קרב נהר היברוס
 | ||||||||||||||||||
| מלחמה: המלחמה הפונית השנייה | ||||||||||||||||||
| תאריכים | 217 לפנה"ס – הווה (כ־2,241 שנים) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב לפני | קרב קיסה (קרב יבשתי) | |||||||||||||||||
| מקום | שפך הנהר היברוס (אברו) בספרד | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון הצי הרומי | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
קרב הנהר היברוס נערך בקיץ 217 לפנה"ס, במהלך המלחמה הפונית השנייה, בין צי קרתגי לצי רומי בשפך הנהר היברוס (אברו) בהיספניה (ספרד). ההתנגשות הייתה חלק מן המאבק בין הצדדים על השליטה בספרד, שהייתה בסיס הכוח והאספקה של חניבעל הנלחם באיטליה. ניצחון הצי הרומאי בקרב, שהושג בהתקפת פתע, העניק לרומאים את השליטה במימי ספרד וזירז את השתלטותם עליה.
רקע היסטורי
במהלך שנת 218 לפנה"ס, בעוד הרומאים סופגים מפלה אחר מפלה מידי חניבעל בצפון איטליה (טיקינוס, טרביה, טראסימנוס), נחל גנאיוס קורנליוס סקיפיו, מפקד הצבא הרומי בספרד, שרשרת השגים. משימתו הייתה להשתלט על ספרד, בסיס היציאה והכוח של חניבעל, על ידי רכישת נאמנותם לרומא של השבטים האיברים והשמדת צבא עזרובעל. ואומנם, לאחר שנחת עם צבאו בחוף אמפוריאי (אמפוריאס), ניצח את צבא הקרתגים בקרב קיסה, השתלט על ערי החוף שמצפון לנהר היברוס, והצליח להעביר לצדה של רומא רבים משבטי האיברים בלב הארץ, חלקם בכוח ואחרים בבריתות שלום.[1]
בחודשי החורף, כששבתה הלחימה, ערך עזרובעל הכנות לסילוק הפולש. הצי שעמד לרשותו בתחילת המלחמה, ונועד למנוע נחיתה אפשרית של צבא רומי, כלל חמישים קווינקוורמות, שתי קוואדרירמות וחמש טרירמות, אך רק ל-32 קווינקוורמות ול-5 טרירמות היו צוותים מלאים. הוא הגדיל את מספר הקווינקוורמות הכשירות ל-40, ובאביב 217 לפנה"ס יצא מקרתגו החדשה להתקפה משולבת, ימית ויבשתית. הצי, בפיקוד חמילקרת, שט לאורך החוף אל סביבות הנהר היברוס, בעוד הצבא צועד במקביל לו לאורך החוף. סקיפיו, ששהה במחנה החורף שלו בטרקו (טרגונה), תכנן להתייצב אל מול הקרתגים ביבשה ובים כאחד, אך לאחר שקיבל ידיעות על גודלו העצום של צבא עזרובעל שינה את תוכניתו, העלה על שלושים וחמש אוניותיו את טובי הרגלים כדי שישמשו חיילי-צי, ויצא בראש הצי לקרב ים בלבד.[2]
לאחר שני ימי הפלגה הגיעו אוניות הרומאים אל מעגן, המרוחק 10 מילין (כ-15 ק"מ) משפך ההיברוס. סקיפיו שלח לפניו שתי ספינות-סיור מאסיליות לתור אחר הקרתגים, אשר דיווחו לו בשובן כי אוניות האויב עוגנות בשפך הנהר. תוכניתו הייתה להפתיען, קודם שיספיקו להיערך לקרב, ועל כן יצא מיד לים.[3]
מהלך הקרב
פוליביוס מספר, כי כשהתריאו הצופים על התקרבות הצי הרומאי, ערך עזרובעל את צבאו לאורך החוף, ופקד על החותרים, המלחים וחיילי הצי לעלות לאוניות. האות לקרב ניתן על ידו כשהיו ספינות האויב מרחק קצר מאוניותיו. הלחימה נמשכה זמן קצר בלבד. לאחר שאיבדו שתי אוניות על אנשיהן, את משוטי ארבע נוספות וחייליהן, נפלה רוחם של הקרתגים והם נסוגו לעבר החוף כשהרומאים בעקבותיהם. הם העלו את אוניותיהם על החוף, ומילטו את נפשם בחסות חיילי הצבא. הרומאים קשרו חבלים אל ירכתי האוניות הקרתגיות הנטושות ולכדו סך הכול עשרים וחמש מהן. פוליביוס תולה את כישלון הקרתגים בנוכחות צבאם בחוף; לדעתו, היו נלחמים בחירוף נפש אלמלא ניצבו חבריהם בחוף, נכונים להצילם במקרה של תבוסה.
