קהילת יהודי ברהובה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קהילת יהודי ברהובה
קהילת יהודי ברהובה
בית הכנסת הגדול בברהובה
בית הכנסת הגדול בברהובה
ריכוזי אוכלוסייה עיקריים
שפות
הונגרית

קהילת יהודי ברהובה היא קהילה יהודית אורתודוקסית שהייתה ממוקמת בעיר ברהובה באוקראינה ונקראה בתקופה מוקדמת יותר בשם ברגסס.[1][2] בשיא שגשוגה מנתה הקהילה כ-8,000 איש, אשר היוו כשליש מתושבי העיר. השפה המדוברת בקהילה הייתה בעיקר הונגרית, אך היו שדיברו גם יידיש וגרמנית.[3]

מחוז זקרפטיה שבו נמצאת העיר ברהובה/ברגסס

מידע כללי

בֶרֶהוֹבה (בֶרֶהוֹבוֹ) או בֶרֶגְסַס בעבר (אוקראינית: Берегове, הונגרית: Beregszász, יידיש: בערעגסאס, בערגסאז, אנגלית: Berehove), היא עיר במערב אוקראינה במחוז זקרפטיה הידוע גם בשם טרנסקרפטיה (Transkarpathia), סמוך לגבול המדינה עם הונגריה. העיר שוכנת למרגלות הרי הקרפטים שעל מדרונותיהם נטועים כרמים,[4] בצומת רכבות[1] ועל גדות נהר קטן בשם ורק (Verke).[4]

היסטוריה

ברהובה (ברהובו)/ברגסס מוזכרת במסמכים משנת 1504 בשם ברגסס,[4] ונחשבת כעיר מחוז מרכזית במחוז ברגובסקי (Beregovskij area).[4] היא נוסדה במאה ה-11 כמושבה סכסונית[5] על ידי הדוכס למפרט (Duke Lampert).[4]

בתום מלחמת העולם הראשונה כחלק מהסכם סן ז׳רמן, צורפה לצ׳כוסלובקיה,[4] ולפני מלחמת העולם השנייה הייתה שייכת למחוז ברג (Bereg) בהונגריה.[2] בשנת 1945, הועברו המחוז הכולל את העיר לאוקראינה.[4]

שם העיר שונה מספר פעמים: בשנת 1910 - ברגסס (Beregszasz); בשנת 1920 - ברהובה,[6] מאז שנת 1946, שם העיר הוא ברגובו.[4] השפה הרשמית במשרדי הממשל היא הונגרית,[7] אף על פי שהיא שייכת לאוקראינה. הואיל וקיים בה רוב של תושבים הונגרים, הוחלט כי השפה הרשמית במשרדי הממשל תהיה הונגרית, על אף שמתגוררים בה גם אוקראינים, צוענים ורוסים.[4]

תולדות הקהילה היהודית

ראשיתה של הקהילה היהודית בעיר שנקראה אז ברגסס,[1] הוקמה במאה ה-18 - שנת 1768. והיא כללה ארבע משפחות יהודיות,[8] שרובן הגיעו מפולין והתגוררו באחוזות האצילים לבית שנבורן (Schoenborn),[1] ובמחצית השנייה של המאה ה-18, החלו לארגן את מוסדותיהם.[1]

לשיא פריחתה הגיעה הקהילה בשנת 1867, עם החלת חוק הזכויות לשוויון זכויות (האמנציפציה) ליהודים שחוקק במונרכיה האוסטרו-הונגרית.[3] בעיר הוקמו בתי כנסת רבים שחלקם נוסד על ידי ״הקהילה החרדית״, אך הם נהרסו.[3] כמו כן הוקמו בה מוסדות חינוך יהודיים ותלמודי תורה, ופעלו בעיר רוב תנועות הנוער הציוניות, כאשר בעקבות החינוך לציונות עלו מספר משפחות לפני המלחמה לארץ ישראל.[9] ערב השואה מנתה הקהילה היהודית כ-8,000 איש.[3]

