קומפטיביליזם
קומפטיביליזם (באנגלית: Compatibilism, מהמילה Compatible, "בר הלימה") היא האמונה שרצון חופשי ודטרמיניזם אינם סותרים, ושאפשר להאמין בשניהם מבלי להיות בלתי עקביים מבחינה לוגית.[1]
קומפטיביליסטים מאמינים שחופש הבחירה יכול להיות נוכח או נעדר במצבים שונים, מסיבות שאין להן שום קשר למטאפיזיקה.[2] הם טוענים שהדטרמיניזם הסיבתי אינו מוציא מכלל אפשרות אמיתותן של תוצאות עתידיות אפשריות שונות.[3]
באופן דומה, חירות פוליטית היא מושג לא מטפיזי.[4] הצהרות על חירות פוליטית, כמו מגילת הזכויות של ארצות הברית, מניחות חירות מוסרית: היכולת של אדם לבחור לעשות אחרת ממה שהוא עושה בפועל.[5]
סטואיקנים קדומים[6] דגלו בקומפטיביליזם, וכן אסכולות סכולסטיות מימי הביניים. סכולסטים ובהם תומאס אקווינס ומאוחר יותר תומיסטים (כגון דומינגו בנייז, Domingo Báñez) גרסו, לפי פרשנויות שונות, שפעולה אנושית יכולה להיות חופשית, אף על פי שסוכן (agent, סובייקט, אדם) לא יכול היה לעשות פעולה אחרת במצב נתון. לעיתים מפרשים את אקווינס כאילו טען שאפשר לשמור על קומפטיביליזם רציונלי (הטענה שפעולה יכולה להיקבע על ידי הכרה רציונלית ועם זאת להיות חופשית באופן בחירתה). תומיסטים מאוחרים כמו בנייז פיתחו תיאוריה של דטרמיניזם תאולוגי, לפיה פעולות של סוכנים חופשיים, למרות היותם חופשיים, נקבעים ברמה גבוהה יותר על ידי גזירות אלוקיות שאין להן יכולת להיכשל (שהן infallible, שבלתי אפשרי שייכשלו, מעצם מהותן האלוקית), והן מתבטאות בצורה של "קדמה פיזית" (praemotio physica): אלוקים מאציל חלק מרצונו על גורם ארצי, פיזי, וכך נדמה לאדם שבחירתו חופשית אבל היא הוכתבה מראש על ידי גורמים שהתווה האל. זוהי התערבות דטרמיניסטית של אלוקים ברצונו של האדם החופשי, באופן שנדרש כדי לצמצם את רצון האדם כשהוא עובר מיכולת תאורטית לפעולה מעשית (וראו סיבתיות כפולה). כך אדם המחונן ביכולת רבה, באופן תאורטי, יצטמצם, בפעולתו המעשית, לפעולה שאותה קבע הא-ל. לעומת זאת, תפיסה בלתי קומפטיבילית חזקה של חירות פותחה במסורת הפרנציסקנית, במיוחד על ידי ג'ון דנס סקוטוס, ומאוחר יותר על ידי ישועים, במיוחד לואיס דה מולינה ופרנסיסקו סוארז. בתחילת העידן המודרני דגלו בקומפטיביליזם פילוסופים של עידן הנאורות כגון דייוויד יום ותומאס הובס).[7]
במהלך המאה ה-20 הציגו קומפטיביליסטים טיעונים שונים מהטיעונים הקלאסיים של יום, הובס וג'ון סטיוארט מיל.[8] הארי פרנקפורט פרסם את מה שידוע כיום כדוגמאות הנגד של פרנקפורט כדי לטעון נגד שוללי הקומפטיביליזם,[9] ופיתח תיאור פוזיטיביסטי של רצון חופשי קומפטיבילי המבוסס על רצונות מסדר גבוה יותר.[10] "קומפטיביליסטים חדשים" נוספים הם גארי וטסון, סוזן ר' וולף, פיטר סטרוסון ור' ג'יי ואלאס,[11] וכן הפילוסוף ומדען הקוגניציה דניאל דנט, במיוחד ביצירותיו "Elbow Room" משנת 1984 ו-"Freedom Evolves" משנת 2003, והפילוסוף האקזיסטנציאליסטי פריטיוף ברגמן.[12] מגן עכשווי נוסף של הקומפטיביליזם הוא ג'ון מרטין פישר.
