קופת חיסכון

קופת חיסכון (באנגלית: Piggy bank) היא קופסה שבה שומרים וצוברים מטבעות. במשטר כלכלי מודרני הקופסה הביתית הוחלפה לרוב בקופה וירטואלית המנוהלת בבנקים ומכונה תוכנית חיסכון.

קופות חיסכון משמשת כיום בעיקר ילדים והן מעוצבות לעיתים כדמויות צעצוע. בעבר היה נפוץ במדינות המערב עיצוב בדמות חזיר, מקרמיקה או חרסינה. כיום עיצוביהן מגוונים והן עשויות בעיקר מפלסטיק. בין השאר קיימות קופות חיסכון מכניות וחשמליות. ביפן מקובל עיצוב מנקי נקו ("החתול הרומז" בתרגום חופשי), בדמות חתול.

לקופות חיסכון המיועדות לילדים מטרה חינוכית - יצירה וחיזוק של תודעת חיסכון ותכנון הוצאות. בקופות מסורתיות הכסף משולשל לקופה דרך חריץ, ויש צורך לנתץ את הקופה על מנת לרוקנה, ובכך לחייב את הילד להצדיק את החלטותיו. הסיפור הקצר "לשבור את החזיר" שנכתב על ידי הסופר אתגר קרת עוסק בניסיון חינוך מעין זה לילד שנקשר רגשית אל קופת החיסכון שלו. קופות מודרניות כוללות לרוב פתח ריקון בתחתית הכלי ומייתרות את הצורך לשברו.

קופות החיסכון הפכו גם לפריט אספנות והן אף נמכרות כחפצי אמנות מודרנית.

בשנות השישים הפעילו הבנקים בישראל תוכניות חיסכון לילדים, שבמסגרתן קיבלו הילדים מהבנק קופת חיסכון עשויה מתכת, אספו בה כסף, והביאו אותה מפעם לפעם לסניף הבנק, לשם הפקדת הסכומים שהצטברו בקופה. תוכניות מסוג זה היו "דן חסכן" של בנק הפועלים ו"נח" (נוער חוסך) של בנק לאומי, הילדים שהשתתפו בתוכניות אלו קיבלו שי מהבנק שהתאים לגילם (לרוב שעשוע חינוכי). התוכניות הופסקו כאשר האינפלציה הגואה בין סוף שנות ה-70 לאמצע שנות ה-80 הפכה אותן לבלתי הגיוניות כלכלית. גם לאחר שהודברה האינפלציה לא חזרו לפעול, משום שהתפתחה הבנקאות לנוער במסגרתה נפתחים חשבונות בנק לנערים כבר מגיל צעיר יחסית (לרוב 16).