מלחמת העולם השנייה

בשנת 1938 עם קבלת בוררות וינה הראשונה, עברה ברהובה מצ׳כוסלובקיה לשליטת הונגריה שהייתה בת בריתה של גרמניה הנאצית וחלק ממדינות הציר. אחרי סיפוח החבל להונגריה, הטילה הממשלה ההונגרית על היהודים גזרות שנועדו להשפילם ולרוששם. בשנת 1941 גורשו לפולין מאות יהודים שהיו חסרי נתינות הונגרית ולא הצליחו להוכיח שהם אזרחי הונגריה,[3] רובם נרצחו בטבח בקמניץ-פודולסקי לצד אלפים מיהודי הונגריה. החל משנת 1942 גויסו כ-500 יהודים, כמעט כל הגברים היהודים, לעבודות כפייה עבור הצבא ההונגרי,[9] ורובם מצאו את מותם במהלך שירותם כתוצאה מעינויים, קור ורעב. 250 מהם נשלחו לאוקראינה, לאזורים שהיו בשליטת גרמניה ונרצחו.[9] במרץ 1944 כבשה גרמניה את הונגריה ועם הכיבוש הגרמני, הוחלט להקים במקום מספר גטאות, שהיו מיועדים לתושבי מחוז ברגסס ולתושבי העיר היהודים.[2] הם נדרשו לעקור לגטאות שמוקמו: בבית החרושת ללבנים קונט (Kont) סמוך לתחנת הרכבת, בבית החרושת ללבנים ואלי (Valy) ולמבני החווה אשר באחוזת וייס (Weisz)[2] שם הוחזקו בצפיפות, ללא תנאי היגיינה וללא מים.[9][3] הזקנים והבלתי כשירים לעבודה הועברו ושוכנו בבית הכנסת הקטן, ובית הכנסת הגדול הוסב לבית חולים.[2] הניהול הפנימי של הגטאות הופקד בידי היודנראט.[9][3] בנוסף, נאלצו לעבור חקירות בעינויים על מנת שיגלו את מיקום מחבוא חפצי הערך שאותם הסתירו.[2]

מפקד הגטאות הזמניים הללו, היה הז'נדרם ההונגרי, סגן טיבור קצקשי-טולס (קולמן) (Tibor Kecskesi-Tollas [Kohlmann]).[2]

במאי 1944 נלקחו 12,000 היהודים ונשלחו ב-4 משלוחים אל מחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו, שם נספו רובם. רק כ־1,000 יהודים מתושבי העיר שרדו את המלחמה.[3]

לאחר מלחמת העולם השנייה

עם סיום המלחמה ניסו שרידי הקהילה לשקם את חייהם ולהחיות מחדש את קהילתם. אלא שבמהרה התברר להם שאין עוד סיכוי לכך, וכל מי שיכול היה, עזב את העיר. כ־400 מהם עלו לישראל, אחרים עזבו למדינות אחרות והיגרו אל מעבר לים.[3]

אוכלוסייה

התיישבות היהודים במקום החלה בשנת 1830 עם 200 נפשות.[8] במאה ה-19 גדלה הקהילה ומספר חבריה הגיע ל-2,000-1,000 איש.[1] בשנת 1910 מנתה הקהילה, כ־2,724 נפשות,[8] ובשנת 1921 גדלה האוכלוסייה היהודית ל-4,592 נפשות. ערב מלחמת העולם השנייה (1938), נמנו בעיר כ־8,000 יהודים.[3] אולם בשנת 1941 צנח המספר והיא מנתה 5,865 איש.[8] בחודש אפריל 1944, נערך בעיר מִפְקָד ומספר אנשי הקהילה היהודית היה כ-3,600 נפשות.[2] לאחר המלחמה, לא נשארו כמעט יהודים בעיר ובמפקד שנערך בשנת 2010 נשארו בעיר מעט מאוד יהודים.[8]

כלכלה

משהתקבל חוק שוויון הזכויות,[3] ועד ראשית מלחמת העולם השנייה היוו היהודים את עמוד השדרה של חיי המסחר והכלכלה בעיר. הם עסקו במסחר ומלאכה, בסנדלרות, נגרות, פחחות, שרברבות ועוד.[3] אך גם במקצועות חופשיים כמו רפואה, ועריכת דין. בנוסף היו בבעלותם שני בנקים, 16 מפעלים ו-3 טחנות קמח (בבעלות קרו מנו, נויוולט, שנדור ובניו[3]).[8] מספר משפחות אף היו בעלות חוות.[9]

עם כניסת ההונגרים לאזור, נרשם על ידם, כי בקרב חברי הקהילה היהודית היו 12 בעלי קרקעות, כאשר סך השטח הוא כ-2,000 הֶקְטָר אדמות חקלאיות,[3] שכללו גם גידול כרמים.[3]

