ציידות אוניות הסוחר הגרמניות במלחמת העולם הראשונה
ציידות אוניות הסוחר הגרמניות במלחמת העולם הראשונה היו אוניות שטח בהן השתמש הצי הקיסרי הגרמני לשיבוש הסחר הימי[1] של מדינות ההסכמה. הן כללו אוניות מלחמה רגילות, בעיקר סיירות שהוצבו בתחנות הצי בקולוניות הגרמניות מעבר לים, אוניות נוסעים טרנס־אוקייניות שהוכנסו לשירות כסיירות עזר (auxiliary cruisers), ומאוחר יותר גם אוניות משא שהוסבו לציידות סוחר (merchant raiders). כלי שיט אלה נחלו הצלחות אחדות, והשפעתם על האסטרטגיה הימית של מדינות ההסכמה, במיוחד בחודשים הראשונים למלחמה, הייתה רבה.
הסיירות
בפרוץ מלחמת העולם הראשונה היו לגרמניה שש סיירות קלות, שתי סיירות כבדות ושמונה ספינות תותחים שהוצבו בתחנות הצי בקולוניות הגרמניות ובנמלים נייטרליים מעבר לים. במערב – "קַרְלְסְרוּהֶה" בים הקריבי ו"דְּרֶזְדֶן" בחוף המזרחי של מקסיקו. במערב אפריקה – ספינת התותחים "אֶבֶּר", במזרח אפריקה – הסיירת "קניגסברג" וספינת התותחים "גֶּייר". הכוח הגדול ביותר נמצא באוקיינוס השקט: שייטת המזרח הרחוק, בפיקודו של תת־אדמירל הרוזן פון שְׁפֶּה, כללה שתי סיירות כבדות, סיירת קלה אחת ושתי ספינות תותחים שנמצאו בצינגטאו, ובנוסף להן הסיירות "לייפציג" ו"נירנברג" ששהו בים. עם הכרזת המלחמה נצטוו כל האוניות לתקוף את אוניות הסוחר של מדינות ההסכמה בכל מקום בו יימצאו.
ביום פרוץ המלחמה נמצא פון שפה בים עם "שרנהורסט", "גנייזנאו" ו"אמדן", אליהן הצטרפו לאחר זמן קצר "נירנברג" ושתי סיירות עזר. "אמדן" נשלחה בגפה לפגוע בספנות המסחרית באוקיינוס ההודי, משימה שאותה ביצעה בהצלחה, בעוד פון שפה ושאר האוניות חצו את האוקיינוס השקט אל צ'ילה כדי להצטייד בפחם. באוקטובר, בהיותו באי הפסחא, הצטרפו אל פון שפה "לייפציג" ו"דרזדן", ובחודש נובמבר הוא ניצח בקרב קורונל שייטת בריטית שחיפשה אחריו. בדצמבר התהפך הגלגל. השייטת הגרמנית הותקפה במפתיע בפורט סטנלי באיי פוקלנד, וכל אוניותיה, להוציא אחת, הושמדו. למרות כשרונו ואומץ לבו של פון שפש, הוא לא הצליח במשימתו – לחבל בספנות המסחרית של מדינות ההסכמה בכל מקום בו הדבר יתאפשר. במהלך חמשת החודשים בהם פעל באין מפריע הצליחה השייטת שבפיקודו להטביע שתי אוניות מלחמה בריטיות ואוניית מפרשים אחת; גם הישגי הסיירות הקלות שנפרדו ממנו, מלבד יוצא מן הכלל אחד, היו מועטים.
"נירנברג", שהייתה במשימה נפרדת, נשלחה להחליף את "לייפציג", ועם פרוץ המלחמה שבה והצטרפה אל פון שפה. היא לא נתקלה באוניות סוחר של האויב ולא שבתה אף אונייה. סופה שטבעה יחד עם שאר אוניותיו של פון שפה בקרב באיי פוקלנד.
