קונטה ונסן
| |||
 | |||
| ממשל | |||
|---|---|---|---|
| עיר בירה |
ונסק (1274-1320) קרפנטרס (1320–1791) | ||
| היסטוריה | |||
| הקמה | 1274 | ||
| פירוק | 1791 | ||
קונטָה וֶנֶסֶן ( בצרפתית: lo Comtat Venaicin ; קרויה גם מחוז ונסן ובקיצור קונטה), הייתה חלק ממדינות האפיפיור (1274–1791) באזור שהפך למחוז פרובאנס-אלפ-קוט ד'אזור בצרפת.
קונטה ונסן היה מובלעת בתוך ממלכת צרפת, שכללה את האזור סביב העיר אביניון בין הרון, הדורנס ומונט, ומובלעת קטנה נוספת סביב העיירה ולריאס. האזור נקנה על ידי האפיפיור יוחנן ה-22 וגבל (ובעיקר הקיף) את נסיכות אורנז' . האזור עדיין ידוע באופן בלתי רשמי בשם "קונטה ונסן".
היסטוריה
בשנת 1096, הקונטה הייתה חלק מאזור פרובנס שירש רוזן טולוז רמון הרביעי מוויליאם ברטרנד מפרובנס. אדמות אלו באימפריה הרומית ה"קדושה" היו שייכות לג'ואן, רוזנת טולוז, ולבעלה, אלפונס, רוזן פואטייה. [1] אלפונס הוריש אותו לכס ה"קדוש" במותו ב-1271.
ב-1274 הפכה הקונטה לטריטוריה של האפיפיור. האזור נקרא על שם בירתה לשעבר, ונסק (Venasque), ובשנת 1320 הבירה הוחלפה על ידי קרפנטרס.
ב-1348 אביניון נמכרה לאפיפיור על ידי ג'ואנה הראשונה, מלכת נאפולי והרוזנת מפרובנס [2] לאחר מכן חוברו שני המחוזות ויצרו מובלעת אפיפיורית מאוחדת מבחינה גאוגרפית, אף ששמרו על זהות פוליטית נפרדת.
תושבי המובלעת לא שילמו מיסים ולא היו כפופים לשירות צבאי, מה שהפך את החיים בקונטה לאטרקטיביים יותר מאשר תחת הכתר הצרפתי. האזור הפך למקלט עבור יהודי צרפת, שקיבלו יחס טוב יותר תחת שלטון האפיפיור מאשר בשאר צרפת. בית הכנסת קרפנטרה, שנבנה במאה ה-14, הוא העתיק ביותר בצרפת, ועד למהפכה הצרפתית שמר על מסורת יהודית פרובנסלית ייחודית.
שליטים צרפתים ביקשו לספח את האזור לצרפת. ובשנים 1663, 1668 ו-1768–1774 הוא נכבש במהלך מחלוקות בין הכתר לכנסייה. הוא היה נתון להגבלות מסחר ומכס בתקופת שלטונם של לואי ה-14 ולואי ה-15 .
השליטה האפיפיורית נמשכה עד 1791, אז, בלחץ מהפכנים צרפתים, נערך משאל עם, והתושבים הצביעו בעד הסיפוח לצרפת. מספר שנים מאוחר יותר, מחוז ווקלוז הוכרז על בסיס קווי קונטה ונסן, אולם האפיפיורות לא הכירה בכך באופן רשמי עד לשנת 1814.
מנהל
מ-1294 עד 1791 המנהל הראשי של קונטה ונסן היה הרקטור, שמונה ישירות על ידי האפיפיור. [3] מעונו הרשמי היה בקרפנטרס. עם זאת, לא הייתה לו סמכות על אביניון, אשר נוהלה על ידי נציג הקרדינל או נציג משנה, שגם הוא מונה ישירות על ידי האפיפיור. [4]
משרד האוצר של הכנסייה הרומית ה"קדושה" היה ממוקם בקרפנטרס, עם סמכות שיפוט מלאה בכל הנושאים הכספיים הנוגעים לזכויות הכס ה"קדוש" בקונטה. הדבר כלל את חובותיהם של הבישופים ואנשי כנסייה אחרים כלפי האפיפיור. [5]
הערות שוליים
- ^ Madaule, Jacques. The Albigensian Crusade. New York, Fordham University Press, 1967.
- ^ Diana Wood (2002). Clement VI: The Pontificate and Ideas of an Avignon Pope. Cambridge University Press. pp. 47–50. ISBN 978-0-521-89411-1.
- ^ Expilly, p. 92 column 1.
- ^ A list of the Legates and Vice-Legates can be found in: Denis de Sainte-Marthe (1715). Gallia christiana, in provincias ecclesiasticas distributa (בלטינית). Vol. Tomus primus. Paris: Coignard. pp. 841–850., and Roger Vallentin Du Cheylard (1890). Notes sur la chronologie des vice-légats d'Avignon au XVIe siècle: extrait des Mémoires de l'Académie de Vaucluse (בצרפתית). Seguin frères. [Extrait des Mémoires de l'Académie de Vaucluse 9 (1890) 200–213].
- ^ Expilly, p. 92 column 2.
