קהילת יהודי טורנאליה
טורנלה (נודעה בעבר בשם שפריקובו) היא עיירה במחוז באנסקה ביסטריצה בדרום סלובקיה, בעבר נכללה במחוז גומור-קישהונט (אנ') שבהונגריה. הקהילה היהודית בטורנלה (ביידיש טארנאליא) התקיימה החל מאמצע המאה ה-19, ורובה נספתה בשואה.
תולדות הקהילה
טורנלה נוסדה כבר בסביבות שנת 1245[1] אך הייתה סגורה בפני יהודים בשל קרבתה לאזור המכרות, בשל כך ההתיישבות היהודית באזור החלה רק בשנות ה-40 של המאה ה-19.[2][3]
בשנת 1861 התארגנה בעיירה קהילה יהודית מסודרת בראשותו של יעקב פירזיך, תפילה בציבור התקיימה בבית פרטי בעיירה, ונבנתה דירה לרב שמואל בראון השוחט,וכן איטליז כשר ובהמשך אף בית עלמין.
לאחר הפשרה האוסטרו-הונגרית של 1867 החלה התפתחות כלכלית עצומה בעיירה, נסללו כבישים רבים שהפכו את העיירה למקום אסטרטגי שבו עוברות דרכי מסחר רבות, כתוצאה מכך נוצרו אפשרויות מסחריות רבות ויותר יהודים השתקעו במקום.
בשנת 1868 בקונגרס, הצטרפה קהילת טורנלה לארגון הקהילות.
בפילוג הקהילות בהונגריה בשנת 1869 הגדירה הקהילה את עצמה אורתודוקסית, ובאותו זמן נפתח בעיירה בית ספר יהודי אך הוא נסגר כעבור שלוש שנים כתוצאה מחוסר תלמידים, ונפתח שוב בשנת 1890, בשנה זו נחנך בית הכנסת, שנבנה בסגנון נאו-גותי והכיל 200 מושבים בעזרת גברים ו-100 מושבים בעזרת נשים והתקציב לבנייתו הושג ממכירת המקומות לצמיתות. עם גידול מספר היהודים בעיירה נבנה גם בית מדרש שהכיל עוד מספר חדרי תפילה, ובשנת 1938 נבנה אף בית כנסת נוסף שכונה "הקטן".[2]
בשנת 1882 נסללה מסילת רכבת שעברה דרך העיירה, והייתה יסוד להתפתחות המסחרית של העיירה כך לדוגמה נערכו בה ירידים ארציים של תבואה ותוצרת חקלאית שנערכו עד אז בעיר הסמוכה פוטנוק, כתוצאה מכך החלו להשתקע בעיירה משפחות מכל רחבי הונגריה.
בשנת 1920 בעקבות התפרקות האימפריה האוסטרו הונגרית והסכם טריאנון העיירה סופחה לריבונות צ'כוסלובקיה שבה הוכרו היהודים כמיעוט לאומי בעל זכויות, ונעשו מעורבים בחיי החברה ובפעילות פוליטית, באותה תקופה גם נוסד בטורנלה סניף ציוני, אשר פעילותו העיקרית הייתה איסוף תרומות לקרנות לאומיות, בנוסף פעלו בעיירה גם סניפים של אגודת ישראל וצעירי אגודת ישראל וכן חברה קדישא, אגודת נשים, ביקור חולים, תפארת בחורים, חברת תלמוד תורה, אגודת סוחרים וחברת משניות.[2][3]
בטורנלה פעלה גם המפלגה היהודית-לאומית ששימשה לשון מאזניים בין הרשימה ההונגרית לרשימה הסלובקית, בבחירות 1928 המפלגה קיבלה 191 קולות והייתה למפלגה השנייה בגודלה.
כלכלת הקהילה
יהודי טורנלה היו מעורים היטב בחברה הכללית ובחיי הציבור בעיר וכמה מהם אף איישו משרות בכירות במינהל הציבורי, רובם התפרנסו ברווחה והשפעתם ניכרה היטב בתחום הכלכלה, ובעיקר במסחר ובמלאכה, והיו בעלי מקצועות חופשיים.
