לב האדם

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף דיאסטולה)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
המונח "לב" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו לב (פירושונים).
הדמיה של לב האדם

לב האדם הוא איבר חלול ושרירי הפועל כמשאבה, ומטרתו היא להזרים את הדם דרך כלי הדם, וזאת תוך התכווצויות חוזרות ונשנות. הדם שהלב מזרים לאיברי הגוף, מספק להם חמצן וחומרי מזון הנחוצים להם, ומפנה מהם פסולת מטבולית.

הלב מחולק לארבעה חללים מרכזיים: חדר ימני, חדר שמאלי, עלייה ימנית ועלייה שמאלית. לרוב, צד ימין של הלב, הכולל את החדר והעלייה הימניים, מכונה "לב ימין", וצדו השמאלי, הכולל את החדר והעלייה השמאליים, מכונה "לב שמאל". בתוך הלב, הדם זורם דרך המסתמים שמטרתם למנוע זרימת דם נגד כיוון הזרימה. הלב עטוף בשק שנקרא כיס הלב ובינו לבין הלב ישנה כמות מועטה של נוזל. הלב עצמו בנוי משלוש רקמות עיקריות: עילית הלב, שריר הלב ופנים הלב.

ללב חשיבות גדולה ביותר בשמירה על החיים, והפסקת פעולתו למספר דקות ומעלה תגרום למוות. מכאן חשיבותו הרבה בפיזיולוגיה, ברפואה, במחקר ובתרבות.

מיקום ותפקוד

בשלב הרפיית הלב (משמאל) נכנס הדם לתוך הלב ועובר דרך המסתמים הצניפיים מהעליות לחדרים.
בשלב התכווצות הלב (מימין) עובר הדם דרך המסתמים הירחיים מהחדרים לעורקים ויוצא מתוך הלב.

לב האדם הוא איבר שרירי חלול, חרוטי מעט בצורתו וממוקם בצורה אלכסונית במרכז בית החזה. בסיס החרוט פונה לכיוון העליון של בית החזה ומעט אחורה, קודקוד החרוט (Apex) נמצא בגובה המרווח הבין-צלעי החמישי ופונה קדימה, למטה ושמאלה. לב ממוצע של מבוגר קטן מעט משני אגרופים של אותו אדם. משקלו 300-350 גרם. גבולו העליון עובר בקו אופקי מאחורי עצם החזה (הסטרנום) ברמת צלע מספר 2 וגבולו התחתון - בין צלעות 5 ל-6.

הלב מתכווץ ומזרים את הדם שבתוכו, נרפה לאחר שרוב הדם יצא ממנו ובזמן שהלב רפוי, הדם נכנס לתוכו. התכווצות הלב מכונה סיסטולה (systole) והרפיית הלב מכונה דיאסטולה (diastole). פעולות התכווצות הלב והרפייתו נקראות יחד פעימה. לב אדם מבוגר במצב רגיל במנוחה פועם כ-70 פעם בדקה. בכל פעימה מזרים הלב 100-60 סמ"ק דם, או 9000-7000 ליטר דם ביממה בזמן מנוחה. הלב מצוי בחלל בית החזה הקרוי גם מדיאסטינום (mediastinum) ומאחורי עצם החזה.

הלב מתפקד כמשאבה שלתוכה נאסף דם והיא דוחפת אותו הלאה לתוך העורקים. הלב אוסף דם עני בחמצן מכל הגוף לחלקו הימני ומזרים אותו לריאות, שם הדם פולט פחמן דו-חמצני וקולט חמצן. לאחר מכן נאסף הדם המועשר בחמצן מהריאות לתוך חלקו השמאלי של הלב וזה מזרים אותו לכל רקמות הגוף.

במקרים נדירים הלב נמצא בצד ימין של הגוף או שחוד הלב פונה לימין. התופעה נקראת בשפה הרפואית דקסטרוקרדיה (dextrocardia).

מבנה הלב

מבנה הלב

הלב מחולק לצד ימין וצד שמאל. כל צד מורכב מחדר (ventricle) ומעלייה (או פרוזדור; atrium); בסך-הכול, שני חדרים ושתי עליות. דופן הלב בנוי בעיקר משריר ייחודי לו הנקרא שריר הלב (myocardium), ומרקמות לב נוספות שחלקן עמוקות יותר וחלקן שטחיות יותר משריר הלב.

