קונרד בלאק
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. קונרד מופט בלק, הברון בלק מקרוסהרבור (באנגלית: Conrad Moffat Black, Baron Black of Crossharbour; נולד ב-25 באוגוסט 1944) היה איל עיתונות קנדי, בריטי ששלט בחברת ההוצאה לאור "הולינג'ר אינטרנשיונל", שהייתה קבוצת העיתונות השלישית בגודלה בעולם. בשנת 2007 נשפט ל-6.5 שנות מאסר, לאחר שהורשע בארצות הברית בארבעה סעיפי מרמה ושיבוש הליכי חקירה, ובגניבת מיליוני דולרים מאימפריית התקשורת שלו ובעלי המניות מהציבור[1]. בשנת 2018, כתב ספר ביוגרפי על דונלד טראמפ, במאי 2019 חנן אותו הנשיא, הרישום הפלילי שלו נמחק, ואיסור הכניסה שלו לארצות הברית בוטל[2].
ביוגרפיה
בלק נולד במונטריאול שבקנדה, לג'ורג וג'יין בלק. הוריו היו מהמשפחות העשירות בקנדה, אביו היה מנכ"ל של "מבשלות השיכר הקנדיות" ובעל מניות בחברת האם של המבשלות, ארגוס. משפחת אמו הייתה בעלת חברת ביטוח. הוא למד וגר בפנימיית בית הספר היוקרתי, "אפר קנדה קולג'" ואת הוריו ראה רק בארוחות בסופי שבוע[3].
בלק למד לתואר ראשון במשפטים אוניברסיטת לאוול ותואר שני בהיסטוריה באוניברסיטת מקגיל.
ב-1999 הגיש בקשה לאזרחות בריטית, בתוך יומיים, בעזרת קשריו, החזיק גם בדרכון בריטי מלבד הקנדי. באוקטובר 2001, קיבל תואר אצולה "לורד בלק של קרוסהרבור", על שם האזור בלונדון שבו שוכנים משרדי העיתון "דיילי טלגרף" שהיה בשליטתו. אך תקנה בת 80 שנה, "הצהרת ניקל", אוסרת על אזרחים קנדים לקבל תוארי אצולה בריטים והוא נאלץ לוותר על אזרחותו הקנדית. עם קבלת התואר נכנס לבית הלורדים, הבית העליון של הפרלמנט הבריטי[3].
אימפריית תקשורת
בלק נכנס לראשונה לעסקי העיתונות בגיל 22, כאשר עדיין היה סטודנט באוניברסיטה, כשרכש בשנת 1966 עיתון מקומי בקוויבק, עם תפוצה של 800 עותקים, שילם תמורתו 500 דולר, מיזג אותו עם עיתון אחר ומכר אותו כשעיתון התחיל להרוויח. החל משנת 1969 רכש מספר עיתונים מקומיים ואזוריים בפרובינציית קוויבק באמצעות חברת ההחזקות וההשקעות של אביו "רוולסטון". לאחר מותו של אביו בשנת 1976 ירש יחד עם אחיו את הבעלות על חברת ההחזקות המשפחתית. ל"רוולסטון" היו מניות בקונגלומרט הקנדי "ארגוס" שהחזיק במפעלים, במכרות וברשת חנויות. בשנת 1978 רכש את השליטה בחברה. בשנת 1984 הואשם שלקח את כספי הפנסיה של העובדים ורק אחרי מאבק משפטי החזיר את חלקם, מכר את רוב נכסי החברה ובכספים הקים את קבוצת "הולינג'ר אינטרנשיונל" שרכשה עיתונים בארצות הברית, בממלכה המאוחדת, בקנדה, באוסטרליה ובישראל[3].
בשנת 1985 נכנס בלק לראשונה לעסקי העיתונות הבריטיים, לאחר שרכש את קבוצת דיילי טלגרף, המוציא לאור של אחד העיתונים הנקראים בבריטניה, ומזוהה עם המפלגה השמרנית. בשנות ה-90 של המאה ה-20 כבר ניהלה הולינג'ר יותר מ-400 מותגי עיתונים ברחבי העולם, כולל העיתון הנפוץ "שיקגו סאן-טיימס" שנרכש ב-1994[4], והוציאה לאור יותר מ-60% ממותגי העיתונות הקנדיים. בשנת 1998 הקימה בקנדה את העיתון "נשיונל פוסט" כדי שייצג אלטרנטיבה שמרנית לעיתונות הליברלית של קנדה, ובשנת 2001 השקיעה בהקמת ה"ניו יורק סאן" בעיר ניו יורק, שוב עיתון חדש בעל נטיות שמרניות[5].