"לייפציג" נמצאה באקפולקו שבמקסיקו. עם פרוץ המלחמה הפליגה צפונה לאורך חופי ארצות הברית ושיתקה בעצם נוכחותה את הסחר הימי הבריטי באזור זה. היא הצטיידה בפחם בסן פרנסיסקו ומשם הפליגה בכיוון דרום־מערב כדי להצטרף לשייטת של פון שפה. במהלך הפלגתה שבתה שתי אוניות, ובדרום האוקיינוס השקט לכדה שתיים נוספות. היא הוטבעה בסופו של דבר בקרב באיי פוקלנד.
סיירת נוספת, "דרזדן", נחלה גם היא הצלחות מעטות. בפרוץ המלחמה נמצאה בחוף המזרחי של מקסיקו. היא הפליגה לאורך החוף אל דרום אמריקה, לכדה שתי אוניות סוחר של מדינות ההסכמה ואז קיבלה פקודה להצטרף לשייטת של פון שפה באוקיינוס השקט. אוניות השייטת נפגשו באוקטובר 1914 באי פסחא. במהלך סיורה באוקיינוס השקט לכדה "דרזדן" שתי אוניות נוספות. היא נטלה חלק בקרב איי פוקלנד, אך בניגוד לשאר אוניות השייטת, הצליחה לחמוק מהסיירות הבריטיות שרדפו אחריה. היא נתפשה בסופו של דבר והושמדה במרץ 1915 ליד האי מאס א טיירה.
היוצאת מן הכלל הייתה "אמדן", לזכותה נזקפת אחת מהפלגות הציד המוצלחות ביותר שעשתה אוניית מלחמה גרמנית כלשהי. "אמדן", בפיקודו של פרגאטן קפיטן פון מולר, נפרדה מפון שפה באוגוסט 1914 באי פאגאן, ובמהלך ארבעה חודשי פעילותה במזרח האוקיינוס ההודי שבתה והשמידה שש־עשרה אוניות סוחר ושתי אוניות־מלחמה. היא הושמדה בסופו של דבר ב־9 בנובמבר על ידי הסיירת האוסטרלית "סידני" בקרב ליד האי קילינג.
מעברו השני של האוקיינוס ההודי, באפריקה המזרחית הגרמנית, החזיק הצי הקיסרי הגרמני בסיירת "קניגסברג" ובספינת התותחים "גֶּייר". "קניגסברג" יצאה אל מפרץ עדן והטביעה אוניית סוחר אחת. בספטמבר התקיפה בהפתעה את הסיירת הבריטית ""פגסוס" בנמל זנזיבר והטביעה אותה. בשל מחסור בפחם ומחשש שתילכד בעצמה בנמל, תפסה האונייה מחסה בשפך הנהר רופיג'י. מקום מחבואה התגלה באוקטובר, ונתיב יציאתה לים הפתוח נחסם בנובמבר, אך למרות זאת הוסיפה להוות איום. היא הושמדה על ידי אוניות הצי המלכותי שישה חודשים מאוחר יותר.
"גֶֶּייר" יצאה באוגוסט ממזרח אפריקה, ותרה את האוקיינוס ההודי ואת האוקיינוס השקט בחיפושיה אחר אוניות סוחר של מדינות ההסכמה. לאחר שלושה חודשי הפלגה, בהם הצליחה ללכוד רק אונייה אחת, נכנסה לנמל הונולולו, ובשל נזקים ומחסור בפחם נאלצה להסגיר עצמה לאמריקאים.
