ציוריו של אדולף היטלר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אדולף היטלר (בגרמנית: Adolf Hitler; ‏20 באפריל 1889 – 30 באפריל 1945) היה הקנצלר והפיהרר של גרמניה הנאצית בשנים 1933–1945, וכן מנהיג המפלגה הנאצית משנת 1921 ועד להתאבדותו בבונקר שלו בברלין. במהלך השנים שלפני הפיכתו לפוליטיקאי, היה גם צייר ואמן.[1]הוא הפיק מאות עבודות ומכר את ציוריו וגלויותיו כדי לנסות להתפרנס בשנות מגוריו בווינה (1908–1913). למרות הצלחה מעטה מבחינה מקצועית, הוא המשיך לצייר לאורך כל חייו.

מספר ציורים שלו נתפסו לאחר מלחמת העולם השנייה ונמכרו במכירה פומבית בעשרות אלפי דולרים. אחרים נתפסו על ידי צבא ארצות הברית ועדיין מוחזקים בידי ממשלת ארצות הברית.

הדעה הכללית על עבודתו מעורבת; הוא ספג ביקורת על היותו קר וחסר תחושה, ורבים טענו כי להיטלר היה כישרון גדול יותר כאדריכל מאשר כצייר, אף הוכח כיצד התייחס ביתר דקדקנות לפרטי האדריכלות בציוריו בהשוואה לפרטים אחרים כמו עצים או אנשים, אותם עיצב בצורה גולמית ומגושמת.

סגנונו והשפעתו של היטלר

עץ על יד דרך, אדולף היטלר, 1911

סגנונו של היטלר היה מחושב מאוד כאשר ייצג אדריכלות בציוריו. במקום להתקדם עם הזרם העכשווי של תקופתו, חיקו יצירותיו את אמני המאה ה-19 ואמנים אחרים שקדמו לו.[2] הוא טען שהוא מערבב בין זרמי ותנועות אמנותיות רבות ורבים ביצירותיו, כשלמעשה סגנונו נבע אך בעיקר מהקלאסיציזם הרומי היווני, הרנסאנס האיטלקי והנאו-קלאסיות. הוא העריץ את היכולת הטכנית של אמנים אלה, כמו גם את הסמליות והפשטות המובנות.[3] הוא כינה את רודולף פון אלט "המורה הגדול ביותר שלו". בציורי השניים ניבטים נושאים ושימושים דומים בצבעים ובטכניקות, אך אלו מציגים נופים פנטסטיים המעניקים תשומת לב שווה אם לא יותר לטבע ולסביבה הסובבת מאשר לאדריכלות.

היסטוריה

שאיפה אמנותית

באוטוביוגרפיה שלו, מיין קאמפף (מאבקי) משנת 1925, תיאר אדולף היטלר כיצד בצעירותו רצה להיות אמן מקצועי, אך חלומותיו נהרסו מכיוון שנכשל בבחינת הקבלה לאקדמיה לאמנויות יפות בווינה.[4] היטלר נדחה פעמיים על ידי המכון, פעם אחת בשנת 1907 ופעם שנייה בשנת 1908. בבדיקתו הראשונה הוא עבר את החלק המקדים שהיה ציור שתיים מהסצנות האיקוניות או התנכיות שהוקצו בשתי בחינות של שלוש שעות כל אחת. החלק השני היה לספק תיק עבודות שהוכן בעבור הבוחנים. צוין כי עבודותיו של היטלר הכילו מעט מדי ראשים או פרצופים.[5] אקדמיה סברה שיש לו כישרון רב יותר באדריכלות מאשר בציור.[6] אחד המדריכים, אשר היה אוהד למצבו והאמין שיש לו כישרון כלשהו, הציע לו לפנות לבית הספר לאדריכלות של האקדמיה. עם זאת, הדבר חייב חזרה לבית הספר התיכון ממנו נשר ואליו לא היה מוכן לחזור.

על פי שיחה באוגוסט 1939, ימים ספורים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, שפורסמה בספר הכחול הבריטי, אמר היטלר לשגריר הבריטי נוויל הנדרסון, "אני אמן ולא פוליטיקאי. ברגע שבעיית הפולנים תסודר, אני רוצה לסיים את חיי כאמן."[4][6]

התקופה בווינה

בין 1908 ל-1913 היטלר צבע גלויות וצייר בתים למחייתו. את הדיוקן העצמי הראשון שלו הוא צייר בשנת 1910 בגיל 21. ציור זה, יחד עם שנים עשר ציורים אחרים של היטלר, התגלה על ידי סמל רב-סרן ווילי ג'יי מק'מקנה בשנת 1945 באסן, גרמניה.

