קורט הובר
קורט הובר (גרמנית: Kurt Huber; 24 באוקטובר 1893 - 13 ביולי 1943) היה חבר בקבוצת הוורד הלבן אשר הייתה חלק חשוב מן ההתנגדות הגרמנית לנאציזם.
הובר נולד בכור שבשווייץ להורים גרמנים. הוא גדל בשטוטגרט, ולאחר מות אביו עבר למינכן. הובר הראה נטייה לנושאים כמוזיקה, פילוסופיה ופסיכולוגיה, והיה לפרופסור בשנת 1920 באוניברסיטת לודוויג מקסימיליאן במינכן.
הוורד הלבן
ערך מורחב – הוורד הלבן
הובר נחרד מדיווחים על מעשיהם הנוראים של הגרמנים במלחמת העולם השנייה ובשואה, והחליט להתנגד לשלטון הנאצי. הוא יצר מגע עם קבוצה מתלמידי אוניברסיטת מינכן, שנכחו בשיעוריו, ביניהם הנס שול ואלכסנדר שמורל. הקבוצה, שכונתה "הוורד הלבן" החלה בשנת 1942 בהפצתם של עלונים אנטי נאצים, בהם הביעו את דעתם כי גרמניה מובלת על ידי שלטון דיקטטורי לתבוסה בלתי נמנעת, וכי יש להתנגד לנאציזם. הובר סייע בניסוח חלק מהעלונים, וניסח בעצמו את העלון השישי והשביעי שמעולם לא פורסם, ונמצא על הנס שול בעת מעצרו על ידי הגסטפו.
בין יוני 1942 לפברואר 1943 הכינה הקבוצה והפיצה שישה עלונים שונים וגרפיטי עם הסיסמאות "חירות" ו"הלאה היטלר" על קירות האוניברסיטה, וכן על בניינים אחרים במינכן. חברי הוורד הלבן פעלו כתנועת התנגדות לא אלימה וקראו לסיום שלטון הרודנות הנאצי באמצעות התנגדות פעילה של העם הגרמני. באמצעים הדלים שעמדו לרשותם, עלונים וגרפיטי, הם קראו להתנגדות עממית לשלטון הדיקטטורה הנאצית, בטענה כי תבוסתה של גרמניה היא רק עניין של זמן, וכי קרוב היום בו ישלם העם הגרמני על פשעי המשטר.
בינואר 1943, באמצעות מכונת שכפול ידנית, הפיקה הקבוצה כמות המוערכת בין 6,000 ל-9,000 עותקים של עלונם החמישי "פנייה אל כל הגרמנים" שהופץ באמצעות הדואר אל בלדרים שהפיצו אותו בערים רבות. עותקים מן העלון נמצאו בשטוטגרט, קלן, וינה, פרייבורג, חמניץ, המבורג וברלין. העלונים חוברו על ידי הנס שול, ושופרו על ידי הובר. העלון הזהיר מפני המפלה שאליה מוביל היטלר את העם הגרמני. כוחם של בעלות הברית חזק בהרבה מזה של גרמניה, טען העלון, והתבוסה היא ודאית. קוראי העלון הומרצו "לתמוך בתנועת ההתנגדות" במאבק ל"חופש הדיבור, חופש הדת, והגנת האזרח היחיד מהפעולה השרירותית של מדינת הרודנות הפושעת". אלו היו העקרונות לפיהם תוקם "אירופה החדשה".
העלונים גרמו למהומה, והגסטפו יצא ביוזמה לחיפוש אחר מפיציהם. המשטר הנאצי ראה התפרצות ספונטנית זו כמדאיגה, שכן אפילו בימים שלפני עליית הנאצים לשלטון היו האוניברסיטאות מעוז אידאולוגי לנאציזם.
התבוסה הגרמנית בסטלינגרד, שממדיה התבררו בפברואר 1943 סיפקה את הנושא לעלון השישי של הקבוצה, שנוסח על ידי הובר. העלון קרא ל"חברי הסטודנטים" כי "יום הדין" מגיע אל "הרודן המתועב ביותר שעמנו נאלץ לסבול". כפי שהעם הגרמני קרא לסיוע מאת הסטודנטים על מנת לעצור את נפוליאון ב-1813, כך נראה כי יש צורך בסטודנטים על מנת "לעצור את הטרור הנציונל-סוציאליסטי" ולפעול בשם המתים בסטלינגרד.
מאסר ומשפט
ב-18 בפברואר 1943, אותו היום עצמו בו נשא שר התעמולה יוזף גבלס את נאומו המפורסם ב"ארמון הספורט", נאום בו קרא לעם הגרמני ל"מלחמה טוטאלית", הביאו סופי והנס שול אל האוניברסיטה מזוודה מלאה בעלון השישי של הוורד הלבן שאותו ניסח קורט הובר. הם פיזרו ערימות של עלונים במסדרונות הריקים, במטרה שיימצאו על ידי הסטודנטים כאשר אלו יצאו מכיתות הלימוד. כאשר הנס וסופי התכוונו לעזוב את המקום החליטו השניים לנסות ולהפיץ כמה עותקים נוספים שנותרו במזוודתם. הם שבו על עקבותיהם, עלו בגרם המדרגות אל הקומה העליונה, וסופי פיזרה את העלונים באוויר. פעולה זו נצפתה על ידי משגיח בשם יאקוב שמיד. שמיד הזעיק את המשטרה, והנס וסופי שול נעצרו על ידי הגסטפו.