טיעון אפשרי נוסף בעד הקומפטיביליזם הוא שאמנם הכל קבוע מראש כי תנועת החלקיקים מוכתבת על ידי כוחות הטבע, שניתנים למחקר מדעי, לתצפית ולניבוי, אך עקב ריבויים האדיר של החלקיקים ותנועותיהם - מתנועת מיליארדי גרמי השמיים ועד תנועת מיליארדי הנוירונים במוחו של כל אדם - לכל צורך מעשי האדם אינו יודע מה קבוע מראש, לפחות לא עד שיהיו כוחות חישוביים שיאפשרו לנבא, על סמך תנועת החלקיקים, את העתיד, ברמה שבה פעולה אישית תאפשר לשלוט בעתיד זה, לשנותו, לנתבו או למנעו. ניסיונות ניבוי כאלה קשורים לפעילות אנושית בהיקף גלובלי, כגון סכנות ההתחממות הגלובלית או סכנת המלחמה הגרעינית, אבל לא לפעילות אנושית בממד המידי, האישי. ולכן, מכיוון שאיש אינו יכול לחשב באופן מדעי את עתידו ואת רצונות לפי תנועת הנוירונים במוחו, הרי שלכל דבר ועניין מעשיים, האדם הוא בעל רצון חופשי.[13]
סקר משנת 2020 מצא כי 59% מהפילוסופים תומכים בקומפטיביליזם.
הגדרת רצון חופשי
קומפטיביליסטים מגדירים לעיתים קרובות מופע של "רצון חופשי" ככזה שבו לסוכן היה החופש לפעול לפי המוטיבציה שלו. כלומר, הסוכן לא נכפה לעשות פעולה או נבלם מלעשות פעולה. ארתור שופנהאואר אמר: "האדם יכול לעשות מה שהוא רוצה אבל לא יכול לרצות מה לרצות".[14] אדם לא בוחר מה לרצות. רצייתו מוכתבת לו מראש על ידי אופיו, נסיבות גידולו, הגנטיקה שלו וכו'. לפי גישה זו, לעיתים קרובות סוכן עשוי להיות חופשי לפעול על פי מניע, אך אופיו של מניע זה הוא דטרמיניסטי, קבוע מראש. הגדרה זו של רצון חופשי אינה מסתמכת על אמיתותו או פרכתו של הדטרמיניזם הסיבתי.[2] לפי השקפה זו, הרצון החופשי קרוב לאוטונומיה, שהיא היכולת לחיות על פי הכללים שאדם טובע לעצמו, וזאת בניגוד לכניעות לשליטה חיצונית.
היותן של חלופות פרי הדמיון
חלק מהקומפטיביליסטים מחזיקים גם בדטרמיניזם סיבתי (לכל התוצאות יש סיבות) וגם בדטרמיניזם לוגי (העתיד כבר נקבע מראש). לכן הצהרות לגבי העתיד (למשל, "יירד גשם מחר") הן נכונות או שגויות כשהן נאמרות היום. אי אפשר להבין את הרצון החופשי של הקומפטיביליסט בתור יכולת לבחור אחרת במצב זהה. קומפטיביליסט עשוי להאמין שאדם יכול להחליט בין מספר אפשרויות, אך הבחירה תמיד נקבעת על ידי גורמים חיצוניים.[15] אם הקומפיטיביליסט אומר "אני יכול לבקר מחר, ואולי לא", הוא אומר שהוא לא יודע מה יבחר - הוא לא יודע אם יבחר ללכת בעקבות הדחף התת-מודע ללכת, או שיבחר לא ללכת.
