קואליציית נשים לשלום
קואליציית נשים לשלום היא תנועת שמאל רדיקלי ישראלי. התנועה מגדירה עצמה כ"ארגון פמיניסטי" המחויב "למאבק לסיום הכיבוש וליצירת חברה צודקת, תוך הרחבת מעורבותן והשתתפותן של נשים בשיח הציבורי. הקואליציה יוזמת קמפיינים ציבוריים ופעילויות הסברה וחינוך, תוך מחויבות לפיתוח והטמעה של שיח פמיניסטי בכל זירות החברה".[1] מטרתה המוצהרת של התנועה היא השגת "שלום צודק בישראל/פלסטין" המבוסס על שתי מדינות לשני עמים, חלוקת ירושלים ופתרון לבעיית הפליטים הפלסטינים על בסיס החלטה 194 של העצרת הכללית של האו"ם.[2] לדברי הארגון עיקר פעילותה של הקואליציה הוא "במאבק נגד הכיבוש של שטחי יהודה, שומרון ועזה, ונגד מדינת ישראל כחלק מקואליציית ה-BDS".
קואליציית נשים לשלום קוראת להחיל על ישראל חרם מדיני וכלכלי ושואפת לקדם חרם כזה על ידי ארגונים שונים בעולם.[3]
היסטוריה ופעילות
הקמה
הקואליציה הוקמה בנובמבר 2000 עם פרוץ האינתיפאדה השנייה. היא הוקמה על ידי 9 ארגוני נשים המזוהים עם השמאל בישראל: בת שלום, נשים בשחור, תנועת נשים דמוקרטיות בישראל (תנד"י), הסניף הישראלי של WILPF – ליגת נשים בינלאומית לשלום וחירות, נשים לדו קיום (נל"ד), נגה (כתב עת פמיניסטי), אמהות ונשים למען שלום, פרופיל חדש ומחסום Watch. בהמשך הצטרפו לקואליציה נשים עצמאיות שלא פעלו במסגרות ארגוניות אחרות. שמה המקורי היה קואליציית נשים למען שלום צודק, במהלך הזמן קוצר שם הארגון לקואליציית נשים לשלום.
באותו חודש נוסח, באספה שהתקיימה בנצרת, מניפסט בשם "החזון הפמיניסטי לשלום" ובו עקרונות התנועה: "מאבק לסיום הכיבוש על בסיס שתי מדינות לשני העמים, ירושלים כשתי בירות לשתי המדינות, פתרון צודק לבעיית הפליטים על בסיס החלטות האו"ם, שיתופן המלא של נשים בתהליכי שלום, צמצום המיליטריזם בישראל, צדק חברתי וכלכלי לכול, שוויון אזרחי לפלסטינים אזרחי המדינה והשתלבותה של ישראל במזרח התיכון."[2]
פעילות
בעקבות הקמת גדר ההפרדה הייתה קואליציית הנשים לשלום לאחד הארגונים הראשונים שהחלו לקיים סיורים לאורך הגדר בשנת 2004. בשנים אלו השתתפו בסיורים למעלה מ-2,000 ישראלים. בשנים 7–2006 קיימה "קואליציית נשים לשלום" שני כנסים מקבילים לכנס הרצליה אשר נועדו לארגוני החברה האזרחית במטרה "לשנות את המשמעות של תפיסת הביטחון הצבאית-מילטנטית-גברית באמצעות דיון על ביטחון בהקשר פמיניסטי-אזרחי". הכנסים התקיימו בשיתוף עם ארגון "אשה לאשה- מרכז פמיניסטי חיפה" ובעקבותיהם התפרסמה אסופת מאמרים שנקראה "ביטחון וחוסן למי?".[4] בתקופה זו גם שיתפה "קואליציית נשים לשלום" פעולה עם תנועת "אחותי" לקידום "פרויקט השלום החברתי" המיועד לנשים מזרחיות,[5] וקיימה פעילות לדוברי רוסית.
