קלימנוס
 | |
| צילום פנורמי של פות'יה, קלימנוס | |
| נתונים גאוגרפיים | |
|---|---|
| מיקום | הים האגאי |
| קואורדינטות | 36°59′0″N 26°59′0″E / 36.98333°N 26.98333°E |
| ארכיפלג | האיים הדודקאנסיים |
| נתונים מדיניים | |
 | |
קָלִימְנוֹס (ביוונית: Κάλυμνος, בתעתיק לאנגלית: Kalymnos) הוא אי יווני ורשות מקומית בדרום-מזרח הים האגאי. הוא משתייך לקבוצת האיים הדודקאנסיים, ושוכן מערבית לחצי האי בודרום (הליקרנסוס העתיקה), בין האיים קוס ולרוס. ההפלגה מרודוס אל קלימנוס אורכת בין שעתיים לחמש שעות. באיטלקית נקרא האי קָלינוֹ (Càlino), ובטורקית – קִילִימְלִי או קֶלֶמֶז (Kilimli, Kelemez).[1]
ב-2001 מנתה אוכלוסיית האי 16,235 נפש, והוא נחשב לשלישי במניין האוכלוסייה מבין איי הדודקאנסוס אחרי קוס ורודוס. קלימנוס ידוע ביוון כמקום שרוב אוכלוסייתו אמידה, והוא נחשב לאי העשיר ביותר מבין האיים הדודקאנסיים ולאחד העשירים מבין איי יוון כולם. הרשות המקומית קלימנוס, הכוללת את האיים המיושבים שלחופי קלימנוס – פסרימוס (130 נפשות), טנדוס (54), קלולימנוס (20) ופלאטי (2) – וכן כמה איים בלתי מיושבים, משתרעת על שטח של 134,544 קילומטרים מרובעים ואוכלוסייתה מונה סך הכל 16,441 נפש.[2]
גאוגרפיה
לאי צורת מלבן, אורכו 21 קילומטרים ורוחבו 13 קילומטרים ושטחו 109 קמ"ר. בצדו הצפוני חצי אי, הבולט בכיוון צפון-מערב. רובו של האי הררי, ולו טופוגרפיה מגוונת. שלוש שרשרות הרים ראשיות מתוחות בו מצד מערב דרום-מערב אל מזרח דרום-מזרח, ורביעית חודרת אל תוך חצי האי. צורת קו החוף אינה אחידה ובו מפרצונים מוגנים רבים. באי כמה מעיינות, באחד מהם מפכים מים חמים. אדמת האי עשויה בחלקה הגדול מאבן גיר, אך בעמק מצוי מרבץ של טוף געשי, שריד של הר געש קדום השוכן ליד הכפר קנטוני (Kantouni). רוב שטחו של האי צחיח, לבד משני העמקים הפוריים ואתי (Vathi) ופותייה (Pothia), בהם מגדלים זיתים, תפוזים וגפנים. סביב קלימנוס מתרחשות לעיתים תכופות רעידות אדמה.
הארכיפלג של קלימנוס
סמוך לקלימנוס שוכן האי הקטן טנלדוס, שהיה פעם חלק ממנו, אך ניתק בשנת 554 בעקבות רעידת אדמה חזקה. כיום מפריד ביניהם מצר ים שרוחבו כ-800 מטרים.[3]
בין קלימנוס לקוס נמצא איון בלתי מיושב בשם פסרימוס, שטחו 11 קילומטרים מרובעים. סמוך לפסרימוס שוכן האיון פלאטי (Plati) וכ-5 קילומטרים צפונית-מזרחית לו האיון קלולימנוס.
תולדות האי
ראשוני המתיישבים בקלימנוס היו קארים (יושבי קאריה, בדרום-מערב אנטוליה). בעת העתיקה היה האי נתון להשפעת האי קוס ותלוי בו ותולדותיו מקבילות לשלו. בימי הביניים היה קלימנוס תחת שלטון האימפריה הביזנטית, ובמאה ה-13 שימש בסיס ימי מלחמתי של ונציה. ב-1310 השתלטו עליו ההוספיטלרים, ומאוחר יותר (בעיקר ב-1457 וב-1460) סבל מהתקפות תכופות של העות'מאנים, והוא נפל לידיהם בסופו של דבר ב-1522. שלא כמו רודוס וקוס, לא היגרו מתיישבים טורקים אל האי בתקופת השלטון העות'מאני.
ב-12 במאי 1912, במהלך מלחמת איטליה-טורקיה, נכבש קלימנוס על ידי מלחי הצי המלכותי האיטלקי[4]. קלימנוס היה אחד המעוזים של ההתנגדות לשלטון האיטלקי והיו בו מספר התנגשויות בין התושבים היוונים לשלטון האיטלקי על רקע לאומי[5] ודתי, בין השאר בדצמבר 1934 ובאפריל 1935[6][7]. איטליה שלטה בקלימנוס ובאיים דודקאנסיים נוספים עד 1947, אז אוחד עם יוון היבשתית ומאז הוא מהווה חלק של מדינת יוון.
ביולי 1956 נפגע האי מרעידת אדמה[8].
