קבורה בישראל

קבורה במדינת ישראל נעשית ברובה על ידי גופים דתיים, וממומנת בבסיסה על ידי המוסד לביטוח לאומי. בתי העלמין מופעלים, בעיקר, על ידי ארגוני קבורה דתיים (חברה קדישא ליהודים והגופים המקבילים בעדות הדתיות האחרות), ומיעוטם על ידי חברות קבורה חילוניות אשר פועלות בבתי עלמין אזרחיים.

הבסיס החוקי

אין במדינת ישראל חוק ממשלתי מפורש המחייב קבורה של גופות או בכלל מסדיר את דרך הטיפול בגופות. אולם ישנם הרואים חובה כזאת בסעיף 8(2) של פקודת בריאות העם 1940, הקובע:

"אין קוברים מת לפני עבור שלוש שעות משעת פטירתו, ולא אחרי עבור ארבעים ושמונה שעות לאחר פטירתו, אלא אם התיר רופא ממשלתי במפורש קבורה מאוחרת יותר".

רוב מוחלט של תושבי מדינת ישראל מביאים את מתיהם לקבורה. ישנם מאחינו הטועים המקיימים שריפת גווייה וחברות פרטיות מספקות שירות זה. בקשה של אדם שלא להיקבר אלא להיות מושלך על פני השדה טרף לחיות נדחה על ידי בג"ץ.

החוק העות'מאני שהתגלגל למשפט המנדטורי וממנו לתוך המשפט הישראלי, קבע כי כמו ביתר נושאי הדת, קבורתו של אדם תתבצע על פי השתייכותו הדתית. בשנת 1971 חוקק חוק שירותי דת היהודיים [נוסח משולב], התשל"א-1971, המתייחס בין השאר לשירותי קבורה, ואף הוא מסדיר את הקבורה בהתאם לדתו של אדם. בהתאם לכך, קבורת יהודים בערי ישראל נערכת על ידי חברה קדישא מקומית, שדורשת שהקבורה תעשה על פי ההלכה. עם זאת, לקיבוצים ומושבים רבים יש בתי קברות משלהם, וחלקם מקיימים טקסי קבורה לא דתיים, בהתאם לאופי היישוב. חלק מיישובים אלו מסכימים לקבור נפטרים שלא מאזור מגוריהם (לעיתים תמורת תשלום).

מימון

תושב ישראל זכאי להיקבר במימון המוסד לביטוח לאומי בסמוך לאזור מגוריו, בין אם נפטר בישראל ובין אם נפטר בחוץ לארץ. המוסד לביטוח לאומי מעביר סכום של דמי קבורה לארגון הקבורה, כדי לכסות את מלוא ההוצאות בגין הקבורה:

• רכישת קרקע עבור הקבר;
• טהרה ורחיצת המת;
• תכריכים פשוטים;
• כריית קבר;
• בניית דפנות קבר;
• כיסוי הקבר ושילוט, כולל הצבת מצבה;
• הובלת המת ועריכת טקס הלוויה.

לארגון קבורה מותר לגבות תשלום נוסף כאשר הנפטר או בני משפחתו מבקשים "חלקה מוגדרת" או "חלקה חריגה", למשל בבית עלמין שאינו בתחום מגוריו של הנפטר, בחלקת קבורה שנשמרה לנפטר בימי חייו או בבית עלמין שהוכרז כבית עלמין סגור.

עד שנת 2005 דמי הקבורה ששולמו על ידי הביטוח הלאומי היו תלויים בגודלו של היישוב, כך שיישובים קטנים קיבלו פחות כסף על קבורה. בשנה זו, בעקבות עתירה לבג"ץ, הוחל בתהליך שינוי כללי התשלום והושוו דמי התשלום ליישובים גדולים וקטנים.

בתי קברות צבאיים

החלקה הצבאית בבית הקברות בנגבה

ערך מורחב – בתי הקברות הצבאיים של מדינת ישראל

בשנת 1949 החל משרד הביטחון לפעול להקמתם של מספר בתי קברות צבאיים מרכזיים שבהם יובאו לקבורה חלליה הרבים של מלחמת העצמאות. במספר ערים נבחרו שטחים שבהם יוקמו בתי הקברות הצבאיים. בירושלים יועדו לכך מורדותיו הצפוניים של הר הרצל, שבראשו קבור חוזה המדינה בנימין זאב הרצל, מתוך מודעות לסמליות הרבה בבחירת האתר. לאחר שנבחר האתר, החליטו ראשי מערכת הביטחון להפוך את המקום לבית העלמין הצבאי הממלכתי ובכך לחזק את הקשר הסמלי החזק בין הנופלים במערכות ישראל לבין המדינה הריבונית המיוצגת באמצעות הר הרצל. בתוך כך נקברו במקום גם נופלים מהתקופה שלפני הקמת המדינה – נופלי המחתרות, לוחמי הבריגדה היהודית, צנחני היישוב באירופה הכבושה וכדומה, והוקמו בו אנדרטות מרכזיות לחללי מערכות ישראל שמקום קבורתם לא נודע.

בשנת 2010 התקיימו בישראל 42 בתי קברות צבאיים, וב-93 בתי קברות אזרחיים בה הוקמו חלקות מיוחדות לקבורתם של חללי מערכת הביטחון.

קישורים חיצוניים

• מידע על עריכת טקס קבורה בישראל באתר מכון עתים - ייעוץ ומידע במעגל החיים היהודי
• נעמי מי-עמי, ‏יישום חוק הזכות לקבורה אזרחית חלופית בישראל, באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, 16 בדצמבר 2007
• כשנמות ייקברו אותנו, רבעון למשפט מיסים ונדל"ן, שנה שלישית גיליון מס' 19 מאי-יוני 2002
• בית העלמין מנוחה נכונה כפר סבא

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

26779771קבורה בישראל