קצב לב ותוחלת חיים
קצב לב ותוחלת חיים - מחקרים עדכניים מצביעים על קשר ויחס הפוך, בין קצב פעימות הלב לבין תוחלת החיים. קצב פעימות לב אנושי אופטימלי נקבע כיום (2013) על 50 פעימות בדקה בזמן מנוחה[1]. ככל שהקצב במנוחה עולה, כן צפוי אותו אדם לחיים קצרים יותר ולהפך[2][3]. התופעה היא אוניברסלית, לא רק באדם, אלא בכל עולם החי. ככל שיש לבעל החיים קצב פעימות לב גבוה יותר, תוחלת חייו קצרה יותר[4].
התופעה אצל האדם
הרפואה הסינית נהגה לייחס לקצב פעימות הלב חשיבות רבה ביותר לצורך הערכת בריאותו הכללית של אדם. הרפואה המערבית לעומתה, יודעת אמנם לפחות מאז 1987, על קשר בין קצב פעימות הלב לבין מחלות לב[5], אבל עד לאחרונה היא לא עשתה את ההקשר הכולל הזה, שבין קצב פעימות הלב לשורה התחתונה של תוחלת החיים.
לדוגמה, מחקר שנערך בארצות הברית במשך שמונה שנים, על קבוצה גדולה מאוד של מעל 130,000 נשים, ופורסם בפברואר 2009, גילה קשר מובהק סטטיסטית בין קצב פעימות הלב של הנשים הנבדקות, לבין הסיכון שלהן לפתח מחלות לבביות (קרדיו - ואסקולריות). נשים עם קצב פעימות לב במנוחה, שמעל ל-76 בדקה, נמצאו במחקר זה בסיכון מוגבר יותר ב-26%, לחלות ואף למות מהתקפי לב או מחלה כלילית אחרת, בהשוואה לנשים בעלות קצב פעימות לב נמוך יותר[6].
המחקר הראשון שבחן את השורה התחתונה של תוחלת החיים, נערך על ידי ארבעה חוקרים דנים מבית החולים של אוניברסיטת קופנהגן, בראשותו של מגנוס ת'ורסטן ינסן (Magnus Thorsten Jensen) {שלושת החוקרים האחרים היו, פול סודיקני (Poul Suadicani), הנס אולה היין (Hans Ole Hein), ופין גינטלברג (Finn Gyntelberg)}. החוקרים הדנים בדקו קבוצה גדולה של אלפי גברים, שהיו בריאים לחלוטין בתחילת המחקר, והישוו בין קצב פעימות הלב של כל אחד מהם לבין תוחלת החיים שלו על פני ארבעים שנה ויותר ובלי קשר דווקא למוות ממחלות לב. במאמר שכתבו בנובמבר 2012 ופורסם לראשונה אונליין, באפריל 2013, לאחר בדיקות ותיקונים, הם קבעו שנמצא קשר סטטיסטי הפוך מובהק בין שני הגורמים הללו. בניטרול כל גורם אפשרי שיכלו לחשוב עליו, כגון כושר גופני, גיל, לחץ דם וגורמי סיכון בריאותיים והתנהגותיים נוספים, נמצא כי ככל שקצב פעימות הלב במנוחה, של הנבדק, היה גבוה יותר, הסיכון למוות היה גדול יותר.
הממצא המפורט היה, ש-50 פעימות לב לדקה ופחות, בזמן מנוחה, הוא קצב פעימות הלב האופטימלי לגבר. לדוגמה, מי שהקצב אצלם בזמן מנוחה היה 71 - 80 פעימות לב בדקה, הסיכון שלהם למות היה גבוה בכ-50% יותר ממי שהקצב אצלם היה אותו קצב אופטימלי. מי שהקצב שלו היה 81 - 90, הסיכון שלו למות היה גדול פי שניים יותר מהאופטימום. וקצב של יותר מ-90 פעימות לב בדקה בישר על סיכון גדול פי שלושה.
אחת הסברות היא כי האטה בקצב הלב במנוחה, מערך של 70 פעימות בדקה, ל־60, עשויה להאריך את תוחלת החיים של אדם, מ־80 שנה ל־93.3 שנה. ניסוי תרופתי שנערך בעכברים תמך בהשערה זו. החוקרים הצליחו להוריד את קצב הלב של העכברים מ־563 ל־266 פעימות בדקה, ולהאריך את תוחלת החיים שלהם ב־20%. עם זאת, יש לציין שבעקבות הטיפול העכברים היו רזים יותר וכבר מזמן הוכח שהרעבה מבוקרת מאריכה את תוחלת החיים (ראו למשל הורמון גדילה והזדקנות)[7].
