צמר גפן מתוק
ערך זה עוסק בממתק. אם התכוונתם לאלבום של שלמה גרוניך שיצא בשנת 1982, ראו 
צמר גפן מתוק (נקרא גם: "שערות סבתא", "סוכר צמר גפן", "סוכר" (במלעיל), "ימבמבם" או "שמבלולו") הוא כינוי לממתק נפוץ העשוי מסוכר לבן.
הממתק הוצג לראשונה בתערוכה העולמית של שיקגו (1893)[1], ואופן ייצורו לא השתנה מאז באופן משמעותי. על אף חזותו הצמרירית של צמר הגפן המתוק, הוא דביק למגע, ומרקמו נפגע מלחות. לממתק אין ריח, אם כי במהלך ההכנה מוסיפים חומרי ריח.
עקב זמן-המדף הקצר שלו הוא לא מיוצר בייצור המוני ונמכר בחנויות אלא מיוצר במקום ונמכר במסגרת אירועים. נהוג לחלק צמר גפן מתוק לילדים במסיבות יום הולדת, וכן למכור אותו באירועים כדוגמת חגיגות יום העצמאות או חגיגות פורים, בפסטיבלים, בירידים, ובפארקי שעשועים.
כמות הסוכר הטיפוסית הדרושה ליצור יחידה אחת של סוכר צמר גפן מתוק, היא רבע עד שליש כוס סוכר. המחיר ליחידה של צמר גפן מתוק עולה באלפי אחוזים על מחיר חומרי הגלם. דבר זה מאפשר רווח גולמי גבוה מאוד.
אופן הייצור
מכונת ייצור צמר גפן מתוק, בנויה משלושה חלקים עיקריים:
- צילינדר המסתובב במהירות
- גוף חימום
- קערת איסוף היקפית.
הצילינדר המסתובב, מחורר בחורים זעירים. הסוכר מושם במרכז הצילינדר, וכתוצאה מהכוח הצנטריפוגלי, מוצמד בכוח לדפנות הצילינדר. גוף החימום מחמם את הסוכר הנמצא בצילנדר, עד להתכתו. עם ההתכה, נזרק הסוכר בכוח דרך החורים בצילינדר, ויוצר שערה. השערה מתקשה במהירות עקב מגע הסוכר עם האוויר הקר יחסית הנמצא מסביב. השערות מצטברות על דפנות הקערה ההיקפית, ונאספות על ידי המפעיל באמצעות מקל עץ מחוספס, ובאמצעות תנועה סיבובית משולבת של המקל ושל היד בדפנות הקערה. במכונות ביתיות קטנות, מקובל להחליף את הצילינדר המסתובב בשתי צלוחיות המוצמדות אחת לשנייה, כאשר הסוכר נזרק מהחריץ שנוצר ביניהן.
יש הנוהגים להוסיף צבע מאכל מבוסס אבקה, על מנת לצבוע את צמר הגפן בגוונים שונים, כגון ורוד, כחול או צהוב.
פעולת החימום יכולה להתבצע באופן חשמלי, או באמצעות גז בישול. דבר זה נוח כאשר מדובר במכונה ניידת. האנרגיה הדרושה לסיבוב אינה גדולה, ויכולה להגיע ממצבר.
צמר גפן מתוק בישראל
בישראל, צמר גפן המתוק ידוע בשם שערות סבתא. המכונות הראשונות ליצור צמר גפן מתוק בישראל היו מחוממות בגז ומונעות על ידי גלגל תנופה. המוכר היה מסיע את המכונה על תלת אופן מהסוג המשמש להסעת סחורות, וגלגל התנופה של מכונת הסוכר היה מתחבר לדוושות לצורכי הנעה. המוכר היה מתנייד לרוב בין בתי ספר והקונים היו ילדים.
בשנות השמונים החלו להגיע לארץ מכונות בהן ההנעה והחימום היו באמצעות חשמל. מכונות אלה נפוצות בארץ עד היום והן דורשות חיבור לשקע חשמל ביתי או לגנרטור נייד, אך עקב כך ניידות פחות מהמכונות הישנות. מסיבה זו הממכר היום הוא בדרך כלל בדוכנים קבועים או במקומות בעלי חיבור לרשת החשמל. כיום בזכות התחרות בענף ירדו מחירי המכונות ומוסדות חינוך רבים קונים לעצמם מכונות אלו לתפעול עצמי.
בשנות התשעים החלו להופיע מכונות קטנות "ביתיות" אותן ניתן היה להפעיל במסיבות קטנות להנאת המשתתפים. לקראת סוף שנות התשעים החלו להופיע בשוק מקלות נייר, באיחור ניכר לשאר העולם. אלה מחליפים לאט את מקלות העץ, העלולים לפצוע ילדים. אך כיום למרות עלותו הנמוכה כמעט ולא ניתן למצוא בישראל מקלות מנייר משום שהצמר גפן מתוק נוטה להחליק ממנו אינו נתפס עליו טוב.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: צמר גפן מתוק |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: צמר גפן מתוק |
הערות שוליים
- ^ Fluffy Stuff Cotton Candy - 12 / Box, באתר CandyFavorites.com