סמואל מורגנשטרן, איש עסקים יהודי אוסטרי ושותף עסקי של היטלר הצעיר במהלך תקופתו בווינה, קנה רבים מציוריו של היטלר הצעיר. לפי מורגנשטרן, היטלר הגיע אליו לראשונה בתחילת שנות ה-20 של המאה ה-20, בשנת 1911 או בשנת 1912. כשהיטלר הגיע לראשונה לחנות הזגגות של מורגנשטרן, הוא הציע למורגנשטרן שלושה מציוריו. מורגנשטרן שמר מאגר מידע על קהל לקוחותיו, דרכו ניתן היה לאתר את רוכשי ציוריו של היטלר הצעיר. נמצא שרוב קוניו היו יהודים. לקוח חשוב של מורגנשטרן, עורך דין בשם יוזף פיינגולד, קנה סדרת ציורים של היטלר המתארת את וינה העתיקה.[7]

מלחמת העולם הראשונה

ערך מורחב – מלחמת העולם הראשונה

כאשר היטלר שירת במלחמת העולם הראשונה בגיל 25 בשנת 1914, הוא נשא עמו נייר וקנבס משובחים לחזית הצרפתית ובילה את שעותיו החופשיות בציור וברישום. העבודות שצייר בתקופה זו היו מהאחרונות שלו לפני שהפך לפוליטיקאי. נושאי הציור שלו כללו בתי איכרים, תחנות הלבשה וכו'.

מכירות פומביות

בית אגם עם הרים, אדולף היטלר, 1910. יצירה אשר נמכרה בשנת 2017

מספר ציורים של היטלר נתפסו על ידי צבא ארצות הברית (חלק מיצירותיו עדיין בגרמניה) בסוף מלחמת העולם השנייה. הם הועברו לארצות הברית עם חומרים אחרים שנתפסו והם עדיין מוחזקים על ידי ממשלת ארצות הברית שסירבה לאפשר את הצגתם.[8] ציורים אחרים הוחזקו על ידי אנשים פרטיים. בשנות האלפיים מספר מעבודותיו החלו להימכר בסדרת מכירות פומביות.[9] בשנת 2009 מכר בית המכירות מולוק משורפשייר 15 מציוריו של היטלר בסכום כולל של 97,672 ליש"ט (143,358 דולר).[10] ואילו Ludlow's מכרו 13 מעבודותיו תמורת יותר מ־100,000 אירו.[11] במכירה פומבית בשנת 2012 בסלובקיה, אחד מציוריו נמכר בעבור 32,000 אירו.[12] וב־18 בנובמבר 2014, ציור בצבעי מים של היטלר אשר היה עד אותה עת במשרד הרישום הישן במינכן נמכר תמורת 130,000 אירו במכירה פומבית בנירנברג. צבעי המים כללו שטר קניין ומכתב חתום מאת אלברט בורמן (גרופנפיהרר אשר היה שומרו האישי, מקורבו של היטלר ואחיו הצעיר של מרטין בורמן, מזכירו האישי של היטלר), מה שאולי תרם לגריפת המחיר המכירה היחסית גבוה שלו.[13] ביולי 2017 מכרה מולוק שתי תמונות שמן נדירות. האחת מראה בית ליד אגם.

קבוצת חוקרים מעריכה כי יש רק 300 עבודות שהושלמו על ידי היטלר לאורך חייו; עם זאת, היטלר הזכיר בספרו, מיין קאמפף, כי בהיותו בווינה, הוא הצליח לצייר שניים או שלושה ציורים ביום. גם אם היה מצייר דיוקן אחד ביום במשך השנים שבילה בווינה, המספר הזה יהיה הרבה יותר מ־600. פיטר ג'אהן, אולי אחד המומחים הבולטים בתחום אמנותו של היטלר, אמר שיש לו שני ראיונות עם היטלר. היטלר אמר כי בשש השנים שבילה בווינה ובמינכן, בין השנים 1908–1914, צייר למעלה מאלף ציורים, כמה מהם בצבעי שמן, לדוגמה: "עץ על יד דרך", משנת 1911.