קיימות כיום תרופות שונות שמטרתן להאט את קצב פעימות הלב ולהאריך את שלב הדיאסטולה בהתכווצות לב (חוסמי רצפטורים בטא אדרנרגיים כמו דימיטון, נורמיטן, נורמלול וקרדילוק). מטרתן של תרופות אלה היא טיפול במחלות אי ספיקת לב[8]. ייתכן שניתן לבדוק גם קשר בין השפעתן של תרופות מעין אלה לבין תוחלת החיים, תוך ניטרול גורמי והשפעות המחלה עצמה.
התופעה בעולם החי בכלל
הקשר בין קצב פעימות הלב במנוחה, לבין תוחלת החיים אצל בעלי חיים באופן כללי, נמצא במחקרים ביולוגיים רבים, וידוע ומוכר במדע מזה שנים, הרבה לפני הממצאים שפורטו לעיל לגבי האדם. לדוגמה, צבי הענק שחיים באיי גלאפגוס, חיים בממוצע כ-180 שנה. קצב הלב של צבים אלה הוא 6 פעימות בדקה בלבד. לויתן, שתוחלת חייו בממוצע עומדת על כ-35 שנה, קצב פעימות ליבו הוא בסביבות 20 פעימות בדקה. לעומתם, מכרסם, שחי 2–3 שנים, קצב פעימות ליבו הוא 300 עד 500 פעימות בדקה, ומכרסם דומה, שהקצב הממוצע של פעימות ליבו במנוחה עומד על 240 פעימות בדקה, חי עד 5 שנים. אצל יונקי שליה, למרות שינויים של עד פי 40 בתוחלת החיים, היחס בין מספר הפעימות לתוחלת החיים נשמר בטווח צר יחסית של פחות מסדר גודל אחד.
כאשר משווים את היחס "מספר פעימות/תוחלת חיים", למשקל הגוף, מגלים, שלמרות פער עצום של עד פי 500 אלף, בין משקלם של בעלי חיים קטנים כמו אוגר למשל, לבין משקלם של בעלי חיים גדולים כמו לוויתן, היחס "מספר פעימות/תוחלת חיים" נשמר בדייקנות. ההסבר לכך נעוץ בעובדה שמשקל הלב משתנה באופן ליניארי עם מסת הגוף ביונקים קטנים וגדולים, ולכן הקשר בין משקל הלב לבין היחס "מספר פעימות/תוחלת חיים" נשמר.
הקשר האוניברסלי הזה אף כומת וחושב בנוסחאות מתמטיות שונות, הקושרות בין קצב פעימות הלב לתוחלת החיים. הנוסחאות אינן זהות תמיד, אבל כולן אומרות בשורה התחתונה, שבכל היונקים, סך פעימות הלב הסופי, במהלך חיים שלמים, הוא קבוע למדי, כאשר המודלים השונים מציעים כל אחד מספר פעימות כולל, מעט שונה. מכל מקום, אם סך פעימות הלב במהלך החיים הוא אכן קבוע, אזי ברור שבעל חיים בעל קצב פעימות נמוך, יחיה יותר שנים מבעל חיים שיש לו קצב פעימות לב מהיר.
בני האדם הם יוצאי הדופן בעניין זה, משום שקצב פעימות לבם הוא מהיר יחסית ועל פי הנוסחאות הכלליות של בעלי החיים בדרך כלל, תוחלת חייו של האדם הייתה צריכה להיות נמוכה יותר מהמקובל כיום. ההסבר לאנומליה האנושית הזו הוא יתרונות הרפואה האנושית המודרנית.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- "אני יכול לדעת את מצב הלב שלך!!", באתר "צרי"
- Body size, energy metabolism and lifespan, 23 בפברואר 2005, ב-The Journal Of Experimental Biology
הערות שוליים
- ^ "קצב לב במנוחה"
- ^ "Heart Rate as a Measure of Life Span", 19 באפריל 2013, "ניו יורק טיימס"
- ^ "Elevated resting heart rate, physical fitness and all-cause mortality: a 16-year follow-up in the Copenhagen Male Study", 17 באפריל 2013, "Heart"
- ^ "תנו לחיות לרוץ – חלק א", 22 בדצמבר 2009, באתר וינגייט
- ^ "Heart rate and cardiovascular mortality: the Framingham Study", יוני 1987, American Heart Journal
- ^ "Resting heart rate as a low tech predictor of coronary events in women: prospective cohort study", פברואר 2009, באתר BMJ
- ^ מולי אפשטיין וד"ר איל שרגל, "תנו לחיות לרוץ – חלק א", 22 בדצמבר 2009, דינמי און ליין, מכון וינגייט
- ^ "אי־ספיקת לב", 18 בספטמבר 2011, באתר "כללית"
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה יעוץ רפואי.
28662690קצב לב ותוחלת חיים