בשנת 1921 היו בעיירה 51 סוחרים יהודים, 12 בעלי מלאכה, 5 רופאים, 3 עורכי דין, 3 תעשיינים זעירים, רוקח ועוד מספר פקידים.[2]
בשנות ה-30 היו בבעלות יהודים 52 בתי מסחר, 13 בתי מלאכה ו 5 מפעלים.[2]
על חלקם של היהודים במגזר העסקי בטורנלה ניתן ללמוד מרישיונות העסק שהנפיקה לשכת המסחר המקומית ב-1921:
| סוג העסק | מספר העסקים | בבעלות יהודית |
| מכולת וחנויות כלליות | 15 | 13 |
| בדים והלבשה | 12 | 10 |
| עצים, חומרי בניין והסקה | 8 | 8 |
| בתי-מרזח | 6 | 5 |
| בתי-מלון ומסעדות | 6 | 5 |
| עור ונעליים | 5 | 5 |
| סחר בתוצרת חקלאית | 4 | 4 |
| סוכנויות | 3 | 2 |
| משקאות חריפים | 2 | 2 |
| שונות | 4 | 2 |
אוכלוסיית הקהילה
בתום מלחמת העולם הראשונה התגוררו בטורנלה יותר מ-500 יהודים, כרבע מאוכלוסיית העיירה. אך במפקד שנערך בשנת 1921 רק 137 מתוכם התפקדו כיהודים והשאר הגדירו את עצמם כהונגרים או סלובקים.
בשנות ה-30 הגיע מספר היהודים בטורנלה לשיא של יותר מ-680 נפשות.
| השנה | מספר התושבים | מהם יהודים | ב-%[2][4] |
|---|---|---|---|
| 1880 | 1,119 | 117 | 10.7 |
| 1900 | 1,793 | 378 | 21.0 |
| 1910 | 2,033 | 457 | 22.4 |
| 1919 | 2,095 | 515 | 24.6 |
| 1921 | 2,195 | 612 | 27.8 |
| 1930 | 3,469 | 682 | 19.7 |
| 1941 | 3,799 | 629 | 17.0 |
| 1948 | 3,202 | 179 | 5.5 |
בעלי תפקידים בקהילה
נשיאי הקהילה היו:
- אדה שווארץ
- גדליה (גיזה) בליץ
ראשי הקהל היו:
- משה (מוריץ) רייניץ
- ד"ר אברהם (אדולף) פניו
- שמואל קרקוביץ
שאר התפקידים: מזכיר - אלכסנדר לנדייל, חזן - חוקר התלמוד ר' ארנשטיין, שוחט - הרב שמואל בראון.
רבנות הקהילה
הקהילה השתייכה לזרם האורתודוקסי ורבנות הקהילה השתייכה לאזור הרבנות של העיירה פוטנוק הסמוכה, הרב שעמד בראש קהילת פוטנוק שימש בתפקיד הרב גם בטורנלה, כאשר תפקידי הרב היו: סידור קידושין, דרשות בבית הכנסת, פיקוח על השוחט, פסיקת דין בשאלות הלכה ופיקוח על לימודי הקודש בבית הספר של הקהילה.[3]
הרבנים היו:
- הרב שלמה בראון (עד 1872)
- הרב יעקב טננבאום (1872 - 1896)
- הרב מאיר טננבאום (1896 - 1918)[5]- מחבר הספרים לוית אור ואמרי מאיר
בשנת 1891 מונה הרב חיים אפרים באלאיטי לדיין ומורה צדק בעיירה, הוא פתח בעיירה תלמוד תורה ושימש בתפקיד ממלא מקום הרב,[6] כמו כן היה בעיירה מורה צדק נוסף - הרב שמואל דוד רייניץ.
