צירי

צירי
אלפבית עברי
א	ב	ג	ד	ה	ו
ז	ח	ט	י	כ	ל
מ	נ	ס	ע	פ	צ
ק	ר	ש	ת
אותיות סופיות
ך ם ן ף ץ
סימנים נוספים
ﭏ ׆
ניקוד ופיסוק
קמץ • פתח • צירי • סגול
חיריק • חולם • קובוץ ושורוק
שווא • חטף
דגש: קל • חזק • מפיק • רפה
קו מפריד • מקף
טעמי המקרא

צֵירֵי או צֵירֵה הוא סימן ניקוד במערכת הניקוד הטברני. בעברית חדשה הוא מסמן את התנועה /e/ והגייתו זהה להגיית הסגול. צירי נראה כשתי נקודות מתחת לאות.

בדומה לחולם ולחיריק, צירי יכול להיות "מלא" או "חסר". צירי חסר עומד לבדו ואילו אחרי צירי מלא כתובה אם קריאה – י, א או ה. הגיית הצירה המלא שונה בהגייה אשכנזית ובהגייה הספרדית. בהגייה האשכנזית, כנראה בהשפעת הלשון הגרמנית, מבטאים צירה מלא ey. ואילו בהגייה הספרדית לא מבחינים בינו לבין הגיית הצירה החסר או הסגול. האקדמיה העברית כיום אינה נוהגת להתערב בכל הקשור במבטא ולכן אינה מכריעה בין צורות ההגייה השונות. הכתיב התקני של אם הקריאה נקבע לפי גיזרון המילה, אך בכתיבה בפועל יש חריגות מסוימות ולא עקביות בכתיבת האות יו"ד כאם קריאה של צירי.

הגייה

בהגייה הספרדית ובתימנית, ובהתאם אליהם בהגייה עברית ישראלית, הצירי נהגה כתנועה קדמית, אמצעית בלתי-מעוגלת e̞. להאזנה:

בהגייה אשכנזית נהגה הצירי לרוב כדיפתונג ey. באזורים מסוימים, בעיקר בפולין, נהגה הצירי כדיפתונג ay (כיום הגייה זו נפוצה בקרב חלק מהחסידים).

ההגיות המסורתיות כולן אינן מבדילות בין הצירי המלא לצירי החסר. כאשר נקבעה הגיית העברית המודרנית, הציע דוד ילין לחדש הבחנה בין צירי מלא לחסר בהגייה, ולהגות צירי מלא כ-ey (כבהגייה אשכנזית) וצירי חסר כ-e (כבהגייה ספרדית). אולם, ועד הלשון קבע את ההגייה על פי ההגייה הספרדית שאינה מבחינה בין צירי מלא וחסר ובין אלו לסגול. על אף החלטה זו, רבים מדברי העברית המודרנית מבדילים בפועל בין צירי מלא וחסר בדיבורם, באופן זהה להצעת ילין.

הקלדה

כך מקלידים את הצירי במערכות הפעלה שונות:

• Windows 8 וגרסאות חדשות יותר, ומערכות לינוקס (ת"י 1492 2012): צירוף של מקש Alt ימני והאות צ
• Windows 7 וגרסאות ישנות יותר: בזמן ש־Caps Lock דלוק, לחיצה על Shift-5
• macOS‏: Alt-5
• אנדרואיד (מקלדת Gboard‏): הקשה ארוכה על האות צ

השימוש בצירי

צירי נכתב בעיקר במקרים הבאים:

