מרקוס פורקיוס קאטו אוטיקנסיס

מרקוס פורקיוס קאטו אוטיקנסיס (95 לפנה"ס - 46 לפנה"ס), הידוע יותר בשם קאטו הצעיר (כדי להבדילו מאבי סבו, מרקוס פורקיוס קאטו קנסוריוס), פוליטיקאי רומי מתקופת הרפובליקה המאוחרת. הוא זכור בהיסטוריה בעיקר כיריבו הפוליטי של יוליוס קיסר וכן בזכות היותו עקשן ובלתי-ניתן להשחתה (incorruptibilis).

תחילת חייו

קאטו הצעיר נולד בשנת 95 לפנה"ס למרקוס פורקיוס קאטו ולליוויה דרוסה. בגיל צעיר מאוד הוא התייתם מהוריו והועבר לבית אחי אמו, מרקוס ליוויוס דרוזוס, אשר קיבל אפוטרופסות גם על שאר בניה של אחותו. דרוזוס נרצח כאשר קאטו היה בן ארבע שנים בלבד.

כבר בשנים המוקדמות החלה לבלוט אחת מתכונותיו העיקריות של קאטו, והיא עקשנותו. מאוחר יותר הוא החל להיפגש עם סולה, שהיה חבר קרוב של המשפחה, ולדון עמו בנושאים שונים.

כאשר הוא קיבל את ירושתו, יצא קאטו ללמוד פילוסופיה ומדע המדינה. הוא הפך חסיד של הפילוסופיה הסטואית והחל לנהוג לפי כלליה, ובראש ובראשונה באורח חיים צנוע, כמו של אבי-סבו קאטו הזקן. הוא מיעט באכילה ובשתייה וחישל את גופו לעמוד בפני קור וגשם. באותה תקופה גם נשא את אשתו הראשונה, אטיליה.

תחילת הקריירה הציבורית

בשנת 67 לפנה"ס נשלח קאטו, שהיה טריבון צבאי, למקדוניה. עם פקודיו נהג ביד קשה ובמשמעת ברזל, אך גם היה הוגן וחי באותם תנאים כמוהם, ולכן היה אהוב על חייליו.

בשנת 65 לפנה"ס חזר קאטו לרומא משליחותו המקדונית דרך אזור המזרח התיכון. עם שובו נבחר לכהונת קוואיסטור ולמד בדקדקנות את החוקים הנוגעים למשרה, ובמיוחד את דיני המיסים. עם היכנסו לתפקיד תבע לדין את קודמיו באשמת שימוש לא נאות בכספים ומרמה.

בנוסף לכך היה קאטו חבר בסנאט, ובתפקידו זה לא נעדר מאף ישיבה וגינה בפומבי את אלה אשר נעדרו בקביעות. מיומו הראשון בסנאט הצטרף לסיעת האופטימטים השמרנית.

קשר קאטילינה ומאבק בפופולרים

בשנת 63 לפנה"ס נבחר קאטו למשרת טריבון הפלבס ובתפקידו זה עשה רבות, יחד עם מרקוס טוליוס קיקרו, שהיה אז אחד הקונסולים, לגילוי ודיכוי קשר קאטילינה, שנקשר באותה השנה. אציל רומי, לוקיוס סרגיוס קאטילינה שמו, תכנן לבצע הפיכה ולהנהיג ברומא שלטון דיקטטורי. קיקרו וקאטו הנהיגו את חקירת הקשר ודרשו לדון את כל המעורבים למיתה, בניגוד לדעתו של יוליוס קיסר, אשר טען דווקא לעונש של גלות. הקולות בסנאט התחלקו לפי מאפיין סיעתי: רוב האופטימטים הצביעו בעד עונש מוות, ורוב הפופולרים הצביעו בעד גלות. מאותו יום החלה יריבותם של קאטו וקיסר, אשר רק התחזקה כאשר הסתבר שקיסר ניהל רומן עם אשתו של קאטו, אטיליה. קאטו מיהר להתגרש ממנה בשנת 63 לפנה"ס ונשא לאישה את מרקיה פיליפה, בתו של לוקיוס מארקיוס פיליפוס, אופטימאט נודע.

