיבל את לב הארגמן, וכמעט 30 שנה מאוחר יותר גם את כוכב הכסף. כל שמונת הפצועים פונו במהירות לבית חולים בטוקיו, ובהמשך לסן אנטוניו, טקסס.
הת'קוק החזיק במשך שנים רבות בשיא הצליפה הארוכה ביותר, כאשר הרג לוחם אויב בירי מטווח 2,286 מטר בירי ממקלע כבד M2 בראונינג בקליבר 0.5 אינץ' שעליו הותקנה כוונת טלסקופית. שיא זה נשבר רק במאה ה-21 במלחמת אפגניסטן (2001–2014) נגד אל-קאעידה ושלטון הטאליבאן, שהתאפיינה בלחימה בהרים גבוהים (גובה של למעלה מ-2 קילומטר מעל גובה פני הים), דבר שהאריך את טווח הירי של רובי צלפים באורך ניכר ותרם לשבירת השיא מספר פעמים.
לאחר המלחמה
לאחר סיום מלחמת וייטנאם, הת'קוק עזר להקים בית ספר לצופים ולצלפים בבסיס חיל הנחתים קוונטיקו. בשל הפציעות הקשות שנגרמו לו במהלך המלחמה, הוא סבל מכאבים כמעט תמידיים, אך הוא המשיך לאמן צלפים. בשנת 1975, בריאותו החלה להתדרדר והוא אובחן כחולה טרשת נפוצה. הוא נשאר בצבא אולם בריאותו המשיכה להתדרדר והוא נאלץ לפרוש רק 55 ימים לפני שירות של 20 שנים, מה שהיה הופך אותו זכאי לקבל פרישה מלאה. בעקבות פרישתו, הוא נפל לדיכאון משום שחש שהצבא בעט בו החוצה. במהלך תקופה זו, אשתו ג'ו כמעט עזבה אותו, אולם לבסוף החליטה להישאר עמו. בסופו של דבר אימץ הת'קוק תחביב בדמות ציד כרישים מקומיים, אשר עזר לו להתגבר על הדיכאון. הוא המשיך לספק עצות בנוגע לצליפה ליחידות צבא ומשטרה אמריקניות כדוגמת צוות 6 של אריות הים.
באוטוביוגרפיה שכתב, הוא טען שראה את כישורי הצלפות שלו כמסע ציד, ולא כהרג. הוא טען שהוא לא נהנה מהרג של בני אדם, ונהג לחשוב שאם לא הרוג את האויב, הוא יהרוג את חבריו. הת'קוק נפטר ב-23 בפברואר 1999, בווירג'יניה ביץ', וירג'יניה, לאחר מאבק ממושך עם טרשת נפוצה. הוא היה בן 56 במותו. בנו, התגייס גם כן לנחתים, וכמו אביו, פרש בדרגת סמל.
קישורים חיצוניים
- Marine Corps Sniper Carlos N. Hathcock, גיבורי חיל הים.
- Carlos Hathcock, מרכז הצלפים.
- Vietnam: NVA General Sniper
הערות שוליים
24028458קרלוס הת'קוק