בתי המלון בעיר היו אף הם בבעלות משפחות יהודיות, כמו משפחות דונט, גולדגלנץ, דנש ואחרים.[3] וכן היה ברשותם קו אוטובוס אחד, שנסע מברהובה למונקאץ׳.[3]

מוסדות הקהילה

בשנת 1795, נמצאו בברהובה בית תפילה ו״חברה קדישא״.[1] לאחר מכן, הוקמו מוסדות נוספים שהיו מרוכזים במרכז העיר: בית הכנסת הגדול, בית המדרש הגדול, מקווה, משרדי הקהילה, מגורי אב בית הדין, החזן, השמש והשוחטים, מאפית מצות, משחטת עופות ואטליזים.[1]

אגודות נשים

במסגרת הקהילה היהודית בעיר, היו קיימות מספר אגודות נשים: אגודת נשים שטיפלה בחולים יהודים וסיפקה מזון כשר למאושפזים בבתי החולים,[1] ארגון ויצ״ו פעל בתחום הסוציאלי והחברתי, אגודת הנשים בהנהלתן של איגנץ וייס וד״ר קרטס מור[3] ו״אגודת הבנות״ שנשיאתה הראשונה הייתה ד״ר אמליה בראון,[3] הרופאה הראשונה בקרפטים.[8]

מוסדות לימוד

הקהילה היהודית במקום הייתה קהילה מאורגנת שנוצרה באמצע המאה ה-19, ובראשה עמד הרב. בשנת 1861, היה הרב אברהם יהודה לייב שוורץ מחבר ״קול אריה״, שאסף סביבו 50 תלמידים והקים ישיבה.[9] מאוחר יותר הוקמו בעיר מוסדות לימוד נוספים: "תלמוד תורה", "יסודות התורה", ישיבות קטנות וישיבת "בני אשר", שבראשה עמד הרב אשר שטיינמץ, ולמדו בה כ-100 תלמידים בני העיר והסביבה.[1]

בשנות ה-30 של המאה ה-20, הוקם בית ספר עממי ששפת ההוראה בו הייתה עברית. בית הספר פעל בחדרים פרטיים הואיל והקהילה סירבה להקצות לו חדרי לימוד. מספר שנים לאחר מכן נענו ראשי הקהילה לפניות הציבור הקצו לו חדרי לימוד ומיסדו אותו.[1]

״חברה קדישא״

״חברה קדישא״ היה אחד המוסדות היהודים הראשונים שהוקם במקום עם הגעת ארבע המשפחות היהודיות להתיישבות בעיר.[1] שנים רבות שימש כיושב הראש של ״חברה קדישא״ שלום שוורץ.[3] המוסד החזיק גם מטבח עממי, שסיפק אוכל חם לנזקקים וחדרי לינה לעניים שהגיעו מחוץ לעיר.[1]

בתי כנסת

בית כנסת פעיל בעיר

בית הכנסת הגדול נבנה בסוף המאה ה-19, בקצה אחד של הכיכר המרכזית בעיר.[10] בתקופה שבין שתי מלחמות העולם שימש כחזן ראשי בבית הכנסת ליברמן ולידו פעלה מקהלה בניצוחו של בנו ירוחם ליברמן,[3] השמש היה יוסף וייס, שנפטר כשנה לפני גירוש יהודי ברגסס. אחריו מילא את התפקיד בנו ננדור- שמואל שנשלח יחד עם משפחתו לאושוויץ-בירקנאו, והצליח לשרוד את מחנה הריכוז.[11]

בשנות ה-50 של המאה ה-20 (כאשר אוקראינה הייתה אחת הרפובליקות של ברית המועצות[12]), הופקע בית הכנסת מרשות הקהילה, הועבר לידי המדינה והוסב למרכז תרבות עירוני.[10]