במערב נחלה הסיירת "קרלסרוהה", בפיקודו של פרגאטן קפיטן אריך קוהלר, את הניצחונות הרבים ביותר. לאחר מפגש עם אוניית הנוסעים "קרונפרינץ וילהלם", שבו ציידה אותה בתותחים ובמכונות ירייה לצורך מילוי תפקידה החדש כסיירת עזר, יצאה "קרלסרוהא" למסע ציד בנתיבי הספנות של אמריקה הדרומית. אוניות האספקה שליוו אותה, ואחר כך גם אוניות שתפשה שלל, תרו עבורה אחרי אוניות אויב. יתרונה היה במהירותה, שכן יכלה להגיע מיד אל כל מטרה שהתגלתה או לחמוק מהתנגשות עם האויב המחפש אחריה. בתוך חודשיים לכדה והשמידה 16 אוניות, כולל אוניית משא הולנדית נייטרלית, ולקחה בשבי 500 אנשים. בסוף אוקטובר נשלחו השבויים אל טנריף הנייטרלית באחת מאוניות השלל, ו"קרלסרוהה" המשיכה צפונה אל שדות ציד חדשים בים הקריבי. איתרע מזלה, וב־4 בנובמבר 1914, במרחק של 300 מייל מברבדוס, ארעה ב"קרלסרוהה" התפוצצות שגרמה לטביעתה. באסון נהרגו הקפטן ו־260 אנשי צוות. הניצולים נמשו על ידי "ריו נגרו", אוניית האספקה שליוותה אותה, אשר שבה לגרמניה. הגרמנים הצליחו לשמור בסוד את דבר אובדן "קרלסרוהה" עד מרץ 1915, ועל כן היא הוסיפה להוות איום על הספנות המסחרית של מדינות ההסכמה חודשים אחדים לאחר שירדה למצולות.
אוניות הנוסעים
כשפרצה המלחמה, תכנן הצי הקיסרי הגרמני להסב שלוש־עשרה אוניות נוסעים אוקייניות מהירות לסיירות עזר, ועוד שבע אוניות דואר מהירות (express mail steamers) לאוניות אספקה. ההסגר שהטיל הצי המלכותי הבריטי על נמלי גרמניה תפס את הצי הגרמני בלתי מוכן; האוניות נותרו כלואות בנמלי הבית, ואלו שהיו בים או בנמלים נייטרליים, נמצאו הרחק מבסיסי ההצטיידות וההתחמשות, והמדינות הנייטרליות לא הסכימו כי חימושן ייעשה בשטחן.
מתוך שש האוניות שנמצאו בנמלי הבית, הסב הצי הקיסרי שלוש, אך שתיים מהן ("קאפ פולוניו", ששמה הוחלף ל"וִינֶטָה", ו"ויקטוריה לואיז") נמצאו בלתי מתאימות והוחזרו לבעליהן. רק "קייזר וילהלם דֶר גרוסֶה" יצאה להפלגה מבצעית. שלוש האחרות ("קאפ פיניסטרה", "פרינץ לודוויג" ו"קייזרין אוגוסט ויקטוריה") לא נמצאו מתאימות להסבה ונשארו בידי בעליהן.
מבין שבע האוניות שהיו בים, שלוש הצליחו לחמוק מסיורי הצי הבריטי והצטייד בתותחים ובתחמושת שהועברו אליהן מאניות מלחמה גרמניות. "קרונפרינץ וילהלם" פגשה את "קרלסרוהה" באוקיינוס האטלנטי, "קאפ טרפלגר" פגשה את "אֶבֶּר" מאפריקה המערבית הגרמנית ליד ברזיל, ו"פרינץ אַייטל פרידריך" הפליגה אל טסינגטאו, שם קיבלה תחמושת ותותחים מ"לוּקְס" ו"טִיגֶר". ארבע אחרות, ("קרונפרינצסין סֶסִיל", "קייזר וילהלם השני", "ג'ורג' וושינגטון" ו"פרינץ פרידריך וילהלם") לא יכלו לשוב לגרמניה או לפגוש אוניית מלחמה גרמנית ונותרו מסוגרות בנמלים נייטרליים.
שתי אוניות נוספות, שלא תוכננו מלכתחילה להסבה אך היו זמינות, הוסבו לאוניות עזר. אוניית הנוסעים "ברלין", שנמצאה בתיקונים בנמל ברמנהאפן, גויסה כמניחת מוקשים וכציידת אוניות סוחר. בחודש אוגוסט שבתה "אמדן" את אוניית הנוסעים הרוסית "ריזאן", שגויסה על ידי הצי הקיסרי הרוסי כאוניית עזר. היא נשלחה להסבה אל נמל טסינגטאו ושמה הוחלף ל"קורמורן".