חלופה לנטורליזם
ישנן חלופות לנטורליזם, כגון דואליזם פילוסופי של נפש-גוף המעמיד נפש או נשמה הקיימים בנפרד מהגוף ולהן יכולת עצמאית לתפיסה, חשיבה, ובחירה באופן חופשי, וכתוצאה מכך יכולת לפעולה עצמאית בגוף. חלופות אלה כוללות מטפיזיקה דתית מסורתית ומטפיזיקה קומפטיביליסטית מודרנית.[16] חלופות אלה עולות בקנה אחד עם תפיסת האוטונומיה ועם הדרוויניזם,[17] ומאפשרות עצמאות אישית וחופש פעולה על סמך סיבתיות פרקטית במסגרת חוקי הפיזיקה.[18] קומפטיביליזם לא נטורליסטי הוא פחות פופולרי בקרב פילוסופים במאה ה-21, אך קיים ברוב הדתות.[19]
ביקורת
ביקורת בולטת על הקומפטיביליזם היא טיעון התוצאה של פיטר ואן אינוואגן.
מבקרי הקומפטיביליזם מתמקדים בהגדרות של רצון חופשי: הם עשויים להסכים שהקומפטיביליסטים מצליחים להראות שיש דבר מה שעומד בקנה אחד עם דטרמיניזם, אבל הם חושבים שדבר זה לא צריך להיקרא "רצון חופשי". הם עשויים לקבל את "החופש לפעול" כקריטריון הכרחי לרצון חופשי, אך לא בהכרח מספיק (הכרחי אך לא מספיק). מבקרי הקומפטיביליזם מאמינים שרצון חופשי מתייחס לאפשרויות חלופיות אמיתיות (כלומר, מוחלטות, אולטימטיביות, פיזיות) לאמונות, רצונות או מעשים,[20] ולא רק לאפשרויות תאורטיות, כלומר קביעות מותנות, משפטי תנאי שעשויים היו להיות נכונים בהינתן מצבים דמיוניים מסוימים (Counterfactual conditional) (אנ').
קומפטיביליזם נקרא לפעמים דטרמיניזם רך (מונח של ויליאם ג'יימס).[21] ג'יימס האשים קומפטיביליסטים ביצירת "ביצה של התחמקות" על ידי שימוש כוזב במילה "חופש" כדי להסוות את הדטרמיניזם הבסיסי שלהם.[21] עמנואל קאנט כינה זאת "תחבולה עלובה" ו"להטוטנות מילים".[22] הטיעון של קאנט מסתמך על ההשקפה לפיה, בעוד שכל התופעות האמפיריות חייבות לנבוע מסיבות, המחשבה האנושית מציגה משהו שלכאורה לא נמצא בטבע - היכולת לתפוס את העולם במונחים של איך שהוא צריך להיות. עבור קאנט, חשיבה סובייקטיבית נבדלת מהאופן שבו העולם קיים, כלומר מהאופן האמפירי. חשיבה יכולה להבחין בין הקיים לבין הראוי, ולכן היא יכולה "באופן ספונטני" ליצור אירועים חדשים מבלי להיקבע בעצמה על ידי מה שכבר קיים.[23] על בסיס זה טוען קאנט נגד גרסה של קומפטיביליזם שבה, למשל, מעשיו של הפושע נתפסים כשילוב של כוחות דטרמיניסטיים ובחירה חופשית. קאנט רואה בכך עשיית שימוש לרעה במילה "חופשית". קאנט טוען כי קומפטיביליזם כרוך בהכחשת היכולת הסובייקטיבית המובהקת לחשוב מחדש על דרך פעולה המכוונת במונחים של "מה שצריך לקרות".[22]
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Coates, D. Justin; McKenna, Michael (25 בפברואר 2015). "Compatibilism". Stanford Encyclopedia of Philosophy. נבדק ב-10 במאי 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 2.0 2.1 Podgorski, Daniel (16 באוקטובר 2015). "Free Will Twice Defined: On the Linguistic Conflict of Compatibilism and Incompatibilism". The Gemsbok. נבדק ב-7 במרץ 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ McKenna, Michael and Coates, D. Justin, "Compatibilism", The Stanford Encyclopedia of Philosophy (Winter 2019 Edition), Edward N. Zalta (ed.).