לאחר שחברי הקבוצה, הנס שול, סופי שול נתפסו כשברשותם העלונים נעצר כריסטוף פרובסט סטודנט, חבר נוסף בקבוצה. השלושה הובאו למשפט בפני ה"פולקסגריכט" בית הדין העממי הידוע לשימצה, שדן בפשעים פוליטיים כנגד המשטר הנאצי. ב-22 בפברואר נמצאו השלושה אשמים בבגידה, ואב בית הדין, רולנד פרייזלר דן אותם לעונש מוות. גזר דין המוות התבצע עוד באותו היום באמצעות גיליוטינה. שהייתה הכלי להמתת אסירים פליליים בגרמניה הנאצית.
חמישה ימים אחר כך ב-27 בפברואר 1943 נעצר הובר והובא בפני אותו בית המשפט ובפני אותו אב בית דין. רולנד פרייזלר, שנודע לשמצה גם כ"שופט התליין", השפיל את הובר תוך שימוש בצעקות רמות ואלימות מילולית ודן אותו למוות. לאחר מאסרו נשללו מהובר תוארי הפרופסורה והדוקטורט שלו. גזר הדין בוצע ב-13 ביולי בבית הסוהר במינכן, באמצעות הגיליוטינה.
אשתו של הובר סיפרה לימים כי המלחין קרל אורף, חברו הקרוב של הובר, צלצל אל ביתם במקרה יום לאחר מאסרו של הובר. היא הפצירה במלחין המפורסם להשתמש בהשפעתו בקרב החוגים הנאצים כדי להציל את אך אורף סירב בטענה כי המעצר של הובר "יהרוס" אותו[1].[2].
נסיונות לאסוף כספים עבור אלמנתו של הובר, קלרה, אך הביאו למאסרו והוצאתו להורג של חבר נוסף בקבוצה, הנס לייפלט.
מורשת
נוסח העלון השישי הוברח אל מחוץ לגרמניה, דרך סקנדינביה והגיע לאנגליה. באמצע שנת 1943 הופצו בגרמניה מיליוני עותקים של עלון זה באמצעות מטוסי בעלות הברית, בכותרת "מניפסט הסטודנטים של מינכן". בה במידה עודדה פעילותם של אנשי "הוורד הלבן" את קבוצות ההתנגדות גרמנית לנאציזם האחרות. אך פעילות הקבוצה הייתה אפיזודה מבודדת, שנגדעה על ידי משפטי הראווה וההוצאות ההורג המהירות של הפעילים. לאחר נפילת השלטון הנאצי נראה כי "הוורד הלבן" מייצג צורה טהורה של התנגדות לשלטון עריץ, ללא כל אינטרס אישי שהוא.
סיפורם פורסם כאשר המוזיקאי קרל אורף נעצר על ידי בעלות הברית, ובחקירתו טען כי היה חבר ב"ורד הלבן". הוא אכן היה מיודד עם הובר, אולם אין עדויות ממקום אחר לאמת את טענתו.
כיום נחשבים אנשי הקבוצה בגרמניה למופת לאומץ לב והומניות גם אל מול שלטון אימים דיקטטורי, זכרם מונצח בקריאת בתי ספר, כיכרות ורחובות על שמם. הכיכר בפקולטה למשפטים באוניברסיטת מינכן היא על שמו של פרופסור קורט הובר.
ראו גם
לקריאה נוספת
- ינינה אלטמן, הוורד הלבן, הוצאת פרדס, 2007.
- אגון לארסן, לוחמי חירות, הוצאת מסדה בע"מ, 1964, עמודים 110-131
- Peter Hoffmann, History of the German Resistance.
- Michael Balfour, Withstanding Hitler in Germany.
- Joachim Fest, Plotting Hitler's Death.
- Fabian von Schlabrendorff, The Secret War against Hitler.
- Hans B. Gisevius, To the Bitter End.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הוורד הלבן |
- סטודנטים למען החופש: סיפורה של קבוצת השושנה הלבנה
- נועם תירוש, נזכור גם אותם?, העוקץ.
- תמלילי חקירות הגסטאפו, וילי גארף, אלכסנדר שמורל, הנס וסופי שול. ערכים: 1-16, תרגום: רות זקס. (אנגלית)
- עותקים של העלונים (בגרמנית):
- העלון הראשון (Text / Original as PDF)
- העלון השני (Text / Original as PDF)
- העלון השלישי (Text / Original as PDF)
- העלון הרביעי (Text / Original as PDF)
- העלון החמישי (Text / Original as PDF)
- העלון השישי (Text / Original as PDF)
הערות שוליים
| עיינו גם בפורטל: | |||
|---|---|---|---|
|
פורטל גרמניה | ||