• הברה סופית, מוטעמת וסגורה: מַחְשֵׁב, סִפֵּר (ללא ניקוד: סיפר). הברה סופית שבסופה אות גרונית עם פתח גנובה, דינה כדין הברה סופית סגורה וגם בה נכתב צירי: מַטְבֵּעַ, שוֹכֵחַ. יוצאי דופן עיקריים לכלל זה הם:
  • סיומות הגוף ־תֶם, ־תֶן, ־כֶם, ־כֶן, ־הֶם, ־הֶן נכתבות בסגול, למשל כְּתַבְתֶּן, סוּסְכֶם, לִפְנֵיהֶם. אולם המילים הֵם, הֵן נכתבות בצירי.
  • המילים אֱמֶת, בַּרְזֶל, גַּרְזֶן, כַּרְמֶל, עֲרָפֶל נכתבות בסגול.
  • המילה בֵּן נכתבת בצירי בצורת הנפרד, אך בסגול בצורת הנסמך: בֶּן־אָדָם. (במקרא כלל זה חל על מילים נוספות כאשר הן מתחברות במקף למילה שאחריהן.)
• בהברה לא סופית, לא מוטעמת ופתוחה: עֵנָב, תֵּבָה (ללא ניקוד: עינב, תיבה), קֵיסָם.
• בהברה שלפני־אחרונה בכשבעים מילים סגוליות במשקל קֵטֶל, בהן חֵלֶק, סֵפֶר, עֵדֶן, תֵּשַׁע, תְּכֵלֶת. (רוב המילים הסגוליות מנוקדות בסגול בשתי ההברות: כֶּלֶב, מֶלֶךְ וכו').
  • מילים סגוליות אחדות יכולות להיות מנוקדות בצירי ובסגול, בהן הֵפֶךְ/הֶפֶךְ, שֵׂכֶל/שֶׂכֶל.
  • מילים אחדות נכתבות באותיות זהות, אך יש להן משמעות שונה כשהן מנוקדות בצירי או בסגול. למשל, המילה "עֵרֶב" בצירי משמשת בצירופים "שְׁתִי וָעֵרֶב" ו"עֵרֶב־רַב" והמילה "עֶרֶב" בסגול משמשת במשמעות "סוף היום, זמן שקיעת השמש" (לשתי מילים יש גם מקורות אטימולוגיים שונים).
• בהברה סופית פתוחה, כאשר אם הקריאה היא אל"ף או יו"ד: בְּנֵי־, מוֹצֵא. כאשר אם הקריאה היא ה"א, האות לפניה מנוקדת בדרך כלל בסגול, למעט המקרים המפורטים בהמשך.

בנטייה הצירי החסר יכול להתקיים (כלומר, לא להשתנות), או להשתנות לתנועה אחרת או לשווא. הכללים לקיום ושינוי של צירי אינם עקביים לגמרי; הם מתוארים בפרוטרוט בפרק 1.4 בהחלטות האקדמיה בדקדוק. הצירי המלא מתקיים בנטייה תמיד.

שימוש באמות קריאה עם צירי

כללי הכתיב התקניים של האקדמיה ללשון העברית קובעים כתיב אחיד של אמות קריאה בכתיב מנוקד ובכתיב לא מנוקד. בכתיבה בעברית בפועל מתקיימות לעיתים קרובות חריגות מכללים אלה.

אלא אם כן יש לכך סיבה דקדוקית, צירי באמצע המילה נכתב חסר, למשל במילה זֵר (שבלא ניקוד אפשר לקראה גם "זָר"). הסיבה העיקרית לכתיבת צירי מלא היא שאם הקריאה היא חלק מהשורש או מצורן שמצטרף למילה.

צירי עם יו"ד

• יו"ד נכתבת בסיומות המסמנות רבים. למשל, מוּצָרֵנוּ = "המוצר שלנו", מוּצָרֵינוּ = "המוצרים שלנו". ההגייה התקנית זהה: [mutsaˈʁenu].
• יו"ד נכתבת במילים אחדות באופן מסורתי: פְּסֵיפָס, שֵׁיזָף, המילה צֵירֵי עצמה ואחרות.
• יו"ד נכתבת במילים שבהם היא חלק מהשורש:
  • בשמות עצם: למשל בֵּיצָה (ב־י־צ), זֵיתִים (ז־י־ת), מֵידָע (י־ד־ע).
  • בפעלים בגזרת ל"י כתובה ה"א בצורת עבר נסתר ויו"ד בחלק מהצורות האחרות, למשל: הוא הֶעֱלָה, אני הֶעֱלֵיתִי, אתה הֶעֱלֵיתָ, אנחנו הֶעֱלֵינוּ. יו"ד זו מופיעה בכתיב מנוקד ולא מנוקד.
  • פעלים אחדים מגזרת פ"י בבניין הפעיל נכתבים בצירי מלא, למשל מֵיטִיב, מֵינִיקָה.
  • צורות־משנה של שם הפועל של פעלים מגזרת פ"י בבניין קל: לֵישֵׁב, לֵילֵד (צורות ייחודיות אלה אופייניות ללשון חז"ל וללשון משפטית, אך הצורות הרווחות היום הן לָשֶׁבֶת, לָלֶדֶת). יו"ד זו אינה נכתבת בשום מקרה בזמן עתיד: יֵשֵׁב, יֵלֵד.

הוספת יו"ד לציון צירי בכתיב חסר ניקוד תקני

בשמות עצם בני שתי הברות בנקבה נוספת יו"ד בכתיב חסר ניקוד, אם הצירי מתקיים בכל הנטייה, למשל תֵּבָה–תיבה, לֵדָה–לידה.

במילים בודדות יוצאות דופן: שיער, שינה, פירות, עינב, בריכה, ברירה, עבירה.