בשנת 2022 הוחל בפרויקט אוקראיני-הונגרי משותף להסרת מעטפת הבטון שנבנתה סביב בית הכנסת בתקופה הסובייטית - בשנת 1969. מטרת הפרויקט, לשחזר את המראה החיצוני המקורי של בית הכנסת מהמאה ה-19.[10] לדברי ראש המנהל של מחוז טרנסקרפטיה, שיפוץ הבניין אמור להתחיל בשנת 2023, וממשלת הונגריה תממן את השיפוץ. התכנון לפתיחת הבניין מחדש הוא שנת 2024.[10] במסגרת השיפוץ יתווסף וייבנה אגף חדש ומודרני שיחובר לבניין בית הכנסת באטריום זכוכית. האגף יהיה מיועד למשרדים, וחללים ציבוריים, שיכללו גם בניית תיאטרון מודרני.[10]

בעיר קיים גם בית כנסת קטן המשמש כבית תפילה. בית כנסת זה עבר שיפוץ במימון חלקי של משרד החוץ ההונגרי.[10]

בית הקברות

בית הקברות בשנת מיד לאחר פתיחת השערים ב-1980
קבורה יהודית בצ'כיה

ארגון ההנצחה היהודי של בתי הקברות היהודים באירופה שם לו למטרה לשמר את קיומם של בתי הקברות היהודים. לגדר את שטחם, לשמור על קדושתם ולשמש כזיכרון ותיעוד לקהילות שנהרסו.[13] אחד מבתי הקברות הללו הוא בית הקברות היהודי בברהובה. לא קיים מידע על מועד הקמתו של בית הקברות, אך הוא מופיע לראשונה במפות הקדסטרליות (מפות רישום קרקעות[14]) לצורך מס בשנת 1866. המצבה הקדומה ביותר שנשתמרה, מתוארכת לסוף המאה ה-18 - שנת 1797.

בית העלמין עדיין בשימוש והוא מכיל בתוכו 2,000 מצבות. הוא מוקף בגדר בטון ולבנים בגובה 2 מטרים עם שערי מתכת, יש בו מבנה טהרה וכן מבנה לשומר בית הקברות.[15] בית הקברות ממוקם ברחוב Tomasha Mikhaya אחרי הבתים מס׳ 28 ו-30, ובכדי להגיע אליו יש לנסוע בין הבתים הללו.[15]

רבני העיר

רב העיר הראשון היה הרב יצחק רוכליץ. הרב השני שכיהן בין השנים 1861- 1881 היה רבי אברהם יהודה לייב הכהן שוורץ, בעל ״קול אריה״,[1] מתלמידי החת"ם סופר. בין השנים 1883 - 1930, כיהן כרב העיר הרב שלמה שרייבר סופר, בנו של הכתב סופר ונכד החת״ם סופר,[1] שהתפרסם בחיבוריו על משפחתו: אגרות סופרים וחוט המשולש. חתנו, הרב שלמה הירש, היה רבה האחרון של הקהילה, אשר כיהן כרב הקהילה בין השנים 1930–1944 ונספה בשואה.[1]

במלחמת העולם הראשונה הגיע לעיר רבי חיים אברהם פולק חתנו של רבי שלמה יהודה זלמן לייב לאבין מקולומיאה, ופתח בה את בית מדרשו, לאחר פטירתו בי"ז בטבת תרצ"ג מילא את מקומו בנו רבי יוסף מאיר פולק, בשנת תרצ"ח מונה לרבה של ברגסז רבי אשר שטיינמץ.

בשנת תרצ"ו, כשממשלת רומניה גירשה את הנתינים הזרים מתחומיה, הזמין רבי יוסף מאיר את רבו רבי אהרן ראטה שגר עד אז בסאטמר להעתיק את חצירו לברגסז. רבי אהרן הקים ישיבה בברגסז ומינה את רבי יוסף מאיר בראשות הישיבה.

בשנת תרצ"ט כשרבי אהרן עלה לארץ מינהו לראש החבורה באירופה והורה לחסידיו לתת לו קוויטלעך.[16] רבי יוסף מאיר הנהיג את חבורת שומרי אמונים, בד' באלול תש"א נרצח בקמניץ-פודולסקי ונקבר שם בקבר אחים.[17] בנו רבי אברהם אלטר פולק, ניצל עם אמו עלה ארצה והקים בפתח תקווה את חצר "חסידות ברגסז".[18]

נשיאי הקהילה

נשיאי הקהילה שכיהנו מתחילת המאה ה-20 היו: ד"ר שמעון רייזמן (Reismann), שנדור וארי (Vari), לאיוש הרשקוביץ, פישל הארטמאן, אלברט פודור (Fodor), יעקב מרמלשטיין (Mermelstein) וד"ר בלה סקלי (Szekely). מור גרינבוים היה מזכיר קהילה.[1]