הנפילה וההרשעה
הרכישות וההשקעות הכניסו את קבוצת "הולינג'ר אינטרנשיונל" לחובות כבדים. ב-2001 הפסידה הקבוצה 335 מיליון דולר, ב-2002 הגיע ההפסד ל-238 מיליון דולר. קבוצת טלגרף, הכוללת את "סאנדיי טלגרף", "ספקטייטור" ואת "דיילי טלגרף", עיתון הדגל של בלק, הפסידה ב-2002 כ-40 מיליון דולר. בנובמבר 2003 הודיעה החברה כי חקירה פנימית שביצעה העלתה כי בלק, דייוויד ראדלר, סמנכ"ל הכספים, ובכירים נוספים קיבלו תשלומים לא מאושרים בהיקף של 218.4 מיליון דולר תמורת "דמי ניהול" לחברת "רוולסטון" שבשליטתו ותשלומי "אי-תחרות" דרך גופים שניהלו נכסים של הולינג'ר, וכי הסיבה האמיתית לקיומם של הגופים הללו הייתה לשם יצירת מזומנים לשני הבכירים. כמו כן, בין השנים 1999 ל-2001 שולמו, לכאורה, ללורד בלאק ואנשיו יותר מ-90 מיליון דולר על יצירת הסכמי "אי-תחרות" עם קונים של כתבי עת שהחברה מכרה. למעשה, היוו החוזים הללו מכשיר ללקיחת חלק מההכנסות מהמכירות[6].
בעקבות זאת, הודיע בלק כי הוא מתפטר מתפקיד מתפקידו כיו"ר ומנכ"ל החברה, אם כי הכחיש את המעשים שיוחסו לו והגדיר את העזיבה כ"פרישה"[7]. רשות ניירות הערך האמריקאית (SEC) פתחה בחקירה משלה סביב עסקי החברה[8]. בלק זומן להעיד, אך העדיף לשמור על זכות השתיקה. בינואר 2004 דיווחה הולינג'ר אינטרנשיונל כי מועצת המנהלים קיבלה את התפטרותו של בלק. במקביל הגישה החברה נגד בלק ודייוויד ראדלר, סמנכ"ל הכספים, תביעה בסך 200 מיליון דולר לצורך השבת כספים שלקחו. במסגרת התביעות נטען כי בלק, אשתו ברברה ומנהלים נוספים בחברה השתמשו בהולינג'ר כב"פרת מזומנים" ושאבו יותר מ-400 מיליון דולר מהחברה במהלך שבע שנות "גזל אגרסיבי" של הקונצרן. הדו"ח שהגישה החברה לבית המשפט קבע כי סכום המזומן הכולל שנבזז על ידי בלק ורדלר ומקורביהם מייצג 92.5% מהרווח הנקי המתואם של הולינג'ר במהלך השנים 1997-2003[9].
במרץ 2005, הודיעה התביעה הפדרלית בארצות הברית שהיא עורכת חקירה פלילית נגד בלק[10], ובנובמבר 2005 הוגש נגדו כתב אישום, הכולל 11 סעיפי אישום בגין הונאה, בעקבות חתימת עסקת טיעון בין התביעה לבין יד ימינו לשעבר, דייוויד רדלר. רדלר הודה בסעיף אישום קל יחסית של הונאה והסכים לשתף פעולה עם החוקרים ולהעיד במשפט כנגד בלק[11]. באוגוסט 2006 הוגש נגדו כתב אישום פדרלי נוסף בגין הונאת מס[12]. בשנת 2007 נשפט ל-6.5 שנות מאסר, לאחר שהורשע בארבעה סעיפי מרמה ושיבוש הליכי חקירה[13].
פעילות בישראל
בשנת 1987 ביקר בישראל דייוויד רדלר, שותפו של קונרד בלק וסגן נשיא קבוצת "הולינג'ר", ופגש את אריה מקל, שהיה היועץ המדיני של ראש הממשלה יצחק שמיר. רדלר ביקש לפגוש ולסייע לראש הממשלה, והציג את עצמו כשמרן ימני. לשאלתו כיצד יוכל לסייע לראש הממשלה, השיב מקל כי יקנה את העיתון ג'רוזלם פוסט הליברלי ומאוד ביקורתי כלפי שמיר, אך העיתון לא עמד למכירה באותה עת. בתחילת שנת 1989, העמיד קונצרן כור תעשיות, בעל השליטה בעיתון, את ג'רוזלם פוסט למכירה. אריה מקל נזכר בביקור של רדלר וביקש מחבר הכנסת בנימין נתניהו, שהיה בניו-יורק בסיור הרצאות וגיוס כספים למען הליכוד, ליצור קשר עם רדלר כדי לעניין אותו בהזדמנות לרכוש את העיתון. כאשר נפתחו המעטפות עם הצעות הרכישת שנתקבלו במשרדי הנהלת "כור" באפריל 1989, חשבו המנכ"ל בני גאון ושמעון רביד, מנהל הכספים של הקונצרן, שבהצעה שהגישה חברת "הולינג'ר" הקנדית נפלה טעות דפוס. ההצעה בסך 20.7 מיליון דולר, הייתה גבוהה פי 4 ויותר מהההצעות האחרות שהגישו אנשי העסקים רוברט מקסוול יחד עם צ'ארלס ברונפמן, אריה גנגר ויעקב נמרודי[14]. לאחר רכישת הג'רוזלם פוסט על ידי קבוצת "הולינג'ר", הקו המדיני של העיתון הפך מזוהה עם הימין הפוליטי הישראלי[15], בעקבות זאת עזבה את העיתון קבוצה גדולה של עיתונאים והקימה את השבועון המתחרה ג'רוזלם ריפורט. אך בשנת 1998 רכשה "הולינג'ר" גם הג'רוזלם ריפורט שנקלעה לקשיים כספיים[16].