יו"ד מייצגת את הצליל /e/ גם בכתיב לא מנוקד של מילים ממשקל הֶקְטֵל שבהן חלה הידמות של האות הראשונה, אבל מילים אלה מנוקדות בסגול ולא בצירי, למשל הֶקֵּף–היקף (שורש נ־ק־ף).

האות יו"ד נכתבת לציון הצליל /i/ בכתיב חסר ניקוד. היו"ד נכתבת גם כאשר צליל זה משתנה לצירי בשל תשלום דגש. מקרים עיקריים של זה:

• בפעלים בבניין נפעל בזמן עתיד ובציווי, למשל יִגָּרֵר–ייגרר וכן לְהֵעָדֵר–להיעדר, הִכָּנְסוּ–היכנסו.
• בשמות עצם במשקל קִטּוּל, למשל סִפּוּר–סיפור וכן תֵּאוּר–תיאור, פֵּרוּשׁ–פירוש.

בשני המקרים האלה נפוצה גם כתיבת מילים כאלה בלא יו"ד: "להעדר", "הכנסו", "תאור", "פרוש"; זהו כתיב חסר ולא תקני לפי כללי הכתיב חסר הניקוד, אך אינו שגוי לגמרי.

בפעלים בגזרת ל"י היו"ד היא חלק מהשורש וצריכה להיכתב בכתיב מנוקד ולא מנוקד, למשל "הֶעֱלֵיתִי את הקובץ", "העיר נִבְנֵית". כתיבת "העלתי", "נבנת" בלא יו"ד אינה "כתיב חסר", אלא שגיאת כתיב לכל דבר.

חריגות נפוצות מהכללים התקניים לכתיבה ביו"ד לייצוג הצליל /e/

האות יו"ד משמשת לעיתים קרובות בטקסטים לייצוג הצליל /e/ בניגוד לכללי הכתיב חסר הניקוד. מספר דוגמאות בולטות לשימוש כזה:

• הוספת יו"ד לשמות שאין בהם יו"ד בשורש או בתחילית. למשל, במילים מֵמַד, מֵרַב, אֵזוֹר אין צירי מלא ואין סיבה להוסיף יו"ד בכתיב לא מנוקד, ואף־על־פי־כן, הן נכתבות לעיתים קרובות "מימד", "מירב", "איזור". יתרה מזאת, בצורות הנטויות מְמַדִּים, מְרַבּית, שְׂעָרוֹת, אֲזוֹרִים אין בכלל צירי ובכל זאת הן נכתבות לעיתים "מימדים", "מירבי", "איזורים", כאילו יש בהן צירי (מלא). הוספת יו"ד כזאת איננה תקנית.
• המילים תכף, הפך ותשע נכתבות לעיתים "תיכף", "היפך", ו"תישע" (פחות מקובל).
• מרבית המילים במשקל קְטֵלָה, למשל: "שרפה", "גנבה", "אבדה", "אספה"; נכתבות לעיתים "שריפה", "גניבה", "אבידה", "אסיפה".

צירי עם אל"ף וה"א

האות אל"ף משמשת אם קריאה לצירי כאשר באמצע המילה ובסופה כאשר היא חלק מהשורש, למשל מוֹצֵא, קוֹרֵאת.

האות ה"א משמשת אם קריאה באמצע המילה לעיתים רחוקות בלבד. המקרה הבולט לשימוש בה"א לציון /e/ באמצע המילה הוא המילה יְפֵהפִיָּה שבה שתי האותיות האחרונות של השורש מוכפלות (כמו במילה "אדמדמה"). היא יכולה להיכתב גם "יפיפייה" או "יפהפייה".

כאשר המילה מסתיימת בצליל /e/ ובאותה ה"א, הניקוד הוא בדרך כלל סגול, למשל בּוֹנֶה. צירי נכתב במקרים הבאים:

• בצורות ציווי: מְגַלֶּה בסגול, אך גַּלֵּה בצירי.
• בצורות מקור מוחלט: תַּרְבֶּה בסגול, אך הַרְבֵּה בצירי.
• בצורות נסמך: "שָׂדֶה חרוש" בסגול, אך "שְׂדֵה־בּוֹקֶר" בצירי.
• במילים אחדות, בהן אַיֵּה, אַרְיֵה, יָשְׁפֵה (אך גם יָשְׁפֶה), ־עֶשְׂרֵה (למשל תְּשַׁע־עֶשְׂרֵה).

קישורים חיצוניים

• עיקרי תורת הניקוד, באתר האקדמיה ללשון העברית
• על סימן הניקוד 'צירי' בכללים בנטיית השם, באתר האקדמיה ללשון העברית

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

30964256צירי