ג'אהן היה אחד האנשים המקוריים שהוקצה על ידי שולטה סטרטהאוס, לפני שהיטלר סיפח את אוסטריה בשנת 1938. סטרטהאוס מונה על ידי היטלר בשנת 1936 לאתר ולקנות ציורים שהיטלר צייר בין השנים 1907 ל-1912, ובין השנים 1921 ל-1922. ג'אהן בילה כמעט ארבע שנים במעקב אחר עבודותיו המוקדמות של היטלר, עד שנקרא לשירות צבאי.[14] ג'אהן הפך ליועץ האמנות לשגרירות גרמניה בווינה בשנת 1937, שם היה מחפש, רוכש ואוסף יצירות בודדות מאמנותו של היטלר, על מנת לכאורה להשמיד את רוב הציורים. ג'אהן מכר את אחד האוספים הגדולים ביותר של אמנות היטלר, כ-18 פריטים, עם מחיר מכירה ממוצע של כ-50,000 דולר.[14]

אחד האוספים הפרטיים הנרחבים ביותר של אמנות היטלר שוכן במוזיאון הבינלאומי למלחמת העולם השנייה בנטיק, מסצ'וסטס.[15]

אבחון

בשנת 1936, לאחר שראה את הציורים שהגיש היטלר לאקדמיה לאמנות בווינה, כתב ג'ון גונתר: "הם פרוזאיים, נטולי קצב, צבע, תחושה או דמיון רוחני לחלוטין. הם רישומי אדריכלים כואבים ומדויקים; ולא תו יותר. אין פלא שהפרופסורים בווינה אמרו לו ללכת לבית ספר לאדריכלות ולוותר על אמנות טהורה כחסרת תקווה".[6]

מבקר אמנות מודרני אחד נתבקש בשנת 2002 לסקור כמה מציוריו של היטלר מבלי שנאמר לו מי צייר אותם. לדבריו, הם היו די טובים, אך הסגנון השונה בו צייר דמויות אנושיות ייצג חוסר עניין עמוק באנשים.[16]

בדו"ח שכותרתו "צבעי המים של היטלר: מחווה לעבודות אומנות משוחזרות לרודולפו סיביו", שהוכן על ידי פרטלי אלינרי, סרחיו סלבי דוחה את אפיונו של היטלר כ"צייר יום ראשון עגום" ומתאר אותו במקום זאת כ"צייר מקצועי לזמן קצר" של "נופים אורבניים משעממים וטריוויאליים".[17]

יצירות

בהיותו עובד בעיקר בצבעי מים, השתמש היטלר במדיום כדי להביע גם את אהבתו לציור וגם לאדריכלות.[18] צ'ארלס סניידר אמר כי שימושו של היטלר בצבעי מים מראה לעיתים קרובות תשומת לב מפורטת לאדריכלות בניגוד לטיפול הרשלני בצמחים ובעצים אשר היה מקובל ביצרותיו לרוב.[19]

חצר בית המגורים הישן במינכן, אדולף היטלר, 1914

חצר בית המגורים הישן במינכן (1914) היא יצירה בצבעי מים מאת היטלר, בה, הוא מתאר את בניין ה"אלטר הוף" (אנ'), בניין אבן אשר ניצב מול אחוזה גדולה.[20] בתקופת מגוריו במינכן, בילה היטלר את רוב ימיו בקריאה וציור, וקידם את חלומו כאמן עצמאי.[21]

הציור מראה את סגנונו ושליטה בצבעי מים כדי ליצור תיחום קפדני של הבניין, אך מצד שמאל אנו רואים שני עצים עומדים רכים עם, מעברים עדינים ואף לא ברורים, המייצרים ניגוד לקווים הקשים והברורים של הבית. משמאל מצוירת מזרקה קטנה בין שני עצים.

חצר בית המגורים הישן במינכן ועוד כמה ציורים של היטלר מאוחסנים במרתף של מרכז הצבא להיסטוריה צבאית בוושינגטון הבירה, שמעולם לא הוצגו לציבור הרחב בשל אופיים השנוי במחלוקת.[22]