אישים מפורסמים

בין האישים המפורסמים מברהובה ניתן למנות:

סר אלכס סנדור אלכסנדר (Sir Alex Sandor Alexander), היה תעשיין, איש כספים וכן יו״ר של חברות בריטיות רבות. הוא הגיע לבריטניה מצ׳כוסלובקיה כפליט;[8] אנדריאה בוסקור (Andrea Bocskor), חברת הפרלמנט האירופי מטעם הונגריה;[19][20] ד״ר אמליה בראון (Dr. Amalia Braun), הייתה הרופאה הראשונה באזור הקרפטים ובברגסס, השתתפה בקונגרס הציוני הראשון יחד עם בנימין זאב הרצל;[8] הרב גבריאל הוגו גריין (Gryn Hugo Gabriel), היה שדרן מוכר וידוע בבריטניה;[21] ד"ר קאג' ג'ן הרטמן (Dr. Kaj Jene Hartmann) היה רופא, אשר זכה לאחר מותו בפרס פיתוח העיר ( Prize Pro Urbe);[8] ננדור ״קונסי״ וייס (Nandor "Cunci" Weiss), חזר לברהובה אחרי המלחמה, והפך לאחד מאנשי המפתח של הקהילה היהודית בעיר;[8] סנדור ז׳אק (Sándor JÁK) - סופר;[8] מיכאל יוסיפוביץ׳ (Michael Iosipovics), היה חבר נבחרת הכדוריד הלאומית של אוקראינה[8] ואחר כך חבר נבחרת הפועל בישראל;[22] ארנקה סיגל (Aranka Siegal), סופרת ניצולת שואה;[23] הוריו של הכלכלן מילטון פרידמן, זוכה פרס נובל לכלכלה בשנת 1976,[24] הגיעו מברהובה; ד״ר ברתולומיאו קובט (Bartholomew Kubat), היה מנתח ידוע פליט מצ׳כוסלובקיה וניצול שואה;[8] מירוסלב קובט (Miroslav Kubat), בתקופת הרפובליקה הראשונה של צ׳כוסלובקיה (1938-1918), עסק בעריכת דין ולאחר מכן שירת כקצין בצבא הצ׳כוסלובקי במלחמת העולם השנייה, לאחר המלחמה חזר לעסוק בעריכת דין ועבר לניו יורק;[8] ג׳ודי קסאב (Judy Casaab) נולדה להורים יהודים ממוצא הונגרי, חיה בברגסאס ואחרי המלחמה עברה להתגורר באוסטרליה. זכתה פעמיים בפרס ארצ׳יבלד (Archibald Prize) ופעם אחת בפרס ווין (Wynne Prize). הייתה אומנית, ציירת פורטרטים, שרטטת ואומנית נוף, זכתה בפרס הזהב של הונגריה;[25][8] פירוסקה רייכארט (Piroska Reichart), הייתה משוררת וסופרת.[8]

תנועות הנוער

בעיר פעלו כמעט כל תנועות הנוער הציוניות ורבים מבני הקהילה הצעירים היו חברים בהן, בעיקר בתקופה שבין מלחמות העולם. שתי תנועות הנוער הגדולות ביותר היו התנועה החלוצית-ציונית ״השומר קדימה״ ותנועת ״בית״ר״.[26]

תנועת ״השומר קדימה״, נוסדה בשנות ה-20 המוקדמות של המאה ה-20. היא מנתה מאות חברים והיו לה 10 סניפים ברחבי צ׳כוסלובקיה, במיוחד במזרח המדינה ובאזורי הגבול עם הונגריה ורומניה. התנועה התמקדה בעיקר בחינוך ציוני ובצופיות[3] והייתה הראשונה שדאגה לאגד ולרכז את הנוער היהודי בעיר.[26] בשנת 1928 התכנסה ועידת "השומר קדימה" הכללית בעיר, שבמסגרתה התקיימו דיונים בין התנועה ובין תנועת ״בית״ר״ בניסיון לחלק את תחומי הפעילות ביניהן.[26]