הצלחת אוניות אלה הייתה מעורבת. "קייזר וילהלם דר גרוסה" הצליחה לפרוץ את ההסגר והפליגה אל חופי מערב אפריקה. אחרי שהטביעה שלוש אוניות התגלתה והושמדה על ידי הסיירת הבריטית "הַייפלייר". "קאפ טרפלגר" התגלתה וטובעה על ידי סיירת הסוחר החמושה "קרמניה" עוד בטרם הצליחה ללכוד או להטביע אוניית אויב אחת. "ברלין" ערכה הפלגה מבצעית אחת, במהלכה הניחה מוקשים בחופי אירלנד, שאחד מהם פגע והטביע את הדרדנוט הבריטי "אוֹדֶשְׁיֶיז". אחר כך הסתגרה באחד מנמלי נורווגיה הנייטרלית. "קורמורן" פעלה במשך שלושה חודשים באוקיינוס השקט וסביב חופי אוסטרליה, אך ללא הישגים כלשהם; אחר כך נאלצה למצוא מחסה ולהסתגר בנמל גואם.
הצלחה רבה יותר נחלה "פרינץ איטל פרידריך", שפעלה יחד עם "קורמורן" והשייטת של פון שפה עד לאחר קרב קורונל בנובמבר 1914, אז נשלחה לים בגפה. במהלך שלושה חודשי הפלגה באוקיינוס האטלנטי שבתה שלוש־עשרה אוניות; במרץ 1915 נאלצה להסתגר בנמל ניופורט ניוז בארצות הברית הנייטרלית.
המוצלחת ביותר מבין אותן סיירות עזר הייתה "קרונפרינץ וילהלם", שפעלה בים במשך שמונה חודשים, במהלכם לכדה שלוש־עשרה אוניות. באפריל 1915 נאלצה גם היא להיכנס לנמל ניופורט ניוז ולהסתגר בו.
אוניות המשא
בעקבות הניסיונות הראשונים הלא מוצלחים לפגוע בספנות המסחרית של האויב, הטיל הצי הגרמני את המשימה על זרוע הצוללות שלו. למרות הצלחות אחדות התברר עד מהרה, כי הצוללות הגרמניות אינן מתאימות לציד אוניות סוחר. חסרונן היה במהירותן הנמוכה ובחימושן המועט, ולא אחת נתקלו באוניות מהירות שהצליחו לחמוק מהן או שהשיבו לעברן אש תותחים יעילה. בעקבות כך הכריזה גרמניה בפברואר 1915 על מלחמת צוללות בלתי מוגבלת, אסטרטגיה שהובילה בהכרח לפגיעה קטלנית באזרחים, גם של מדינות נייטרליות ושל מדינות שלא השתתפו במלחמה, ולקשיים עצומים במישור המדיני.
הצעה אחרת שנשקלה הייתה להסב אוניות משא רגילות למניחות מוקשים ומאוחר יותר גם לציידות סוחר (commerce raiders). בניגוד לסיירות העזר הראשונות, בחרו הפעם הגרמנים באוניות בעלות יכולת שהייה ארוכה בים, ששמו את מבטחן מפני גילוי והשמדה בהסוואה ולאו דווקא במהירות התחמקות.
ניסיון ראשון נעשה עם האונייה "מטאור", שפיזרה מוקשים ותקפה את הספנות המסחרית בים הלבן במהלך חודשי מאי ויוני 1915. הפלגה שנייה ערכה האונייה באוגוסט, במהלכה השמידה באש תותחים אוניית סוחר בריטית חמושה שעסקה בהטלת ההסגר הימי בים הצפוני; זמן קצר אחר כך התגלתה על ידי סיירות בריטיות, וכדי שלא ליפול לידי האויב הטביעה עצמה במכוון. הצלחה רבה יותר נחלה "מֶייווה" (Möwe), שיצאה להפלגתה הראשונה בנובמבר 1915. במהלך ארבעה חודשים השמידה 15 אוניות בתפוסה כוללת של 50,000 טון, ושבה לגרמניה ללא פגע. שני ניסיונות נוספים לשחזר את ההצלחה הזו נכשלו; בפברואר 1916 עלתה על שרטון וטבעה האונייה "וולף" כשיצאה מתעלת קיל, ובאותו חודש הוטבעה "גרייף" על ידי אחת מהאוניות הבריטיות שהטילו הסגר על נמלי גרמניה.