חוד הלב (apex) נוטה לצד שמאל. בדפנות החדרים נמצאות אלומות תאי שריר לב מתמחים החשובים לפעילות החשמלית של הלב. החדר השמאלי גדול ועבה יותר מהחדר הימני, משום שהוא מזרים דם לכל חלקי הגוף, דבר המצריך התכווצות מכנית חזקה שתדחוף את הדם בעוצמה מספקת כך שיגיע לכל הגוף.

בין צדו השמאלי של הלב לצדו הימני מפרידה מחיצה (septum), שתפקידה למנוע ערבוב של דם עשיר בחמצן בצד שמאל עם דם עשיר בפחמן דו-חמצני בצד ימין.

בלב ישנם ארבעה מסתמים, שניים בין הפרוזדורים לחדרים, ושניים בין החדרים לעורקים היוצאים מהלב (אבי העורקים ועורק הריאה). המסתמים שבין הפרוזדורים לחדרים נקראים "מסתמים צניפיים" מכיוון שהם בנויים מצניפים שעשויים מרקמה סיבית. הצניפים מחוברים בעזרת רשת סיבית לשרירים הפפילרים (פטמתיים). המסתם שבין הפרוזדור הימני לחדר הימני נקרא מסתם תלת-פסיגי (tricuspid valve) כיוון שהוא בנוי משלושה צניפים. המסתם שבין הפרוזדור השמאלי לחדר השמאלי נקרא מסתם צניפי כיוון שהוא בנוי משני צניפים; מסתם זה נקרא גם המסתם המיטרלי (mitral valve), מכיוון שהוא מזכיר בצורתו את המגבעת הרשמית של האפיפיור (miter). מסתמי הלב שנמצאים בין החדרים לעורקים נקראים מסתמים סהרוניים (semilunar valves) מכיוון שלשלושת הצניפים המרכיבים אותם יש צורה של ירח (סהר). הם מצויים בבסיס העורקים היוצאים מהלב ויוצרים שם שקע שנקרא סינוס. המסתם שבין חדר ימין לעורק הריאה נקרא מסתם עורק הריאה (pulmonary valve). המסתם שבין חדר שמאל לאבי העורקים נקרא מסתם אבי העורקים (aortic valve). מסתמים אלו נמצאים בחלק העליון של החדרים. שרירים הנקראים השרירים הפפילריים (papillary muscles) מונעים מהצניפים להישאב לתוך חלל הפרוזדור בזמן כיווץ הלב, ובכך מונעים פתיחה של מסתמי הלב וחזרה של דם. אין מסתמים בין הוורידים לפרוזדורים מכיוון שלאורך כל וריד קיימים מסתמים שמונעים חזרה של דם אחורנית, ובכך גם מונעים חזרה של דם מהפרוזדורים לוורידים. בהאזנה ללב באמצעות סטתוסקופ נשמעים קולות סגירת המסתמים ופתיחתם, וכן איוושות שבאמצעותן ניתן ללמוד על אופן תפקוד המסתמים.

אספקת הדם אל הלב

העורקים הכליליים

דופן הלב עבה מכדי לספוג את חומרי המזון והחמצן העוברים דרך חללי הלב ולכן הוא זקוק לעורקים, ורידים ונימי דם משלו שיספקו לו תזונה חיונית. העורקים הכליליים (קורונריים; coronary arteries) מספקים דם לשריר הלב עצמו. מוצא העורקים הכליליים הוא בסינוסים של הצניפים הסהרוניים (לונריים) שבבסיס אב העורקים ובמסתם אב העורקים. מקור השם "coronary" הוא מהמילה corona שמשמעותה כתר, ובעברית: כליליים, מהמילה כליל או כתר. הם קרויים כך מכיוון שהם מכתרים ומקיפים את הלב. קיימים שני עורקים כליליים ראשיים:

  • העורק הכלילי הימני מתחיל בסינוס שנמצא מעל הצניף הסהרוני הימני של מסתם אב העורקים, ובהמשכו מתפצל העורק הכלילי השולי הימני (right marginal artery - RMA) ולעורקיקים מרג'ינאליים נוספים, דרכם הוא מזין את החדר הימני, את מערכת ההולכה החשמלית של הלב (SA node‏ ו-AV node), את הדופן התחתונה של החדר השמאלי וכן את העלייה הימנית. העלייה השמאלית מוזנת על ידי ענפים מהמערכת השמאלית של העורקים הכליליים.
  • העורק הכלילי השמאלי מתחיל בסינוס שנמצא מעל הצניף הסהרוני השמאלי של מסתם אב העורקים, ומתפצל לעורק הכותר (circumflex) ולעורק השמאלי הקדמי היורד (left anterior descending- LAD). העורק השמאלי הקדמי היורד מתפצל לעורקיקים קטנים יותר – אלכסוניים (דיאגונאלים) ומחיצתיים (ספטאלים). העורק השמאלי הקדמי היורד מזין את החלק הקדמי והצידי של החדר השמאלי ואת המחיצה שבין החדרים. עורק הכותר מתפצל לעורקיקים משניים (marginal arterioles), באמצעותם מוזנים החלק הצידי והאחורי, והדומיננטיים מביניהם מזינים גם חלק מהדופן התחתונה של החדר השמאלי.

הוורידים המנקזים את הלב נקראים ורידי הלב. קיימים שלושה ורידי לב המתנקזים לווריד אחד גדול יותר, שנקרא הסינוס הקורונרי ונמצא בחלק האחורי של דופן הפרוזדור הימני של הלב. וריד זה מזרים את הדם הורידי ישירות אל תוך חלל הפרוזדור הימני ומתערבב יחד עם הדם הוורידי שמגיע מכל הגוף אל הפרוזדור הימני. שלושת ורידי הלב הקיימים: קטן, בינוני וגדול.

מחלת לב איסכמית

הלב, כאמור, ניזון מכלי דם קטנים שנקראים העורקים הכליליים. מחלת טרשת העורקים (אתרוסקלרוזיס) פוגעת עם הגיל בעורקים אלו ובעקר כאשר קיימים "גורמי סיכון" (גורמים תורשתיים, עישון, לחץ דם, יתר כולסטרול וסכרת). מחלת לב כלילית שנובעת מפגיעה כזו יכולה להתבטא במספר צורות:

  1. ללא תסמינים: העורקים מוצרים או פגועים אך האדם חש ומתפקד כרגיל.
  2. מצב של חסימה חלקית באחד או יותר מהעורקים הכליליים, כך שבעת מאמץ יש אי ספיקה של אותו עורק וחלק מהלב אינו מקבל אספקת דם מתאימה. מצב זה נקרא אנגינה פקטוריס על שם התסמין אותו חש בדרך כלל האדם – כאב במרכז החזה בעת מאמץ. לא תמיד התסמין הוא כאב, לעיתים קוצר נשימה או חולשה במאמץ הם התסמינים של חסימה חלקית באחד העורקים הכליליים.
  3. התקפי לב (אוטם בשריר הלב, אינפרקט, שבץ לבבי) הם תוצאה של חסימה מלאה פתאומית של אחד מהעורקים הכליליים. מיקום או גודל ההתקף מושפע ממקום החסימה של העורק.
  4. אי ספיקת לב – לאחר התקפי לב או בנוכחות היצרות המשפיעה על תפקוד הלב. במצב זה נצברים בגוף נוזלים ומופיעות בצקות, קוצר נשימה בשל נוכחות נוזלים בריאות, ועוד.

הטיפולים המקובלים היום להצרויות חלקיות (אנגינה פקטוריס) הם טיפול תרופתי להשפעה על גורמי הסיכון, טיפול תרופתי להקלת העומס על שריר הלב ולהרחבת כלי הדם הכליליים, וצנתור עורקי לב ופתיחה על ידי בלון והנחת סטנט "קפיץ". אם צנתור אבחנתי מדגים חסימה שלא ניתנת לפתרון באמצעות טיפול צנתורי (PTCA – percutaneous transluminal coronary angioplasty), או-אז הטיפול המקובל הוא ניתוח מעקפים (CABG – coronary artery bypass grafting). במקרה של התקף לב, הטיפול כולל ניסיון פתיחה של העורק הכלילי החסום על ידי תרופה ממסת קריש או על ידי צנתור דחוף, ובו-זמנית ובהמשך טיפול במספר תרופות המעודדות המסת הקריש, הגנה על הלב, וטיפול בגורמי הסיכון לטרשת העורקים.