בתקופה זו, נוהגות היו שתי התנועות לערוך שני מופעים גדולים שהיו ממלאים את האולם הגדול של העיר בקהל צופים - ״השומר קדימה״ הייתה עורכת את המופע בחג החנוכה ו״בית״ר״ הייתה עורכת בחג הפורים.[3] מנהיג תנועת ״השומר קדימה״ בלה גרוס, שנספה מאוחר יותר בשואה, אף שימש כציר באחד הקונגרסים הציוניים שהתקיימו בתקופה שבין מלחמות העולם.[26]

מתוך ״השומר קדימה״ יצאו שתי תנועות נוספות, תנועת ״הנוער הציוני״ ותנועת ״בית״ר״ שמנתה חברים רבים.[3] בנוסף להן פעלו בעיר תנועות נוער נוספות, ״השומר הצעיר״ שנוסד בשנת 1933,[3] כאשר מספר שנים לאחר מכן נטמעה בו תנועת ״השומר קדימה״ והפכה לחלק ממנו,[26] ותנועת הנוער ״בני עקיבא״.[9]

תנועות הנוער התבססו על התנדבות החברים והן דאגו לכל צרכיהן ותוכניותיהן ללא תמיכות ותקציבים. החינוך הציוני לא פסק גם כאשר הועברה ברהובה לשליטת הונגריה. הואיל והשלטון ההונגרי לא ראה בעין יפה את התארגנות הצעירים היהודים, נאלצו רוב המדריכים בתנועות השונות לעזוב את העיר והפעילות בתנועות הנוער עברה למחתרת.[3]

בנוסף לתנועות הנוער התארגנו בעיר מספר מפלגות כמו ״הרוויזיוניסטים״, ״הציונים הכלליים״ ו״המזרחי״.[3]

בין מייסדי ״השומר קדימה״ ו״הציונים הכלליים״, ניתן למנות את בלה גרוס, פישל הרטמן, ליפוט רוז, ברנט האלס ואחרים. מייסד תנועת ״בית״ר״ בעיר היה אלכסנדר וינקלר ומפקדי התנועה היו שמואל טייכמן ואלישע כ״ץ.[3]

הנצחה

האנדרטה לזכר יהודי ברהובו/ברגסס בחולון
  • בשנת 1981, הוקמה אנדרטה לזכר יהודי ברגסס/ברהובה והסביבה בבית העלמין בחולון.[27] על גבי האנדרטה ניתן להבחין בתבליט בית הכנסת הגדול בעיר.
  • יער לזכר יהודי הקהילה ניטע בהרי ירושלים.[3]
  • הקהילה הונצחה בספר יזכור ״יהדות ברהובו-ברגסס בתמונות״ של יהושע הלוי. היה ניסיון לרשום את שמות קרבנות השואה בספר זה, המוקדש ליהודי קהילת העיר, אך הוא לא צלח הואיל ולא נשאר כל זכר ממשפחות רבות, ניסיון נוסף היה להנציח את ראשי הקהילה היהודית במקום לאורך התקופות, אך גם הוא נכשל מכיוון שהיו חסרים שמותיהם ותמונותיהם.[3]
  • באלבום אושוויץ, קיימים תצלומים שצולמו על ידי אנשי אס-אס, בהם רואים את יהודי הונגריה מאזור קרפתו-רותניה, אשר מגיעים למחנה, כאשר רבים מהם הגיעו מגטאות ברגסס, ששימשו נקודת איסוף ליהודים ממספר עיירות קטנות. זו גם העדות המצולמת היחידה לרצח ההמוני במחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו.[26]