מאז 2007 מציינת התנועה את הנכבה ומארגנת פעילויות ביום הנכבה (מאז יום הנכבה ה-59). כך למשל, ציינה את הנכבה ב-2011 על ידי הפרחת בלונים שחורים בכיכר רבין בתל אביב.[6] ולאחר שהצטרפה לקמפיין ה-BDS הקורא להחרמת מדינת ישראל ומוסדות ואישים ישראליים, היא החלה בקמפיין הקרוי "מי מרוויח מהכיבוש?". הקמפיין נועד לעקוב אחר פעילותן של חברות ישראליות וזרות שלטענתה מרוויחות מהשלטון הצבאי וכיבוש השטחים בגדה ובעזה, תוך קריאה להחרימן. בין השאר פעלה להחרמת אלביט מערכות, חברת הקוסמטיקה AHAVA המוכרת מוצרים מים המלח וכן פעלה לכך שאוניברסיטת ברקלי וקרן הפנסיה הנורווגית ימשכו השקעות מישראל. בהתאם לכך, הקואליציה גם פעלה להגשת תביעות כנגד קציני צה"ל ובכירים ישראלים בחו"ל (בהם ציפי לבני) באשמה לכאורה של פשעי מלחמה. פעילות זו גברה בעקבות מבצע עופרת יצוקה.[7]
ב-2010 הביעה תמיכה במשט הטורקי שניסה לפרוץ את הסגר על רצועת עזה. לאחר העימות האלים עם חיילי צה"ל הצהירה הקואליציה שהיא "ניצבת בסולידאריות עם העם הפלסטיני ועם החברים הגיבורים של המשט לשחרור עזה".[8]
ב-2011 השתתפה הקואליציה ב"שבוע האפרטהייד הישראלי" - אירוע אנטי-ישראלי המאורגן על ידי ארגונים פרו-פלסטינים המיועד לקדם יוזמות BDS על ידי הצגת ישראל כמדינת אפרטהייד - וארגנה פעילות בנושא ביפו. באותה שנה ארגנה הפגנת מחאה בעקבות התקרית במג'דל שמס ביום הנכבה 2011, שבה נהרגו על ידי חיילי צה"ל מספר פלסטינים-סורים שפרצו את גדר המערכת בין ישראל לסוריה.[9]
מימון
לפי אתר NGO Monitor:
- בין השנים 2006–2009 הקרן החדשה לישראל (NIF) אישרה מענקים בסך $294,129 לקואליציית נשים לשלום.
- תורמים מרכזיים כוללים את שווייץ, הולנד (באמצעות ICCO), נורווגיה (באמצעות Norwegian Church Aid), קרן רוזה לוקסמבורג, קרן היינריך בל (כספים שבמקורם מהממשלה הגרמנית), Oxfam Novib, Kvinna Till Kvinna.
בעקבות פעילותו של ג'רלד מ. שטיינברג כנגד הקואליציה[10] וחשיפת תמיכתה ב-BDS נגד ישראל הודיעה ב-15 במאי 2011 הקרן החדשה לישראל על הפסקת הזרמת המענקים לקואליציה ודרשה מהארגון להסיר את שמה מרשימת התורמים באתר. בתגובה האשימה הקואליציה את הקרן בכניעה למסע ההסתה שמתנהל נגד ארגוני השמאל וזכויות האדם וקראה לתומכיה להרים תרומה כדי לפצות על הפסקת המימון.[11]
קישורים חיצוניים
- אתר קואליציית נשים לשלום
- מי מרוויח מהכיבוש?, קואליציית נשים לשלום
- Coalition of Women for Peace באתר NGO Monitor (באנגלית)
- פרופיל ב-ivolunteer
הערות שוליים
- ^ אודות הקואליציה, באתר קואליציית נשים לשלום
- ^ 2.0 2.1 אודות הקואליציה, באתר קואליציית נשים לשלום
- ^ =עמדת קואליציית נשים לשלום בנושא החרם, באתר הארגון
- ^ [1], סיכום הכנס שנערך ב-2007 קישור לקובץ "ביטחון וחוסן למי?" פרדס הוצאה לאור, 2007 http://www.isha.org.il/upload/File/security%20for%20who(1).pdf
- ^ http://ruachtova.ynet.co.il/ynet/orgdetails.asp?id=2742
- ^ יהונתן ליס, קואליציית הנשים לשלום ציינה את הנכבה בהפרחת בלונים שחורים בתל אביב, באתר הארץ, 10 במאי 2011
- ^ נתי אבנרי, ציפי לבני: קורבן המגן על "חוטפיו"?, nrg מעריב, 14 במרץ 2011
- ^ Coalition of Women for Peace update on the Freedom Flotilla
- ^ חגי הוברמן, בשמאל יפגינו בת"א נגד ירי צה"ל במג'דל-שמס, באתר ערוץ 7, 15 במאי 2011
- ^ מכתבו של פרופ´ שטיינברג למנכ´ל הקרן החדשה לישראל רחל ליאל, NGO Monitor, 13 במאי 2011.
- ^ תגובת הקואליציה לקרן החדשה לישראל, באתר קואליציית נשים לשלום