אחרי השערורייה סביב קיסר ואשתו, הפנה קאטו את כל מרצו לסיכול תוכניותיהם של הפופולרים: היה בין המתנגדים הבולטים של גנאיוס פומפיוס מאגנוס שחזר בשנת 62 לפנה"ס עטור ניצחון מניצחונותיו במלחמת מיתרידטס השלישית והדברת שודדי הים הקיליקיים. פומפיוס ביקש לבצע שתי משימות. הראשונה: העברתו של חוק שיעניק קרקע חקלאית לחייליו המשוחררים הן ממערכותיו בספרד נגד קווינטוס סרטוריוס והן למשוחרריו ממערכה במזרח. פומפיוס הצליח להעביר חוק שהעניק קרקע עבור חייליו הספרדים, אך הסנאט לא סיפק את המשאבים הדרושים והחוק נותר אות מתה. השנייה: אשרור בדיעבד של הסדריו במזרח. פומפיוס ערך את הסדריו ללא קבלת אישור מוקדם מהסנאט וכעת ביקש אישור בדיעבד לפעולותיו. קאטו היה מראשי המתנגדים למהלך זה ונקט כל תחבולה פוליטית שהייתה ברשותו, כולל פיליבסטר.

גם יריבותו עם קיסר התלהטה בשנת 60 לפנה"ס: קיסר סיים את כהונתו כמושל עם אימפריום פרו-פראיטורי בהיספניה בייטיקה והמתין לטריומף שהגיע לו. הענקת טריומפים לפראיטורים הייתה אירוע נדיר מאוד ברפובליקה הרומית וקיסר חיכה בחדווה לפרס חשוב זה, שהיה צפוי להעניק תוספת יוקרה משמעותית לקריירה שלו. כדי לזכות בטריומף היה קיסר צריך להמתין מחוץ לפומריום (הגבול שמחוצה לו יכול היה המצביא להשאר עם חייליו) עם צבאו, אך מאידך גיסה היה חייב להיכנס לרומא כדי להכריז על מועמדותו על כהונת הקונסול. קאטו נקט פעם נוספת בטקטיקת הפיליבסטר ומנע כל דיון לגבי הטריומף של קיסר וכך נאלץ קיסר לבחור בין הטריומף למועמדות לכהונת הקונסול.

במהלך שנת 59 לפנה"ס ולאחריה המשיך קאטו להתנגד לקיסר וחבריו לטריאומווירט הראשון, פומפיוס וקראסוס. כך, למשל, הוא הכריח את קיסר ופומפיוס לבחור בין קבלת טריומף לבין התמודדות על משרת הקונסול, על ידי כך שהתנגד בתוקף לדחיית בחירות הקונסולים.

כאשר קיסר היה קונסול בשנת 60 לפנה"ס, התנגד קאטו בתוקף לכל הצעותיו, עד כדי כך שקיסר הורה לאסור אותו. ברם, אפילו זה לא מנע ממנו להתנגד לקיסר בחריפות ולנסות ולמנוע את מינויו למושל איליריה וגאליה קיסאלפינה.

מושל קפריסין

בשנת 58 לפנה"ס העביר פובליוס קלודיוס פולכר, שהיה בן חסותו של מרקוס ליקיניוס קראסוס, חוק ברומא ההופך את קפריסין לפרובינקיה רומית. לפני כן נשלטה קפריסין על ידי מצרים התלמיית באמצעות המלך תלמי שהיה אחיו של תלמי השנים עשר.

חברי הטריאומווירט החליטו בשלב כלשהו, שעל מנת שקאטו לא יסכל את תוכניותיהם, יש לסלקו מרומא. התירוץ שהם מצאו לכך היה מינויו למושל קפריסין בשנת 58 לפנה"ס. קאטו אמנם הבין שמתכוונים לסלק אותו מהבמה המרכזית, אך ההצעה הייתה טובה מדי בשביל לסרב.