תיאורו של ליוויוס את הקרב מפורט משל פוליביוס, והוא אינו חוסך מלים כדי להדגיש את גורם ההפתעה ואת מהומת הפתאום שקמה במחנה הקרתגים עם קבלת הידיעות על התקרבות הצי הרומאי. "הקריאה אל הנשק הושמעה ביבשה ובמחנה קודם שהגיעה אל הים והאוניות, שכן לא נשמעו משק המשוטים והרעשים האחרים שמקים צי אוניות, וצוקי החוף לא חשפו עדיין את מראהו. לפתע הגיעו בזה אחר זה פרשים שלוחים מאת עזרובעל אל האנשים המשוטטים על החוף או נחים באוהליהם – כי לא ציפו כלל לאויב או לקרב באותו יום – והורו להם לעלות מיד לאוניותיהם ולתפוס את נשקם, כי הצי הרומאי קרוב לנמל... עזרובעל בא מיד (אל החוף) עם כלל הצבא. רעש ומבוכה שררו בכל, החותרים אצו לעלות לאוניות והחיילים דמו לבורחים מן היבשה ולא לאנשים היוצאים לקרב. מיד עם עלותם לאוניות, ניתקו אחדים את חבלי הרתיקה לחוף והחלו מרימים את העוגנים, בעוד אחרים חותכים את חבלי העוגנים כדי למנוע כל עיכוב; החיילים, בהולים ונחפזים, הפריעו לעבודת אנשי הצוות, ואלה בבהילותם הפריעו לחיילים להכין את נשקם. תוך כדי כך התקרבו הרומאים ואף ערכו את אוניותיהם לקרב. התוצאה הייתה שהקרתגים, אשר התבלבלו יותר משום חפזונם שלהם מאשר בגין האויב והלחימה, הפנו את אוניותיהם ונסו לאחר מה שהיה למעשה רק תחילתו של קרב ולא קרב ממש."[4]
ליוויוס מוסיף ומספר, כי בהסתערות הראשונה הצליחו הרומאים ללכוד שתי אוניות קרתגיות ו"להכריע" (על ידי ניגוח?) ארבע אחרות. את שאר האוניות העלו הקרתגים על החוף ונמלטו מהן אל החיילים הערוכים על שפת הים. הרומאים גררו בחבלים את אותן אוניות שחרטומן לא נשבר בחבטה בחוף או לא נתקעו במים הרדודים. 25 מתוך 40 אוניות הקרתגים נפלו לידי הרומאים.
אחרית הקרב
לתוצאת הקרב הייתה השפעה מרחיקת לכת על מצבם של הקרתגים, שכן אובדן השליטה במימי ספרד משמעו היה ניתוק הקשר בין חניבעל שבאיטליה לבין בסיס האספקה והתגבורות שלו בספרד וערעור מעמדה של קרתגו בקרב השבטים האיברים. וכדברי ליוויוס, "לא מעשה זה (לכידת 25 אוניות), כי אם השליטה על כל אותו חוף-ים, שקנוה בקרב קל אחד, הייתה עטרתו של אותו ניצחון."[5]
מקורות
- פוליביוס. היסטוריה. כרך ראשון, ספרים א-ו. תרגם וכתב מבואות: בנימין שימרון. ירושלים, מוסד ביאליק, 1991.
- טיטוס ליוויוס. תולדות רומא. ספרים א, ב, כא, כב, ל. תרגמה מרומית: שרה דבורצקי. ירושלים, מוסד ביאליק, תשל"ב.
- Livius. Translated by F.G. Moore. The Loeb Classical Library. Cambridge (MA), Harvard University Press, and London, William Heinemann, 1919-1959 .
- Polybius. Translated by W.R. Paton. The Loeb Classical Library. Cambridge (MA), Harvard University Press, and London, William Heinemann, 1922-1925. Digitized copy in: LacusCurtius.
- Walbank, F.W., A Historical Commentary on Polybius. Vol. 1: Commentary on books 1-6. Oxford, Oxford University Press, 1957 (reprinted 1970).
- Morrison, J.S., Greek and Roman Oared Warships, 399-30 B.C.. Oxford, Oxbow Books. 1996.
ראו גם
הערות שוליים
- ^ פוליביוס, ספר שלישי, 76; ליוויוס, ספר עשרים ואחד, לב.
- ^ על גודל הצי הקרתגי בספרד בתחילת המלחמה: פוליביוס, ספר שלישי, 33; ליוויוס, ספר עשרים ואחד, כב. על גודל הצי הרומי בתחילת המלחמה: ליוויוס, ספר עשרים ואחד, יז; תיאור קרב היברוס והאירועים שקדמו לו: פוליביוס, ספר שלישי, 95-97; ליוויוס, ספר עשרים ושניים, יט-כ. שמו של מפקד הצי הקרתגי על פי פוליביוס (3.95.2) היה Άμίλκαρ, הנכתב בעברית "חמילקרת". ליוויוס (27.19.3) כותב ששמו היה Himilco, ובתרגום לעברית של שרה דבורצקי נכתב "חִמִלְכֹּת" (חימילכּוֹת, "אֲחִימֶלֶךְ"?). הבלבול בין שני השמות מתגלה פעם נוספת אצל שני ההיסטוריונים. במקום אחר כותב פוליביוס (8.1.8), כי מפקד הצי הקרתגי בסיציליה באחד משלבי המלחמה הפונית השנייה היה חמילקרת, ואילו ליוויוס (24.35.3) כותב כי שמו היה חימילכות. דעות החוקרים חלוקות באשר לשמו של מפקד הצי הקרתגי בקרב היברוס; מהם שהולכים אחר ליוויוס ואחרים בעקבות פוליביוס. ראו: Walbank, p. 431.
- ^ מאסיליה (מרסיי), עיר יוונית בגאליה קיסאלפינה ויריבתה המסחרית של קרתגו באגן המערבי של הים התיכון, כרתה ברית רשמית עם רומא לאחר המלחמה הפונית הראשונה וסייעה לה במהלך מלחמתה בספרד, בין היתר באוניות מלחמה.
- ^ Livius 22.19.7-11 .
- ^ ליוויוס, ספר עשרים ושניים, כ.