- ^ Locke, John (1690). The Second Treatise of Civil Government.
- ^ "Reid on moral liberty". The Monist, Vol. 70, No. 4, Thomas Reid and His Contemporaries (October 1987), pp. 442–452. Published by Oxford University Press Stable. Accessed: 06-12-2019.
- ^ Ricardo Salles, "Compatibilism: Stoic and modern." Archiv für Geschichte der Philosophie 83.1 (2001): 1–23.
- ^ Michael McKenna: Compatibilism. The Stanford Encyclopedia of Philosophy. Edward N. Zalta (ed.). 2009.
- ^ Kane, Robert (2005). A Contemporary Introduction to Free Will. Oxford University Press. p. 93. ISBN 978-0-19-514970-8.
- ^ Kane 2005, p. 83.
- ^ Kane 2005, p. 94.
- ^ Kane 2005, pp. 98, 101, 107, 109.
- ^ Frithjof Bergmann (1977). On Being Free. Notre Dame, Indiana: University of Notre Dame Press. doi:10.2307/j.ctvpj760s. ISBN 978-0-268-15889-7. JSTOR j.ctvpj760s.
- ^ אהוד אמיר, בחירת הבחירות, באתר "אלכסון", 21 במרץ 2018
- ^ Schopenhauer, Arthur (1945). "On the Freedom of the Will". The Philosophy of American History: The Historical Field Theory. תורגם ע"י Morris Zucker. p. 531.
- ^ Harry G. Frankfurt (1969). "Alternate Possibilities and Moral Responsibility", Journal of Philosophy 66 (3):829–839.
- ^ Ridge, Michael (3 בפברואר 2014). "Moral Non-Naturalism". The Stanford Encyclopedia of Philosophy. Metaphysics Research Lab, Stanford University. נבדק ב-3 ביוני 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Lemos, John (2002). "Evolution and Free Will: A Defense of Darwinian Non–naturalism". Metaphilosophy (באנגלית). 33 (4): 468–482. doi:10.1111/1467-9973.00240. ISSN 1467-9973.
- ^ Nida-Rümelin, Julian (1 בינואר 2019). "The Reasons Account of Free Will A Libertarian-Compatibilist Hybrid". Archiv für Rechts- und Sozialphilosphie (באנגלית). 105 (1): 3–10. doi:10.25162/arsp-2019-0001.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Stump, Eleonore (1996). "Libertarian Freedom and the Principle of Alternative Possibilities". In Howard-Snyder, Daniel; Jordan, Jeff (eds.). Faith, Freedom, and Rationality. Lanham, MD: Rowman and Littlefield. pp. 73–88.
- ^ Danko D. Georgiev (2021). "Quantum propensities in the brain cortex and free will". Biosystems. 208: 104474. arXiv:2107.06572. doi:10.1016/j.biosystems.2021.104474. PMID 34242745.
Free will is the capacity of conscious agents to choose a future course of action among several available physical alternatives.
- ^ 21.0 21.1 James, William. 1884 "The Dilemma of Determinism", Unitarian Review, September 1884. Reprinted in The Will to Believe, Dover, 1956, p. 149.
- ^ 22.0 22.1 Kant, Immanuel 1788 (1952).The Critique of Practical Reason, in Great Books of the Western World, vol. 42, Kant, University of Chicago, p. 332.
- ^ Kant, Immanuel 1781 (1949). The Critique of Pure Reason, trans. Max Mueller, p. 448.
34840934קומפטיביליזם