חיים אישיים
בלק היה נישואי פעמיים. נישואיו הראשונים היו לשירלי, שנכנסה להריון ממנו בעת שהייתה נשואה לאחר ושימשה כמזכירה באחת החברות שלו. היא ילדה לו שני ילדים, ג'יימס ואלאנה. ב-1992 נשא בלק לאישה את ברברה עמיאל, יהודייה, גרושה בשלישית, ללא ילדים ומבוגרת ממנו בארבע שנים. עמיאל שימשה בין היתר כעורכת של ה"טורונטו סאן". לאחר נישואיה מונתה לסגנית נשיא לענייני עריכה באימפריה של בעלה[17].
קישורים חיצוניים
- כתב ביוגרפיה מחמיאה על טראמפ – וקיבל ממנו חנינה, באתר ynet, 16 במאי 2019
- איך גנב קונראד בלאק 400 מיליון דולר, באתר ynet, 2 בספטמבר 2004
- איילת כרמל, האציל השחור, באתר גלובס, 22 באוגוסט 2005
- הניו יורק טיימס, בלק מודה: הטעיתי בעלי מניות בהולינג'ר, באתר הארץ, 21 בפברואר 2004
- קונרד בלאק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ עפרה שלו. מני ארנון, איל התקשורת קונרד בלאק נידון ל-6.5 שנים בכלא; ייאלץ להחזיר מיליוני דולרים, באתר הארץ, 10 בדצמבר 2007
- ^ "Trump pardons billionaire friend Conrad Black, who wrote a book about him". The Washington Post. 2019.
- ^ 3.0 3.1 3.2 שרה ליבוביץ-דר, נפל מהכסא של נפוליאון, באתר הארץ, 24 בנובמבר 2003
- ^ העיתון "שיקגו סאן-טיימס" של הולינג'ר הודה בניפוח נתוני התפוצה שלו, באתר הארץ, 17 ביוני 2004
- ^ רן דגוני, עיתון חדש-ישן יופיע בניו יורק: ה"סאן", בשליטת קונרד בלק ומייקל שטיינהארט, באתר גלובס, 29 בנובמבר 2001
- ^ החיים הטובים של קונרד בלק, באתר הארץ, 29 בנובמבר 2003
- ^ דפנה מאור, קונראד בלאק התפטר מראשות הולינג'ר בעקבות חשיפת הונאה, באתר TheMarker, 17 בנובמבר 2003
- ^ דפנה מאור, הולינג'ר אישרה כי רשות ני"ע בארה"ב פתחה בחקירה נגדה; היו"ר בלאק פרש מתפקידו, באתר TheMarker, 19 בנובמבר 2003
- ^ דו"ח חקירה של המו"לית הולינג'ר קובע כי המנכ"ל לשעבר ואנשיו גזלו מהחברה יותר מ-400 מיליון דולר, באתר הארץ, 31 באוגוסט 2004
- ^ התביעה הפדרלית בארה"ב עורכת חקירה פלילית נגד איל העיתונות הבריטי קונרד בלאק, באתר הארץ, 23 במרץ 2005
- ^ קונרד בלאק, המו"ל לשעבר של "ג'רוזלם פוסט", צפוי למאסר של עד 40 שנה; צו מעצר נגדו בארה"ב, באתר TheMarker, 11 בנובמבר 2005
- ^ עפרה שלו, כתב אישום פדרלי בגין הונאת מס הוגש נגד המו"ל לשעבר של ה"ג'רוזלם פוסט", באתר הארץ, 20 באוגוסט 2006
- ^ עפרה שלו, מאסר בפועל של שש שנים וחצי לאיל המדיה קונרד בלאק שהואשם בגניבת מיליוני דולרים מאימפריית המדיה שלו, באתר TheMarker, 10 בדצמבר 2007
- ^ ארי רט, כך נמכר ה"ג'רוזלם פוסט", באתר העין השביעית, 1 בספטמבר 1998
- ^
חמי שלו, 18 שנה לפני ישראל היום: זה היה העיתון הראשון של נתניהו, באתר הארץ, 2 במרץ 2018
- ^ מעריב, ג'רוזלם פוסט רכש %49 מג'רוזלם ריפורט, באתר גלובס, 18 באפריל 1998
- ^ "דיילי טלגרף" השעה את הטור של אשת הבעלים, ברברה בלאק, באתר הארץ, 16 במאי 2004
29503570קונרד בלאק