קומזיץ
קוּמְזיץ או זיץ הוא מפגש חברתי באווירה קלילה ונינוחה. בציבור החרדי הוא כינוי לערב שירה של שירי רגש, המלווה בדרך-כלל בגיטרה, קלידים או מספר כלים מועט. בקיבוצים נהגו לערכו סביב מדורה.
אטימולוגיה
המילה "קומזיץ" היא הלחם שני מילים באידיש: "קום" שפרושו "בוא", ו"זיץ" שפרושו "שב". פרושו המקורי של המונח מדבר על מפגש חברתי באוויר הפתוח, אנשי הפלמ"ח אימצו את המונח לתיאור ערב סביב מדורה, ומאוחר יותר אומץ בידי בני הישיבות לתיאור ערב של שירי רגש.
הבלשן יצחק אבינרי הציע את המילה "שֵׁבנָא" (וברבים: שבנאות) כחלופה עברית שהיא כעין תרגום שאילה של המילה ביידיש, אך זו לא התקבלה. הוצעה גם המילה התלמודית "טוזיג", הקיימת גם בערבית, וגם המילה "כֵּרָה", המופיעה במקרא (מלכים ב' ו, כג), אך גם הן לא הצליחה להחליף את מקום ה"קומזיץ"[1]. בשנות ה-40 היה מקובל בשימוש גם הפועל הנגזר מהשם, "לקמזץ".
עם השנים היו שקיצרו את המילה ל"זיץ".
מאפיינים
בציבור החרדי
על פי רוב, מתאפיין "קומזיץ" בציבור החרדי בסוג של ערב שירה עם דגש משמעותי על שירים ליריים ואיטיים, כאשר הכיבוד מוגש בבר ללא הגשה אישית. הקומזיצים נערכים מזה שנים רבות ומופיעים בהם זמרים, קומזיצרים, זמרים-יוצרים מכל המגזרים כשהם מלווים במספר כלים כשהבולטים ביניהם: גיטרה, פסנתר, וכלי הקשה (בדרך כלל לא מערכת תופים סטנדרטית), ולעיתים רבות ישורר הקומזיצר וינגן בעצמו בגיטרה, עם או בלי ליווי של כלים נוספים. הקומזיצים בציבור החרדי הוא מעין תת-ענף שלם עם אמנים ושירים משלו.
חלק מרכזי מהווי הקומזיץ הוא שירה בציבור כשחלק מהזמרים שרים שירים עממיים מוכרים ומאפשרים לקהל להצטרף לשירה לסירוגין, וחלקם (בעיקר זמרים יוצרים) מספרים סיפור או משל עם ליווי מוזיקלי ברקע, ושוזרים בו פזמון קליט החוזר על עצמו שבו קהל המשתתפים מצטרף לשירה.
הקומזיץ הינו תופעה פופולרית מאוד בקרב צעירים חרדים ובחורי ישיבות מכל המגזרים, והוא מותאם למגוון רחב מאוד של קהלים כאשר ז'אנר השירים משתנה לפי הזמר המופיע ולפי קהל המשתתפים.
חלוץ הקומזיצרים והמפורסם מכולם היה הרב שלמה קרליבך הידוע בכינויו "הרבי המרקד". זמרים מפורסמים נוספים שערכו קומזיצים כבר משנות המאה העשרים הם מרדכי בן-דוד שהפיק את האלבום "קומזיץ" עוד ב-2003, יעקב שוואקי שפרסם את האלבום "קומזיץ בהתעוררות" ב-2006. כיום ישנם זמרים ויוצרים רבים שעיקר פרסומם והופעותיהם בקומזיצים מהם: שמואל גריינימן נפתלי קמפה דובי מייזעלס, ארי היל, יצחק מאיר, מענדל רוטה, ועוד.
בהווי החילוני
הקומזיץ היה חלק מהווי הפלמ"ח והוא כלל שירה בציבור, צ'יזבטים ואכילת קַרטושקֶס – תפוחי אדמה שנאפים במדורה עצמה.
לאחר קום מדינת ישראל הפך הקומזיץ לפעילות נפוצה בתנועות הנוער. כיום מקובל לערוך קומזיצים לציון מאורעות שונים וגם ללא סיבה מיוחדת. קומזיץ הוא המנהג הידוע ביותר לציון ל"ג בעומר.
במהלך השנים חלו מספר התפתחויות בתחום הקולינרי: תפוחי האדמה נעטפים לעיתים ברדיד אלומיניום בטרם השלכתם למדורה, ולתפריט נוספו בצל, מרשמלו ונקניקיות.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- מרים זינגר, "קומזיץ", דבר, "דבר השבוע", 20 ביוני 1947
הערות שוליים
- ^ (המילה "טוזיג" הוצעה גם כחלופה למונח פיקניק, וגם במקרה זה לא התקבלה). בשיר "דּוּדוּ", שכתב חיים חפר (פיינר) על מ"מ הפלמ"ח דוד צ'רקסקי שנפל בקרב, מסופר: "אִתָּנוּ הָלַךְ בַּמַּסָּע הַמְּפָרֵךְ / אִתָּנוּ סִיֵּר הוּא בַּגְּבוּל / בַּקוּמְזִיץ הָיָה מְזַמֵּר וְעוֹד אֵיךְ / אִתָּנוּ סָחַב מִן הַלּוּל..." מילות השיר "דודו" והאזנה לו, באתר זמרשת.