בתום מלחמת העולם הראשונה נותק הקשר בין היהודים בטורנלה לרבנות בפוטנוק, שנותרה בשטח הונגריה. ובשנת 1920 הוקמה רבנות טורנלה, בראשות הרב חיים אפרים באלאיטי. בשנת 1923 רכשה הקהילה מן העירייה בית והתקינה בו בית-מדרש עם דירת מגורים לרב. בחצר בית הקהילה הוקמו משחטה, אטליזים ומקווה חדיש עם בית מרחץ.
גורל יהודי הקהילה בשואה
ב-2 בנובמבר 1938 על פי בוררות וינה הראשונה סופח החלק הדרומי של סלובקיה, לרבות טורנלה, להונגריה. לאחר סיפוח העיירה להונגריה האשימו השלטונות את היהודים בשיתוף פעולה עם שלטונות צ'כוסלובקיה, ובעילה זו רדפו אותם. שוטרים הונגרים הסיתו את תושבי העיירה נגד היהודים ומפעם לפעם פרצו בה מהומות אנטישמיות. בלחץ השלטונות אולץ ראש הקהילה, ד"ר אברהם (אדולף) פניו, להתפטר מתפקידו באמתלה שתמך בממשלת צ'כוסלובקיה ובמקומו נבחר לתפקיד שמואל קרקוביץ.
הממשלה ההונגרית הפרו - גרמנית חוקקה חוקים דוגמת החוק היהודי הראשון והחוק היהודי השני שנועדו להפלות את היהודים לרעה בלימודים ובכלכלה ורבים מהם אכן נותרו ללא פרנסה.
גברים יהודים רבים גויסו לעבודות כפייה בשירות העבודה ההונגרי, הם לא קיבלו נשק, סבלו מהתעללות מידי חיילים הונגרים, לעיתים נרצחו על ידם ולעיתים נשלחו למשימות התאבדות, חלקם אף מתו בקור ובמחלות. עקב התנאים הקשים ושיעור האבדות הגבוה, בחרו חלק מהם ליפול בשבי הסובייטי. רובם נספו בשבי זה ורוב אלה ששרדו שוחררו רק כעבור כשלוש שנות שבי, ב-1947.[7]
בקיץ 1941 גירשו ההונגרים לאוקראינה שהייתה תחת שלטון גרמני שמונה משפחות מהעיירה שלא הצליחו להוכיח את אזרחותם ההונגרית, המגורשים נרצחו בטבח בקמניץ-פודולסקי, מספר שבועות לאחר מכן תפסו ההונגרים כ-100 גברים יהודים מהעיירה והעבירו אותם לפוטנוק. הרשויות ההונגריות ביקשו לגרש גם אותם לקמנץ-פודולסקי, אך הם שוחררו בהתערבות ההנהגה היהודית בבודפשט.[8]
ב־19 במרץ 1944 נכנס הצבא הגרמני להונגריה, אך המנגנון המינהלי ההונגרי נותר על כנו גם אחרי הכיבוש, והריכוזים בגטאות והגירושים נעשו לפי תקנות של רשויות השלטון ההונגרי, המרכזי והמקומי.[8]
במרץ 1944 גרמניה כבשה את הונגריה וכעבור חודש ב-21 באפריל החלה הכנסת היהודים באזור לגטאות, בטורנלה הוקם גטו של 18 בתים ובו שוכנו 620 יהודים מהעיר ועוד 200 מיישובים נוספים בסביבה שוכנו בגטו שני בבית מלון בעיר; ב-4 ביוני 1944 החלו שוטרים הונגרים בפינוי הגטאות והעבירו את יושביהם למחסני טבק בפאתי העיר סמוך לתחנת הרכבת ויומיים לאחר מכן הועברו היהודים לגטו במישקולץ שם שוכנו במפעל לבנים 10,427 יהודים ממישקולץ ומגטאות אחרים במחוז. הצפיפות בו הייתה קשה מאוד, ורבים נאלצו ללון תחת כיפת השמים. ההונגרים ששמרו על מחנה השילוח עינו את יושביו כדי לגלות היכן הסתירו את חפצי הערך. היהודים במרכז השילוח הורעבו משום שלא סופק להם שום מזון מהרשויות המקומיות. ומשם גורשו בימים בין ה-12 ל-15 ביוני 1944 למחנה ההשמדה אושוויץ שבפולין.[8]
ב -19 בדצמבר 1944 העיירה שוחררה בידי הצבא האדום וחזרה לשליטת צ'כוסלובקיה.
