קראי מזרח אירופה
קראילאר זהו השם המקובל בקרב צאצאי היהודים הקראים במזרח אירופה לכינוי לאומיותם. לאומיות זו צמחה בעקבות התנועה הלאומית הקראית בתחילת המאה ה-19. תנועה זו דגלה בדעה שהקראים באירופה שייכים ללאום נפרד ולא ללאום היהודי.
שמה של לאומיות זו נגזר מהשפה הקראית בה דיברו הקראילאר. שפה זו הייתה שייכת למשפחת השפות הטורקיות, ובעקבות כך הופיעה בקרב הקראילאר ההשקפה שהם שייכים ללאום טורקי.
במאה ה-19 ניסה מנהיג הקראים במזרח אירופה, אברהם פירקוביץ', להוכיח, בין היתר באמצעות זיופים, שהקראים (קראילאר) אינם חלק מעם יהודי אלא צאצאי עשרת השבטים השוכנים בקרים אלפי שנים. כתוצאה מפעילותו התפתחה הלאומיות הקראית, שראתה את הקראים כלאום נבדל ולא כתנועה דתית. מגמה זו התחזקה בתקופת כהונתו של שריה שאפאשל (Seraya Shapshal), שהיה חוקר שפות, כמנהיג הקהילה. שאפאשל הקדיש את חיו להוכחה הנחתו שקראילאר הם צאצאים של כוזרים השוכנים בקרים עוד לפני המרת דתם לדת הקראית.
מוסכם בקרב החוקרים שמוצא הקראילאר הוא אכן ביהודים, אולם למעשה כיום בניגוד לעבר הם רואים את עצמם כלאום נפרד.
בזמן השלטון הנאצי לפי בקשת שריה שאפשאל הוקמה ועדת בדיקה לעניין מעמדם הגזעי של הקראילאר. הנאצים פנו למספר אישים יהודים בשאלה אם הקראילאר הם ממוצא אתני יהודי. אלו שיקרו ביודעין והצהירו שאין שום קשר בין הקראים לעם היהודי, מתוך מטרה להציל את הקראילאר. קביעתם סייעה להצלת הקראילאר מהשמדה בשואה, אולם היו מקומות שבהם הצהירו הקראילאר על יהדותם ונספו בשל כך. היחס המיוחד לקראילאר קומם כמה אידאולוגים נאצים, שידעו שמדובר למעשה ביהודים, ורווחה דעה שיש לשמור בסוד את קיומה של קבוצה אתנית זו ואת הסלחנות כלפיה.
קראילאר, כקבוצות אתניות אחרות באירופה הכבושה, גויסו לשרת בצבא הגרמני. על פי האנציקלופדיה של השואה:
בעיית יחסם של הקראים ליהודים הרבניים אינה קלה לקביעה בשל מיעוט העדויות.
היחס לא היה אחיד. בלוצק שיתפו הקראים פעולה בהתעללות ביהודי המקום ובוילנה ובטרוקי המציאו רשימות מדויקות של בני עדתם, ובכך סיכלו אפשרות הצלה של מאות יהודים רבניים, שהצטיידו בתעודת קראים מזויפת. היהודים ההם נתפסו ונרצחו.
במקומות אחרים סייעו הקראים, נתנו אפילו תעודות מקוריות והצילו יהודים יחידים.
השלטון הסובייטי מנע מהקראילאר המזרח-אירופיים בברית המועצות ללמוד את דתם ואת תרבותם. הטענה שהומצאה בימי פירקוביץ' בדבר אי-יהדותם התחזקה. רבים מן הקראילאר נטמעו ונראה שמעט נותר מהתרבות הקראית באזור זה של העולם.
כיום יש כ-2000 קראילאר מוצהרים במזרח אירופה: 1200 באוקראינה (700 בקרים), 240 בליטא, 200 ברוסיה, 120 בפולין.
הקראילאר המתגוררים בקרים ברובם דוברי רוסית המנותקים ממורשת הדתית שלהם. התאחדויות שלהם התחילו לפעול לאחר התמוטטות ברית המועצות. חלקן הגדול ממומן על ידי קרן שהוקמה על ידי קראילאר מתנצר בשם מ. סאראץ' (1910-2000 Сарач, Михаил Семёнович). שהתגורר בצרפת. בדרך כלל הן מצדדי הדוקטרינה של הגחם האחרון שריה שאפשאל (1873-1961 Seraya Shapshal) הדוגלת בהסרת כל סמני יהדות מההיסטוריה של הקראילאר ושיחזור מנהגים פאגאנים, מקוריים כביכול, כמו השתחוות לעצי אלון ולביצי יען.
הקראילאר הדתיים המתגוררים ברובם בישראל או בארצות הברית אינם מרוצים מהתנהגותם של הקראילאר בקרים. [1].
קהילות יהודיות חלוקות ביחסן אל הקראילאר [2]. הניב האוקראיני של הלשון הקראימית, שהיה מאד דומה לטטרית של קרים, נכחד. הניב הליטאי-פולני מדובר כיום בידי עשרות בודדות בלבד, אך נעשים מאמצים להחיותו.
בליטא מתקיימת פעילות ספרותית יפה בשפה הקראימית ביחס לקוטנה של הקהילה, שמספר חבריה מונה כמה מאות בלבד.
ראו גם
לקריאה נוספת
- Karaite Separatism in Nineteenth-Century Russia : Joseph Solomon Lutski's Epistle of Israel's Deliverance (Monographs of the Hebrew Union College, No) - by Joseph Solomon Lutski, Miller Philip E.
קישורים חיצוניים
- מיכאיל קיזילוב, Social Adaptation and Manipulation of Self-Identity: Karaites in Eastern Europe in Modern Times, בתוך: דן שפירא, דניאל לסקר, קראי מזרח אירופה בדורות האחרונים, יד בן צבי, 2011.
- הקראים בשואה - נחמיה גורדון
- השפה הקראימית
- דף הבית של הקראילאר הטורקיים