גורמי סיכון אשר מזרזים התקדמותה של מחלת לב כלילית הם עישון; גיל; העדר פעילות גופנית; מין (גברים בסיכון גבוה יותר מנשים); תורשה; משקל עודף; תזונה ורמות שומנים גבוהות בדם (רמות גבוהות של כולסטרול ו-LDL ורמה נמוכה של HDL); סוכרת; יתר לחץ דם (יל"ד); רמת הומוציסטאין גבוהה, טיפולים כימותרפיים והקרנות באזור החזה ועוד.

מערכת ההפעלה וההולכה החשמלית של הלב

מערכת ההולכה החשמלית של הלב
ערך מורחב – מערכת ההפעלה וההולכה החשמלית של הלב

בלב מתבצעות שתי פעילויות שונות:

  • פעילות מכנית שכוללת את התכווצות והרפיית הלב.
  • פעילות חשמלית שכוללת את הפיקוח על כיווץ מכני מסודר ומסונכרן של שריר הלב על ידי אותות חשמליים.

שתי הפעילויות תלויות אחת בשנייה ולכן אם הלב לא יקבל אנרגיה ומזון, הפעילות המכנית תיחלש או תיפסק ובעקבותיה הפעילות החשמלית לא תהיה תקינה. כמו כן, אם יש הפרעה בפעילות החשמלית, תהיה הפרעה בפעילות המכנית.

שריר הלב, כמו כל שריר בגוף האדם, מתכווץ ברגע שמגיע אליו אות חשמלי ונרפה ברגע שאות זה נפסק. תא שריר הלב, בדומה לתאי שריר אחרים בגוף, מסוגל להוליך חשמל לתאים שכנים ולעורר גם בהם התכווצות. בניגוד לשאר השרירים בגוף, תא שריר הלב מסוגל ליצור אות חשמלי ללא גירוי מבחוץ. יכולת זו נקראת אוטומטיות. בשל היכולת החשמלית של תאי שריר הלב, כל תא כזה מסוגל ליצור אות חשמלי הנע בין כל שאר התאים. תוך כדי העברת הזרם החשמלי תאי הלב מתכווצים.

בלב קיים קוצב ראשי הקרוי קשר הגת והפרוזדור. קוצב זה ממוקם בחלק העליון של פרוזדור ימין והוא זה שנותן את קצב הלב התקין, כ 60–100 פעימות בדקה, והוא למעשה מתחיל את שרשרת ההולכה החשמלית בפקודה להתכווצות הפרוזדורים.

האות החשמלי שניתן מקשר הגת והפרוזדור עוטף את כל הפרוזדורים אך אינו מגיע לחדרים. הוא נעצר עקב הצורך להמתין בין כיווץ הפרוזדורים לכיווץ החדרים ולשם כך ישנו קוצב נוסף הקרוי קשר הפרוזדור והחדר, שממוקם בין הפרוזדורים לחדרים ומכאן גם שמו. קוצב זה מחזיק את הדחף החשמלי 0.2–0.12 שניות בטרם הוא משגר דחף חשמלי נוסף להתכווצות החדרים. במידה והקוצב הראשי אינו מתפקד, קוצב זה יכול להפיק קצב של כ-40–60 פעימות בדקה, כפעולת גיבוי.

מכיוון שהמסתמים המובילים דם מהלב אל הגוף נמצאים בחלק העליון של כל חדר, קיימים סיבים הקרוים סיבי היס (Bundle of His) שתפקידם הוא לכווץ את החדרים מלמטה למעלה ומעבירים את הזרם החשמלי ללא כיווץ החדרים.

קיימים גם סיבים הקרוים סיבי פורקיניה (Purkinje Fibers) שתפקידם הוא להעביר את הזרם החשמלי לאורך שריר הלב בחדרים על מנת שהזרם יגיע בצורה מסודרת לכל דפנות החדרים, כאשר האות החשמלי שמגיע מהם מתפזר לתוך עובי שריר הלב.