באוגוסט 1916 יצאה "מיווה" שנית לים, הפעם בשם "וינֶטה" (Vineta) כדי להתל במודיעין הבריטי, ותפשה שלל אונייה אחת בחופי נורווגיה. בנובמבר הרחיקה האונייה עד לדרום האוקיינוס האטלנטי ושבתה 25 אוניות. כדי שתוכל להוסיף ולהרחיק שוט, לקחה "מייווה" מאוניות השלל דלק ואספקה לצרכיה; היא אף הצליחה להכשיר את אחת מהן לאוניית עזר לשירותה שלה, ושלחה אונייה אחרת לגרמניה כדי שיסבו אותה לציידת סוחר.
באותו חודש, נובמבר 1916, יצאה לים ציידת סוחר נוספת בשם "וולף". היא הפליגה אל דרום אפריקה, האוקיינוס ההודי ואוסטרליה, ובמהלך 15 חודשי פעילותה הטביעה 14 אוניות והניחה מוקשים שגרמו להשמדתן של 15 אוניות נוספות. "וולף" הצליחה להאריך את משך שהייתה בים לשיא של 15 חודשים הודות לפחם ולאספקה שלקחה לצרכיה מאוניות השלל שלכדה. היא אף הסבה את אחת מאוניות השלל שתפסה ("אילטיס") לאוניית עזר להנחת מוקשים.
בדצמבר 1916 יצאה לים ציידת הסוחר יוצאת הדופן מכולן, "זֵייאַדלר", אוניית מפרשים מלאת מעטה ומנועי עזר. האונייה הפליגה אל דרום האוקיינוס השקט, ובמהלך שמונה חודשי פעילות – עד לעלייתה על שרטון וטביעתה – הצליחה להשמיד 13 אוניות אויב.
ציידת הסוחר האחרונה, "לאופרד", אוניית השלל שנשלחה על ידי "מיווה", יצאה לים במרץ 1917, אך גם היא יורטה על ידי האוניות הבריטיות המטילות הסגר. לאחר קרב תותחים עז טבעה האונייה על כל אנשיה.
עם שובה של "מייווה" לגרמניה באותו חודש, מרץ 1917, הסתיימה למעשה הפעלתן של אוניות שטח גרמניות כציידות סוחר, אם כי "וולף" המשיכה להפליג ללא פגע עוד שנה נוספת. בפברואר 1917 נקט הצי הגרמני בפעם השנייה בלוחמת צוללות בלתי מוגבלת. למרות הנזקים העצומים שהסבו הצוללות לספנות המסחרית של מדינות ההסכמה, לא הצליחה גרמניה להכניען; יתרה מכך, הדבר עורר את זעמן של המדינות הנייטרליות (ובמיוחד ארצות הברית), שהצטרפו למלחמה נגד גרמניה.
לקריאה נוספת
- מאיר שָׂשׂ, המערכה על הימים - תולדות העוצמה הימית. משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1991. העתק דיגיטלי בפרויקט בן-יהודה.
- ואן דר ואט, דן. אמדן – סיפורה של סיירת. תרגום: עמנואל לוטם. משרד הביטחון, הוצאת "מערכות", 1988.
- Halpern, Paul (1994) A Naval History of World War I.
- Hawkins, Nigel (2002) The Starvation Blockades.
- Schmalenbach, Paul (1977) German Raiders.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: סיירות העזר של גרמניה במלחמת העולם הראשונה |
הערות שוליים
- ^ בגרמנית: Handelskrieg (מלחמת סחר), בצרפתית: guerre de course, באנגלית: commerce raiding.
29950157ציידות אוניות הסוחר הגרמניות במלחמת העולם הראשונה