לאחר הגיעו הציע קאטו למלך קפריסין בתמורה לממלכתו את תפקיד הכהן הגדול במקדש אפרודיטה בפאפוס. תלמי סירב להצעה והתאבד. כל אוצרותיו הועברו לרומא.

בקפריסין הראה קאטו את אופיו הסטואי. אף על פי שהפרובינקיה הייתה עשירה ואפשרה אפשרויות רבות להתעשרות על חשבון התושבים, קאטו - בניגוד לפרקטיקה המקובלת אז - לא לקח לעצמו פרוטה וניהל ספרי חשבונות קפדניים ביותר. מעבר לזאת, כמושל הוא חשב על כל בעיה אפשרית מראש וניסה להתכונן מולה. ברם, באופן אירוני הוא לא הצליח למנוע את אובדנם של ספרי החשבונות שלו: אחד מהם נשרף, והשני, שנשלח לרומא, נטרף עם הספינה. רק שמו הטוב של קאטו מנע את האשמתו בשחיתות.

הידוק קשריו עם פומפיוס ומלחמת האזרחים

לאחר שובו לרומא, נבחר קאטו נבחר פעם נוספת לתפקיד פראיטור בשנת 54 לפנה"ס. בשנה שלאחר-מכן הטריאומוויראט התפרק לאחר תבוסתו ומותו של קראסוס בקרב חרן בניסיון הפלישה לפרתיה. קאטו וסיעתו ניסו בתקופה זו להחזיר את קיסר מגאליה לרומא ולנתקו מצבאותיו; בו-בזמן איחד קאטו כוחות עם פומפיוס.

בשנת 49 לפנה"ס פרצה ברומא מלחמת אזרחים. קיסר נכנס עם צבאו לאיטליה עצמה והאופטימטים בראשות פומפיוס וקאטו נמלטו ליוון. לאחר שהובסו על ידי קיסר בקרב פארסאלוס בשנה שלאחר מכן ולאחר שפומפיוס נרצח במצרים, סירב קאטו להודות בהפסד ונמלט לפרובינקיה אפריקה, שם ניהל את מאבקו בקיסר מהעיר המבוצרת אוטיקה - ועל כן כונה קאטו אוטיקנסיס.

בשנת 46 לפנה"ס הביס קיסר את צבאו של קאטו בקרב תאפסוס, וקאטו, אשר לא רצה לסבול את מרותו של קיסר, התאבד.

לקריאה נוספת

• גאיוס סאלוסטיוס קריספוס, "קטילינה יוגורתא קטעים מדברי הימים", הוצאת מוסד ביאליק, תשכ"ח, ע"ע 67-9
• פלוטרכוס "חיי אישים", פורקיוס קאטו הצעיר, ירושלים מוסד ביאליק, 1986, ע"ע 418-279.
• ישראל שצמן, תולדות הרפובליקה הרומית, הוצאת מגנס ירושלים, תשס"א, ע"ע 426, 574-573, 537-539.
• נתן שפיגל, "קיקרו", הוצאת הסתדרות הסטודנטים של אוניברסיטה העברית בירושלים, תשמ"א, ע"ע 51-45, 187, 204, 220, 221.
• צבי יעבץ, "כישלון קשר קטילינה" בתוך אז ועתה הוצאת דביר, ת"א 2002, כרך א', ע"ע 153-143.
• תאודור מומזן, דברי הימים רומא, הוצאת א.י. שטיבל, תל אביב, תרצה, ע"ע 72-52.

• D. S. Levene, "Sallust's Catiline and Cato the Censor", Classical Quarterly, 50.1 (2000), pp .170-191
• K. H. Waters, "Cicero Sallust and Catiline", Historia, 1970, 19, pp 196-216.
• Erich S. Gruen, The Last Generation of the Roman Republic, 1974
• Adrian Goldsworthy, Caeser - The life of Colossus. Yale university press, 2006

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מרקוס פורקיוס קאטו אוטיקנסיס בוויקישיתוף

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

24932793מרקוס פורקיוס קאטו אוטיקנסיס