אם יש כשל לבבי, גם סיבי פורקיניה מסוגלים לייצר קצב פעימות משלהם, שהוא 40–20 פעימות בדקה, רק כאשר הקוצבים אינם פועלים.

ויסות פעימות הלב

קצב האותות החשמליים נקבע על ידי הורמונים שאותם משחרר הגוף אל זרם הדם. בזמן פעילות גופנית, למשל, משחרר הלב הורמונים הגורמים לו להתכווץ מספר פעמים רב יותר, כדי לספק לשרירים את החמצן לו הם זקוקים בזמן מאמץ. לעיתים פועם הלב בעוצמה גם כאשר מתרגשים או פוחדים, תופעה שנגרמת בשל שחרור ההורמון אדרנלין, שחלק מהשפעותיו הן הגברת קצב פעימות הלב. ישנם אנשים שהקוצב הטבעי בגופם אינו מתפקד כראוי ויש צורך להשתיל בגופם קוצב לב מלאכותי, שמתזמן את התכווצויות לבם.

מחזור הדם

מערכת ההולכה החשמלית של הלב
ערך מורחב – מחזור הדם

מחזור הדם מחולק לשניים:

מחזור הדם הקטן

  • מסלול זרימת הדם: הדם נכנס מהווריד הנבוב (vena cava) לעלייה הימנית וממשיך אל חדר ימין, משם הוא זורם לריאות דרך עורק הריאה, המתפצל לשניים (עורק אחד לכל ריאה), ומובל לנאדיות הריאה, מהן הוא עובר לווריד הריאה, דרכו הוא זורם לעלייה השמאלית.
  • הרכב הדם: דם עני בחמצן ועשיר בפחמן דו-חמצני זורם מהלב לריאות, ודם עשיר בחמצן חוזר מהריאות ללב.

מחזור הדם הגדול

  • מסלול זרימת הדם: הדם נכנס לעלייה השמאלית וממשיך אל חדר שמאל, משם הוא זורם אל אבי העורקים שממנו הוא זורם לכל הגוף דרך עורקים, עורקיקים, נימים, ורידונים, ורידים, ולבסוף הוא זורם דרך הווריד הנבוב העליון והתחתון אל העלייה הימנית.
  • הרכב הדם: דם עשיר בחמצן זורם מהלב אל כל חלקי הגוף ומעביר להם חמצן, ודם עני בחמצן ועשיר בפחמן דו-חמצני חוזר אל הלב.

הלב אצל בעלי חיים אחרים

ערך מורחב – לב

לבם של רוב היונקים דומה מאד במבנהו ותפקודו ללב האנושי. גם לבם של העופות מורכב מארבעה מדורים, לדגים, לעומת זאת, יש לב בעל שני מדורים. בחינת לבם של בעלי חיים שונים מציגה את השלבים השונים בהתפתחות האבולוציה של הלב: ממערכות פרימיטיביות של הנעת נוזלים דרך מבנה צינורי בעזרת שערות נעות, דרך כלי דם עשויים רקמת שריר, לבבות בעלי שני מדורים ושלושה מדורים ועד ללבבות בעלי ארבעה מדורים.

בהכללה, ככל שבעל החיים קטן יותר כך ליבו פועם בתדירות רבה יותר (גם בין צאצא ובוגר מאותו המין). ליבו של לווייתן (היונק הגדול ביותר) פועם 9 פעמים בדקה, של פיל 25 פעמים בדקה, של אדם כ-70 פעמים בדקה, אצל עכבר כ-500 פעמים בדקה וכדומה. קיים יחס הפוך בין קצב פעימות הלב לבין תוחלת החיים הכללית של בעל החיים. ככל שקצב הפעימות גדול יותר, כך תוחלת החיים קצרה יותר[1].

ראו גם

קישורים חיצוניים

  • "לב" מתוך האנציקלופדיה הרפואית הלכתית, באתר מכון שלזינגר
  • צמ"ד אונליין - מאגר מדע: הלב סרטון עם הסברים.

הערות שוליים

  1. ^ "תנו לחיות לרוץ – חלק א", באתר וינגייט, ‏22 בדצמבר 2009
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0