קרב תל דנית

קרב תל דנית

תאריך	14 בספטמבר 1115
קרב לפני	קרב צנברה
קרב אחרי	קרב אגר סאנגויניס
מקום	סרמין, סוריה
תוצאה	ניצחון צלבני מכריע.
הצדדים הלוחמים נסיכות אנטיוכיה צבא טורקמני בקואליציה עם האמירויות של חומס שייזר וחמאת. מפקדים רוג'ר מסלרנו, נסיך אנטיוכיה בורסוק בן בורסוק כוחות לא ידוע במדויק, ככל הנראה כ 3000 חיילים כולל פרשים וקשתים. לא ידוע אבדות מספר אבדות לא ידוע המספרים המדויקים אינם ידועים.

קרב תל דנית (ידוע גם כקרב סרמין) הוא קרב שהתחולל ביום 14 בספטמבר 1115, בצפון סוריה בין צבא צלבני של נסיכות אנטיוכיה לצבא של אמיר סלג'וקי ובני בריתו הסורים. הקרב שנסב על הגמוניה והזכות לגבות מיסים מהאזור העשיר של צפון סוריה, נשא בחובו את הניצנים של התאחדות כוחות מוסלמיים כנגד המדינות הצלבניות אך גם את נכונותם של אמירים מוסלמיים עצמאיים לקבל את הישות הצלבנית כגורם המבטיח את עצמאותם. הקרב הסתיים בניצחון צלבני מזהיר ושבירת הקואליציה הסלג'וקית.

רקע

פעולות של הצלבנים כנגד שיירות מסחר מוסלמיות עודדו יצירת קואליציה מוסלמית בפיקודו של שרף אדאולה מודוד שליט מוצול שביחד עם האמירים הסלג'וקים בני אורתוק תקף את ממלכת ירושלים מצפון. השיא של התקפות אלו הגיע במאי 1113 בעימות בין שני הצבאות בצפון ליד צנברה ובסופו הובס צבא ירושלים, אך הצלבנים הצליחו לסגת לכוון טבריה. הצבא הצלבני מחוזק בגדודים של הנסיכויות הצלבניות תפס עמדה על גבעה מערבית לטבריה ומיד הוקף על ידי הצבא המוסלמי - בתסריט דומה לאירועי קרב קרני חיטין. הצבא הצלבני של הממלכה רותק למקום אחד והצלבנים איבדו שליטה בארץ. גדודים מוסלמיים בזזו ערים ונקודות ישוב צלבניות ואיכרים מוסלמים מרדו. אך הצבא המוסלמי לא הצליח לתרגם את יתרונו לקרב השמדה ולאחר 26 ימים הסיר את המצור והחל לנוע לכוון בית שאן בעוד הצבא הצלבני נע במסלול מקביל - חוסם ומגביל את תנועת המוסלמים. במצב זה נסוג הצבא המוסלמי צפונה והתפזר. אירוע זה העלה לבמת הסכסוך את רעיון הג'יהאד והאחדות המוסלמית והראה את חולשת הצלבנים מחוץ להגנת מבצריהם.

בשנת 1113 נרצח מודוד על ידי חבר מסדר החשישיון והאצבע המאשימה בעולם המוסלמי הופנתה כנגד טוּגתכין שליט דמשק, מתוך חשד כי הוא ואמירים סוריים אחרים מעדיפים לשמור על קשרים עם הצלבנים, על מנת שיוכלו לשמור על עצמאותם מול השלטון הסלג'וקי המרכזי. הסולטאן הסלג'וקי שישב בבגדד מהמט הראשון, הסלג'וק הגדול החליט לפעול מיידית לחזק את אחיזת הסולטנות הסלג'וקית בשטח סוריה והשטח שממערב לנהר הפרת, כפיית השלטון הסלג'וקי אמורה הייתה להיות צעד ראשון שלאחריו אמור היה הצבא המוסלמי המאוחד להשמיד את ממלכת ירושלים.

