קירנה
 | |
| קירנה | |
| האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1982, לפי קריטריונים 2, 3, 6 | |
| מדינה |
 לוב |
|---|---|
קירנה (ביוונית Κυρήνη, קיריני) היא עיר עתיקה בתחומי לוב של ימינו. העיר נחשבת כמוקדמת והחשובה מבין חמש הערים היווניות (פֵּנְטַפּוֹלִיס) באזור, והיא העניקה למזרח לוב את שמו "קירנאיקה". קירנה שוכנת בעמק פורה ברמת אלג'בל אלאח'דר, ליד העיר שחאת, כ-10 ק"מ דרומית לחופי הים התיכון, וכ-200 ק"מ צפונית-מזרחית לבנגאזי, והיא נקראת על שם מעיין "קירה" (Κύρα) שהיוונים קידשו לאליל אפולו.
בשנת 1982 הוכרו שרידי העיר כאתר מורשת עולמית.
היסטוריה
התקופה היוונית
קירנה נוסדה בשנת 630 לפנה"ס על ידי יוונים שהגיעו למקום מסנטוריני. לפי המסורת היא הוקמה בידי באטוס אריסטוטליס (Βάττος Aριστοτέλης) שהקימה כ-16 ק"מ דרומית-מערבית מעיר הנמל אפלוניה (כיום מארסה סוסה). העיר הפכה עד מהרה לחשובה באזור, והגיעה לשיאה במאה ה-5 לפנה"ס. היא עמדה בקשרי מסחר עם כל הערים היווניות, ונשלטה על ידי מלך מקומי.
באמצע המאה ה-5 לפנה"ס, הייתה קירנה לרפובליקה, ומאה שנה לאחר מכן מסרה עצמה לידיו של אלכסנדר מוקדון. לאחר מותו של אלכסנדר מוקדון בשנת 323 לפנה"ס, נשלטה קירנה על ידי בית תלמי. השלטון בעיר הוענק למגאס מקירנה, חתנו של תלמי הראשון, וזה הכריז על עצמו בשנת 276 לפנה"ס כמלך קירנה, הכריז על עצמאותה של העיר וכרת ברית עם הסלאוקים, במטרה לפלוש למצרים. הפלישה כשלה ולאחר מותו של מגאס בשנת 250 לפנה"ס ומלכותו של מלך נוסף, שנמשכה שנה בודדת, שוב הייתה העיר לרפובליקה, ושבה בשנת 246 לפנה"ס לשליטת בית תלמי.
התקופה הרומית
בשנת 96 לפנה"ס מסר שַליטה של קירנה תלמי אפיון את העיר לידיה של הרפובליקה הרומית, אך העיר שמרה על אוטונומיה. באותה עת נחלקו תושבי העיר לארבעה מעמדות - אזרחים, חקלאים, תושבים זרים והיהודים שהיוו חלק גדול מהאוכלוסייה. בשנת 75 לפנה"ס העיר הייתה לפרובינציה הרומית כרתים וקירנאיקה. מרקוס אנטוניוס מסר את העיר לידיה של קלאופטרה ואוגוסטוס שב ואיחד אותה עם כרתים.
בין התושבים היהודים נמנה לפי המסורת הנוצרית שמעון מקירנה, אשר עזר לאותו האיש לשאת את הצלב במהלך דרך הייסורים.
בשנת 116, בתקופת שלטון הקיסר טראיאנוס, פרץ מרד יהודי בעיר, אך דוכא לאחר שגבה מחיר כבד בחיי אדם. כך תיאר ההיסטוריון דיו קסיוס את האירועים:
"בינתיים הציבו יהודי קירנה אחד אנדראס בראשם, והחלו הורגים ברומאים וביוונים… הם חצו רבים לשניים בחרבם, מראשם מטה, אחרים הם מסרו לחיות פרא, ואחרים הכריחו להלחם כגלדיטורים. סך הכל מצאו 220,000 איש את מותם...".[1]
לפי אוסביוס מקיסריה, גרם המרד להתדלדלות האוכלוסייה בקירנאיקה במידה כזו, שמספר שנים לאחר מכן הקים אדריאנוס קולוניות חדשות בפרובינציה כדי לשמר את חיות היישוב במקום.
צמח הסילפיום (Silphium) ששימש בהכנת תרופות ותבלינים היה ענף היצוא העיקרי של העיר משך חלק ניכר מההיסטוריה שלה. ככל הנראה דובר במין של שומר פשוט "ענק" שנוצל עד שנכחד. העיר ונמלה באפולוניה נותרו מרכז עירוני חשוב עד שפקדה אותן רעידת אדמה קשה בשנת 262. העיר שוקמה על ידי הקיסר קלאודיוס השני גותיקוס שקרא את שמה "קלאודיופוליס" (Claudiopolis), אך היא לא שבה לימי זוהרה, ורעידת אדמה קשה מקודמתה, שלוותה בגל צונאמי, פקדה את קירנה שוב בשנת 365. קירנה ננטשה במהלך המאה ה-4.
אתרי העיר
שרידי העיר ערוכים במספר צברים עיקריים. בצפון-מערבו של האתר שוכן מעיין "קירה" המקודש שסביבו נמצאים מקדשי אפולו וארטמיס מהמאה ה-7 לפנה"ס, ומקדש פרספונה, האדס והקטה. למתחם פולחני זה נוספה סדרה של מבנים גדולים בתקופה הרומית, ובהם מרחצאות טראיאנוס. בחלקו המערבי של האתר שכן התיאטרון היווני שהיה לאמפיתיאטרון בתקופה הרומית. בדרום-מערבה של קירנה נישא האקרופוליס ובדרום-מזרחה שוכנים האגורה והפורום הרומי. מקום זה היה מרכז החיים האזרחיים בעיר ובו ניצבו גם הארכיון, הבולטריון ומספר מקדשי הגיבורים שהידוע שבהם הוקדש לבאטוס הראשון. צפונית-מזרחית לעיר ניצב מקדש זאוס שחודש על ידי הרומאים והפולחן בו נמשך עד ימיה האחרונים של קירנה. הנקרופוליס הנחשב אחד הגדולים בעת העתיקה, שוכן במרחק של 10 ק"מ מהעיר לכיוון נמל אפולוניה. בשנת 2005 התגלו 76 פסלים רומיים באתר המתוארכים למאה ה-2, ואלה השתמרו מתחת לקיר שהופל ברעידת האדמה בשנת 365.
לקריאה נוספת
- שמעון אפלבאום, יהודים ויוונים בקיריני הקדומה, ירושלים: מוסד ביאליק, תשכ"ט.
קישורים חיצוניים
- Cyrene and the Cyrenaica באתר Livius
הערות שוליים
- ^ דיו קסיוס, היסטוריה רומאית, ספר 68, פרק 32, סעיפים 3-1.
  | |
|---|---|
|
21973330קירנה