הדת
רוב תושבי קלימנוס הם יוונים אורתודוקסים. האי משתייך לחלק קטן של יוון שאינו כפוף לכנסייה של יוון אלא לפטריארכיה האקומנית של קונסטנטינופוליס שמושבה באיסטנבול שבטורקיה. מבחינה ארגונית-דתית שייך קלימנוס למטרופוליס של לרוס, קלימנוס ואסטיפלאיה.
שליית ספוגים
שליית ספוגים מן הים היא אחת המלאכות הקדומות ביותר בהן עוסקים היוונים, והיא נזכרת כבר בכתביהם של הומרוס ואריסטו. חיי האי קלימנוס ותרבותו קשורים מקדמת דנא לבעל חיים ימי זה, וזו הסיבה מדוע שמעו יצא למרחוק כ"אי שולי הספוגים". רבים מתושביו מתפרנסים ממקצוע זה, והספוגים הם מקור הכנסתו העיקרי.
ציד הספוגים ביוון התרכז ליד האיים הדודקאנסיים, וקלימנוס היה הבולט שבהם עד אמצע שנות השמונים של המאה ה-20; באותו זמן תקפה מחלה את כרי הספוגים במזרח הים התיכון, קטלה חלק גדול מהם והסבה נזקים חמורים לענף. שליית ספוגים, על מסורותיה ותולדותיה, עדיין מהווה את נשמת אפו של האי. סיפורים, שירים וסרטים רבים נכתבו אודות מקצוע עתיק והרה-סכנות זה ואודות אומץ לבם של הצוללים. אחת לשנה, אחרי הפסחא, נחוג באי "שבוע הספוגים"[9], בו מביעים תושבי האי את הוקרתם לספוג הידוע גם בשם "זהב קלימנוס". אירועים אלה, כנהוג, מלווים בשירה, ריקודים ואכילת מאכלים מסורתיים. אחד השירים המסורתיים של שולי הספוגים הוא "דיר-לה-דה".
שדות ציד הספוגים של אנשי קלימנוס משתרעים כיום מפסרימוס ועד צפון אפריקה. אומנם היבול ששולים אנשי קלימנוס נתמעט בשל מחלה שפגעה בספוגי הים, אך החוקרים סבורים כי התופעה אינה בלתי-הפיכה, ושליית הספוגים תשוב לתפוס מקום מרכזי בכלכלת האי.
כלכלת האי
מאחר שרוב האי צחיח (18% בלבד משטחו ראויים לעיבוד חקלאי), תופסת החקלאות חלק קטן בכלכלת האי ומרוכזת בעמק ואתי. ענף אחר שאפיין את קלימנוס היה ייצור מטפחות ראש צבעוניות, שהיו הפריט המקורי ביותר בתלבושתן של הנשים. בשנים האחרונות הולכת ותופסת התיירות מקום חשוב בכלכלת האי, ובמיוחד טיפוס על סלעים (rock climbing). ב-2006 הוקם באי נמל תעופה, ליד פותיה.
מתחילת המאה ה-20 קיימת הגירה הולכת וגוברת של תושבי קלימנוס מן האי, בעיקר לארצות הברית ולאוסטרליה. ב-1925 מנתה האוכלוסייה 24,000 איש, וכיום, ב-2012, חיים באי 16,500 איש. רוב המהגרים השתקעו בערים דרווין ומלבורן שבאוסטרליה, וטרפון ספרינגס וקמבל שבארצות הברית.
מהגרים מקלימנוס וצאצאיהם תופסים גם חלק נכבד בתעשיית צביעת הגשרים בארצות הברית. חוקרים אחדים קושרים זאת לאורח החיים ולמלאכת שליית הספוגים, שכן שני המקצועות הללו כרוכים בסיכון רב ובעבודה הרחק מן הבית.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Bertarelli, L.V. (1929) (in Italian). Guida d'Italia, Vol. XVII. Consociazione Turistica Italiana, Milano.
- ^ Detailed census results 2001.
- ^ Spiteri, Stephen. Fortresses of the Knights. University of Michigan Press, 2001, p.197.
- ^ תלגרמים אחרונים, הצבי, 17 במאי 1912
- ^ מרד באיי דודקנז, דואר היום, 29 באוקטובר 1926
- ^ מהומות באי קלימנו, דואר היום, 11 באפריל 1935
- ^ ידיעות אחרונות, דבר, 26 בדצמבר 1935
- ^ רעידת אדמה ביוון, הצופה, 10 ביולי 1956
- ^ האנטישמיות לא מתה, מעריב, 7 במאי 1961
 | ||
|---|---|---|
| 12 האיים העיקריים | אסטיפליה • טילוס • לרוס • ניסירוס • סימי • פטמוס • קאסוס • קוס • קלימנוס • קסטלוריזו • קרפאתוס • רודוס |  |
| איים נוספים בעלי חשיבות | אגתוניסי • אלימיה • ארקי • זפורס • חאלקי • טלנדוס • כמילי • ליפסי • סירנה • פסרימוס • פרמקוניסי | |
| היסטוריה | מערכת הדודקאנס במלחמת העולם השנייה | |