ראו גם

עיינו גם בפורטלים:
פורטל גרמניה
פורטל מלחמת העולם השנייה
פורטל השואה

לקריאה נוספת

  • Bennardo, Francesco (2019). Il Diavolo e l'Artista. Le passioni artistiche dei giovani Mussolini, Stalin, Hitler (in Italian). Tralerighe.
  • Pastore, Stephen R. (2013). The Art of Adolf Hitler: A Study of His Paintings and Drawings. Grand Oak Books.
  • Price, Billy F. (1984). Adolf Hitler: The Unknown Artist. Stephen Cook.
  • Price, Billy F. (1983). Adolf Hitler als Maler und Zeichner: ein Werkkatalog der Ölgemälde, Aquarelle, Zeichnungen und Architekturskizzen. Gallant Verlag.
  • Spotts, Frederic (2004). Hitler and the Power of Aesthetics. The Overlook Press. pp. 123–147.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ציוריו של אדולף היטלר בוויקישיתוף
  • סטפני בארון, אמנות מנוונת: גורל האוונגרד בגרמניה הנאצית (לוס אנג'לס, קליפורניה: מוזיאון לאמנות של מחוז לוס אנג'לס, 1991).
  • היטלר, אדולף וראלף מנהיים, מיין קאמפף (בוסטון: חברת הפטון מיפלין, 1943).
  • פרייס, בילי, היטלר: האמן האלמוני (יוסטון, טקסס: בילי פ. פרסום פרסום ושות', 1983).
  • סניידר, צ'ארלס, העסקה האמיתית - יצירות אמנות מקוריות של אדולף היטלר, ארכוב מ-10 ביוני 2014.
  • זלאמפאס, שרי אוונס, אדולף היטלר: פרשנות פסיכולוגית על השקפותיו על אדריכלות, אמנות ומוזיקה (באולינג גרין, אוהיו: באולינג באולינג גרין, 1990).

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Enzo Colotti; Riccardo Mariani (30 June 2005). The watercolors of Hitler: recovered art works : homage to Rodolfo Siviero; with texts. Fratelli Alinari spa. p. 5. מסת"ב 978-88-7292-054-1. נבדק ב-4 במרץ 2012.
  2. ^ זלמפס אוונס, כרך "אדולף היטלר" עמ' 23, אוונס מתייחס לערבוביית הסגנונות בציוריו כ"פשטנית אך מאוד דייקנית"
  3. ^ Price, Hitler The Unknown Artist.
  4. ^ 4.0 4.1 Adolf Hitler; Max Domarus (1 April 2007). The essential Hitler: speeches and commentary. Bolchazy-Carducci
  5. ^ Owens Zalampas, Adolf Hitler, 16.
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 Gunther, John (1940). Inside Europe. New York: Harper & Brothers. pp. 1–2.
  7. ^ Brigitte Hamann; Hans Mommsen (3 August 2010). Hitler's Vienna: A Portrait of the Tyrant as a Young Man. Tauris Parke Paperbacks. p. 356. מסת"ב 978-1-84885-277-8. Retrieved 4 March 2012.
  8. ^ Marc Fisher, "The Art of Evil; Half a century later, the paintings of Adolf Hitler are still a federal case", The Washington Post, Apr. 21, 2002, p. W.26
  9. ^ Ng, David (30 January 2012). "Would you buy this painting by Adolf Hitler?". Los Angeles Times. Retrieved 13 March 2012.
  10. ^ "Mullocks auction house claims art by Adolf Hitler sold for $143K". New York Daily News. Associated Press. 24 April 2009. Retrieved 5 February 2015.
  11. ^ "Hitler paintings sold at British auction house". Deutsche Welle. 24 April 2009. Retrieved 13 March 2012.
  12. ^ "Hitler painting fetches 32,000 euros in Slovak auction". The Hindu. Agence France-Presse. 30 January 2012. Retrieved 5 February 2015.
  13. ^ Ziv, Stav (22 November 2014). "Watercolor Painting by Adolf Hitler Sells for $161,000". Newsweek. Retrieved 5 February 2015.
  14. ^ 14.0 14.1 Snyder, The Real Deal – Adolf Hitler Original Artworks.
  15. ^ "Natick exhibit: Hitler, 'the failed artist'". Retrieved June 29, 2016.
  16. ^ Spotts, Frederic Hitler and the Power of Aesthetics (Overlook TP, 2004), מסת"ב 978-1-58567-507-4, p. 172. See also Adolf Hitler's Paintings
  17. ^ Enzo Colotti; Riccardo Mariani (30 June 2005). The watercolors of Hitler: recovered art works : homage to Rodolfo Siviero; with texts. Fratelli Alinari spa. p. 5. מסת"ב 978-88-7292-054-1. Retrieved 4 March 2012.
  18. ^ Grosshans, Hitler and the Artists, 33.
  19. ^ Snyder, The Real Deal: Adolf Hitler Original Artworks.
  20. ^ Price, Billy. Hitler: The Unknown Artist. Houston, Texas: Billy F. price Publishing Co., 1983.
  21. ^ Owens Zalamaps, Adolf Hitler, 28
  22. ^ Johnson, Benny (20 February 2014). "Inside The Army's Spectacular Hidden Treasure Room". Retrieved 20 July 2015. The scene above was filmed at the center for the documentary The Rape of Europa.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

33929158ציוריו של אדולף היטלר

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=ציוריו_של_אדולף_היטלר&oldid=2041675"