לאחר המלחמה
לאחר המלחמה חזרו 100 יהודים לטורנלה. הם הקימו מחדש את הקהילה ובראשה עמדו ד"ר ארנסט רייכמן ואיזידור שוורץ. תחילה בית הכנסת היה צריך לעבור שיפוץ ולכן עד אחרי השיפוץ התפילה הציבורית התקיימה בבית פרטי. רב הקהילה היה הרב אברהם קליין, בשנת 1947 הרב היגר לארצות הברית. לאחר מכן רב הקהילה היה ר' חנניה יום-טוב דויטש.
הפעילות הציונית בטורנלה חודשה בכך שיהודי הקהילה תרמו 44,700 קרונות לקרן הקיימת לישראל לנטיעת "יער קדושי צ'כוסלובקיה" בהרי ירושלים. בשנת 1948 הקהילה מנתה כ-179 אנשים אך שנה לאחר מכן מרביתם עלו לישראל. לאחר גל העליות הקהילה הקטנה שאותה הובילו ארנסט בריין וד"ר גומורי התקיימה עד שנות ה-80 ודאגה לאחזקת בית העלמין. כיום לא ידוע אם נותרו יהודים בטורנלה.[9][2]
לקריאה נוספת
- יעקב רמון-ריכמן, היסטוריה של הקהילה היהודית בטורנלה, 1973
- יעקב רמון-ריכמן, רק רופא כפרי (פרשת חיים)
- יהושע רוברט ביכלר, פנקס הקהילות - סלובקיה, עמודים 249 - 252, ירושלים: יד ושם, 2003
- טורנאליא, בתוך: שלמה שפיצר, קהילות הונגריה: הקהילות החרדיות בהונגריה - תש"ד, ירושלים: מכון ירושלים, תשס"ט, עמוד 175-176. (נתוני האוכלוסין בספר מבוססים על מפקד קהילות הונגריה של המועצה המרכזית של יהודי הונגריה שנערך בפקודת שלטונות הכיבוש הנאצי באביב 1944)
קישורים חיצוניים
- קהילת יהודי שאפאריקובו באתר בית התפוצות
- טורנליה (Tornalja), ב"אנציקלופדיה של הגטאות", באתר "יד ושם"
הערות שוליים
- ^ Z histórie, TORNAL'A, 8.11.2019 (בסלובקית)
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 רות שחק, יהושע רוברט ביכלר (ע), פנקס הקהילות - סלובקיה, ירושלים: יד ושם, 2003, מסת"ב 9653081780
- ^ 3.0 3.1 3.2 קהילת יהודי שאפאריקובו, באתר "אנו – מוזיאון העם היהודי"
- ^ מפקד האוכלוסין של יהדות הונגריה (בהונגרית)
- ^ הרב מאיר טננבוים, אמרי מאיר, 1929 (תרפ"ט), עמ' 4
- ^ שלמה שפיצר, קהילות הונגריה, ירושלים: מכון ירושלים, תשס"ט
- ^ יהודים בשירות העבודה ההונגרי, ספטמבר 1941, באתר יד ושם
- ^ 8.0 8.1 8.2 טורנליה (Tornalja), ב"אנציקלופדיה של הגטאות", באתר "יד ושם"
- ^ יעקב רמון-ריכמן, הסטוריה של הקהילה היהודית בטורנלה, 1973
32273255קהילת יהודי טורנאליה