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.00 1.01 1.02 1.03 1.04 1.05 1.06 1.07 1.08 1.09 1.10 1.11 1.12 1.13 1.14 1.15 1.16 חובר ע"י חוקרים של אנו מוזיאון העם היהודי, קהילת יהודי ברגובו - ברהובו - ברגסאס, באתר אנו, מוזיאון העם היהודי
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 2.7 ברגסס (Beregszász), באתר יד ושם, המכון הבין-לאומי לחקר השואה, האנציקלופדיה של הגיטאות
  3. ^ 3.00 3.01 3.02 3.03 3.04 3.05 3.06 3.07 3.08 3.09 3.10 3.11 3.12 3.13 3.14 3.15 3.16 3.17 3.18 3.19 3.20 3.21 3.22 3.23 3.24 3.25 3.26 3.27 3.28 3.29 יהושע הלוי, יהושע הלוי (ע), יהדות ברהובו-ברגסס בתמונות, תל אביב נתניה: ארגון יוצאי ברהובו-ברגסס והסביבה, תשמ״ט-1989
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 4.5 4.6 4.7 4.8 History, City of Berghovo official Website (English Version) (באנגלית)
  5. ^ Berehove, Internet Encyclopedia of Ukraine (באנגלית)
  6. ^ Fedir Shandor, Berehovo in Zakarpattia renamed into Beregszasz, http://www.nrcu.gov.ua/, רדיו אוקראינה, ‏5 נובמבר 2010 (באנגלית)
  7. ^ Interfax-Ukraine, Romanian becomes regional language in Bila Tserkva in Zakarpattia region - Sep. 24, 2012, Kyiv Post, ‏2012-09-24
  8. ^ 8.00 8.01 8.02 8.03 8.04 8.05 8.06 8.07 8.08 8.09 8.10 8.11 8.12 8.13 8.14 8.15 8.16 Marshall J. KATZ, Berehove, Ukraine, JewishGen, ‏26 יוני 2011 (באנגלית)
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 9.3 9.4 9.5 9.6 9.7 Spector, & Wigoder, G., כרך Volume I, A-J, Encyclopedia of Jewish Life : before and during the Holocaust, ניו יורק: Yad Vashem, New York University Press, 2001, עמ' 113
  10. ^ 10.0 10.1 10.2 10.3 10.4 10.5 Ukraine: Joint Hungarian-Ukrainian project will remove Soviet-era concrete shell and renovate former Great Synagogue of Beregszász/Berehove, Jewish Heritage Euope, ‏20 פברואר 2022 (באנגלית)
  11. ^ The Earrings from Beregszász: Mystery Solved after Eighty Years,  יד ושם, בלוג. This story was written with the participation of the Artifacts Department at Yad Vashem, ‏6 אפריל 2021 (באנגלית)
  12. ^ אוקראינה, באתר ynet, מידע כללי על אוקראינה
  13. ^ Fencing Jewish cemeteries, Fencing Jewish cemeteries (באנגלית)
  14. ^ קדסטרלי, באתר מילון אבניאון
  15. ^ 15.0 15.1 Jewish cemetery in Berehove (Beregszász), Ukraine,  The Bezalel Narkiss, Index of Jewish Art (באנגלית)
  16. ^ האדמו"ר הקדוש רבי "אהרן ראטה", מכתב האדמו"ר רבי אהרן ראטה (ר' אהרל'ע) בעל "שומר אמונים" – אודות עלייתו לארץ ישראל, ואודות פעולותיו בחו"ל לקירוב אנשים לעבודת השי"ת – סאטמר, תרצ"ב, באתר קדם, בית מכירות פומביות, ‏13 נובמבר 2018
  17. ^ Rabbi Yosef Mayer M'Bergsaz Pollack, GENi
  18. ^ ה'תשס"ו – נפטר רבי אברהם אלטר פולק, האדמו"ר מבערגסאז-פתח תקווה, ובנו החורג של האדמו"ר רבי אהרן רוקח מבעלז, באתר https://tipid11.wordpress.com/, יהדות ומסורת, ‏21 ספטמבר 2011
  19. ^ (Andrea) Bocskor, https://www.eumonitor.eu/ (באנגלית)
  20. ^ Andrea BOCSKOR, eppgroup.eu (באנגלית)
  21. ^ Albert Friedlander, Gryn Hugo Gabriel, Oxford Dictionary of National Biography, ‏23 ספטמבר 2010 (באנגלית)
  22. ^ כדור-יד, באתר ארכיון מורשת הפועל
  23. ^ About the Author, Aranka Siegal, https://us.macmillan.com/ (באנגלית)
  24. ^ Milton Friedman, Facts, https://www.nobelprize.org/, ‏1976 (באנגלית)
  25. ^ Judy Cassab, https://www.artgallery.nsw.gov.au/, פרס ארצ׳יבלד (באנגלית)
  26. ^ 26.0 26.1 26.2 26.3 26.4 26.5 מפגש של תנועת הנוער הציונית "השומר קדימה" בברהובו שבצ'כוסלובקיה, 11 במאי 1930, באתר יד ושם
  27. ^ ברגסס והסביבה, באתר מרכז הארגונים של ניצולי השואה
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

36511781קהילת יהודי ברהובה

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=קהילת_יהודי_ברהובה&oldid=2390019"