בשנת 1115 יצא צבא סלג'וקי בפיקודו של בורסוק אבן בורסוק אמיר המדאן לכוון סוריה אך במקום לאחד את הכוחות המוסלמיים כנגד הצלבנים התאחדו האמירים של חלב ודמשק כנגד הסלג'וקים וסגרו בפניהם את שערי עריהם בתמיכתו של אִלְגַאזִי אבן אוֹרתוֹק האמיר הסלג'וקי של דיארבקיר. אל הקואליציה הסורית נוסף בן ברית מפתיע - שליטי המדינות הצלבניות רוג'ר מסלרנו, נסיך אנטיוכיה שנחלתו הייתה באיום מיידי של הצבא הסלג'וקי ובתחרות ארוכת ימים עם חלב שייזר וחומס על שטחי השפעה והזכות לגבות מיסים באזורי הגבול בין הנסיכות לאמירויות של צפון סוריה. בלדווין הראשון, מלך ירושלים והוסל שלו פונס מטריפולי שהוזמנו לסייע לנסיך אנטיוכיה השלימו את הקואליציה המוסלמית-נוצרית. משנודע לבורסוק על ההתנגדות הצפויה למהלכיו חזר על עקבותיו אך עם התפזרות צבאות הקואליציה חזר על עקבותיו וחדר לצפון סוריה.

מהלך הקרב

צבא נסיכות אנטיוכיה, עתה ללא תמיכת צבא ממלכת ירושלים אך מתוגבר ביחידות צבא של רוזנות אדסה בפיקודו של בלדווין מבורק, רוזן אדסה התגיס לקדם את פני הצבא הסלג'וקי הפולש ושני הצבאות נפגשו ביום 14 בספטמבר בתל דנית בסמוך לעיירה הסורית סרמין של ימינו. הצלבנים תקפו את המחנה הסלג'וקי תוך ניצול גורם ההפתעה והצליחו לשבור את רוח הלוחמים המוסלמים שרובם לא היו מוכנים למערכה.

רוג'ר חילק את צבאו ל 3 יחידות - כנף שמאל בפיקודו של בלדווין, רוזן אדסה. מרכז בפיקודו של רוג'ר מסלרנו וכנף ימין. הצבא הצלבני תקף במערך אשלון מערך אלכסון מדורג בו כל לוחם ממוקם מאחורה ומשמאל ('אשלון שמאלי'), ללוחם שמקדימה לו. הכנף הצלבנית השמאלית ריסקה את המערך המוסלמי והמרכז כבש את המחנה, עוצמת ההתקפה הצלבנית הפיצה את הניצולים אל מחוץ למחנה שם הצליחו יחידות סלג'וקיות להתארגן בסמוך לגבעה ואירגנו התקפת נגד הכנף הצלבנית הימנית בה לחמו קשתים רכובים - טורקופולים, האבירים הצלבניים איחדו שורות ושברו סופית את הצבא הסלג'וקי ששרידיו הצליחו לברוח מותירים מאחוריהם מחנה עמוס כל טוב.

לאחר הקרב

המפלה המוסלמית בקרב תל דנית הביאה להפסקת הג'יהד כנגד הצלבנים למשך 4 שנים ורוג'ר מסלרנו הפך לדמות מרכזית בצפון סוריה, האמירויות הצפוניות חלב ושייזר הפכו תלויות ברצון הטוב הצלבני ונאלצו לשלם דמי חסות. דמשק שאף היא הייתה תחת איום צלבני נאלצה לחדש את הקשר עם הסולטנות בבגדד כאמצעי להבטחת שלום נכסיה.

ממלכת ירושלים הצלבנית ששוחררה מאיום מיידי על השטחים הלבנוניים שבשליטתה ועל הוסלים שלה הפנתה את תשומת לבה להתרחבות ולהטלת מרותה על שטחים בעבר הירדן אדום ואילת.

לקריאה נוספת

• יהושע פראוור, תולדות ממלכת הצלבנים בארץ ישראל, כרך ב, מוסד ביאליק, מהדורה ראשונה, 1963, מהדורה שלישית מורחבת ומתוקנת, 1973, הדפסה שישית, 2005; הספר זכה בפרס ישראל בתרגומו לצרפתית בפרס האקדמיה הצרפתית.
• יהושע פראוור, הצלבנים - דיוקנה של חברה פיאודלית, מוסד ביאליק, מהדורה ראשונה 1975, מהדורה שנייה מורחבת ומתוקנת 1985

• Steven Runciman, A History of the Crusades, Cambridge university press, 1952 מסת"ב 0521061628
• Christopher Tyerman. God's war: a new history of the Crusades Harvard University Press, 2006

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

24965903קרב תל דנית