קנה בושם
קנה בושם היה אחד מחמשה רכיבים שהרכיבו את שמן המשחה, במשקל מאתיים חמישים מנה.
במקורות
בספר שמות[1] מוזכר קנה הבושם כאחד ממרכיבי שמן המשחה.
בספר ישעיה[2] הנביא בא בטענה על עם ישראל שהקנה בושם היה להם זמין בירושלים ולא היו צריכים להתאמץ להשיגו, "לֹא־קָנִ֨יתָ לִּ֤י בַכֶּ֙סֶף֙ קָנֶ֔ה וְחֵ֥לֶב זְבָחֶ֖יךָ לֹ֣א הִרְוִיתָ֑נִי"[3].
בספר יחזקאל[4] הנביא בקינתו על העיר צור, מציין את 'קנה בושם' שהיה בין סוחריה, "וְדָ֤ן וְיָוָן֙ מְאוּזָּ֔ל בְּעִזְבוֹנַ֖יִךְ נָתָ֑נּוּ בַּרְזֶ֤ל עָשׁוֹת֙ קִדָּ֣ה וְקָנֶ֔ה בְּמַעֲרָבֵ֖ךְ הָיָֽה׃"[5].
במגילת שיר השירים[6] מונה הפסוק כמה מיני בשמים ובתוכם את קנה הבושם "נֵ֣רְדְּ וְכַרְכֹּ֗ם קָנֶה֙ וְקִנָּמ֔וֹן עִ֖ם כָּל־עֲצֵ֣י לְבוֹנָ֑ה מֹ֚ר וַאֲהָל֔וֹת עִ֖ם כָּל־רָאשֵׁ֥י בְשָׂמִֽים׃"[7].
זיהוי קנה בושם
רבי סעדיה גאון מזהה את קנה הבושם אם קַסַבּ א דרירה ולדעת יהודה פליקס הכוונה לקנה בושם ההודי (שם מדעי: Andropogon nardus)[8].
הרמב"ם[9] כתב שהם הקנים הדקים כתבן האדומים שבאים מהודו וריחם טוב, והרופאים נותנים אותם בצרי, ובפירוש כסף משנה הוסיף שנקרא בלשון ערבי 'אדכר', ובלעז 'אישקינט"י'.
הרמב"ן[10] למד שקנה בושם זהו הקילופה שהזכירו חז"ל כאחד ממרכיבי קטורת הסמים, ובלשון ערבי 'דראציני'.
האברבנאל[11] כתב שקנה בושם וגם קנה הקנמון המוזכר בפסוק, שניהם מין עץ שנקרא קנילה, והקנה בושם זה החלק הפנימי.
יש שמזהים את 'קנה הבושם' עם עשב לימון (שם מדעי: Cymbopogon)[12].
קישורים חיצוניים
- זהר עמר, צמחי המקרא, עמ' 181, באתר אוצר החכמה
הערות שוליים
- ↑ ספר שמות, פרק ל', פסוק כ"ג
- ↑ ספר ישעיה, פרק מ"ג, פסוק י"ד
- ↑ לדעת האבן עזרא הקנה המוזכר בפסוק זה הוא 'קנה בושם', וכן מתשתמע מרש"י שם
- ↑ ספר יחזקאל, פרק כ"ז, פסוק י"ט
- ↑ בתרגום יונתן תירגם קנה בשם
- ↑ מגילת שיר השירים, פרק ד', פסוק י"ד
- ↑ התרגום מתרגם את התיבה 'קנה' קנה בוסמא
- ↑ חי וצומח בתורה עמ' 230
- ↑ משנה תורה לרמב"ם, הלכות כלי המקדש והעובדין בו, פרק א', הלכה ג'
- ↑ שמות ל לד
- ↑ שמות ל לד
- ↑ על פי תירגומים שונים - זהר עמר בספרו צמחי המקרא עמ' 181