צבא היבשה הגרמני
צבא היבשה הגרמני או היר (בגרמנית: Heer, "צבא") הוא זרוע היבשה של הכוחות המזוינים של גרמניה. הצבא הגרמני המודרני הוקם בשנת 1955 כחלק מהבונדסוור של גרמניה המערבית שהוקם אז, יחד עם הצי (Marine) וחיל האוויר (Luftwaffe). נכון לינואר 2022, מונה צבא היבשה כ-62,766 חיילים.
 | |
| סמל היחידה | |
|
Schützen, helfen, vermitteln, kämpfen 'להגן, לעזור, לתווך, להילחם' | |
| פרטים | |
|---|---|
| מדינה |
 גרמניה |
| סוג | צבא יבשה |
| בסיס האם | שטראוסברג |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות | 11 בנובמבר 1995 – הווה (29 שנים) |
| נוצרה מתוך | בונדסוור |
| מלחמות |
המלחמה הקרה מלחמת קוסובו מלחמת אפגניסטן קרב טטובו |
| נתוני היחידה | |
| כוח אדם | 62,800 (2023) |
| פיקוד | |
| יחידת אם | בונדסוור |
היסטוריה
סקירה כללית
צבא היבשה הגרמני מאוחד תחת פיקוד קבוע, המאומן ומאורגן לפי תורה צבאית אחידה, הנוצר בשנת 1871 במהלך איחוד גרמניה תחת הנהגת פרוסיה. משנת 1871 עד 1919, השם הרשמי של כוחות היבשה הגרמניים היה "Deutsches Heer" (הצבא הגרמני). בעקבות תבוסת גרמניה במלחמת העולם הראשונה וסיום הקיסרות הגרמנית, הצבא הראשי פורק. מ-1921 עד 1935 שונה שם כוחות היבשה הגרמניים ל-"Reichsheer" (צבא הרייך), ומ-1935 עד 1945 השם שהיה בשימוש היה "Heer" (צבא). ה-"Heer" היה אחד משני כוחות הקרקע של הרייך השלישי במהלך מלחמת העולם השנייה, אך בניגוד ל-"Heer", ה-"Waffen-SS" לא היה זרוע של הוורמאכט אלא כוח לחימה תחת האס אס (שוץ-טאפל) של המפלגה הנאצית. ה-"Heer" פורק רשמית באוגוסט 1946.
לאחר מלחמת העולם השנייה, גרמניה חולקה לרפובליקה הפדרלית של גרמניה (גרמניה המערבית) והרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית (גרמניה המזרחית), אשר שתיהן הקימו צבאות משלהן: ב-12 בנובמבר 1955 החלו החיילים הראשונים את שירותם ב-"Heer" של גרמניה המערבית, בעוד שב-1 במרץ 1956 הוקמו כוחות הקרקע של צבא העם הלאומי (Landstreitkräfte der NVA) של גרמניה המזרחית. במהלך המלחמה הקרה, צבא גרמניה המערבית השתלב באופן מלא במבנה הפיקוד של נאט"ו, בעוד שה-"Landstreitkräfte" היו חלק מהברית ורשה. בעקבות תהליך איחוד גרמניה בשנת 1990, ה-"Landstreitkräfte" שולבו באופן חלקי בצבא הגרמני. מאז, צבא גרמניה השתתף בפעולות שמירת שלום ברחבי העולם, ומאז 2002 גם בפעולות לחימה באפגניסטן כחלק מהכוח הבינלאומי לסיוע ביטחוני (ISAF) של נאט"ו.
הקמת היחידה
לאחר מלחמת העולם השנייה פירקו בעלות הברית את הורמאכט וכל זרועותיו ב-20 באוגוסט 1946. עם זאת, כבר שנה לאחר הקמת הרפובליקה הפדרלית של גרמניה במאי 1949, ובעקבות הקשרים ההולכים וגוברים שלה עם המערב תחת הקנצלר קונרד אדנאואר, החלה האספה המייעצת של אירופה לדון בהקמת הקהילה האירופית להגנה בהשתתפות גרמניה ב-11 באוגוסט 1950. קציני ורמאכט לשעבר רמי דרג מיפו ב"תזכיר הימרודר" תוכנית ל"כוח גרמני בכוח בינלאומי להגנה על מערב אירופה". עבור כוחות היבשה הגרמניים, התזכיר צפה הקמת צבא בעוצמה של 250,000 חיילים. הקצינים ראו צורך בהקמת שתים עשרה דיוויזיות פאנצר ושישה מפקדות קורפוס עם יחידות קורפוס נלוות, שכן רק דיוויזיות שריון יכלו לאגד כוח לחימה כדי להדוף את כוחות הברית ורשה העדיפים בהרבה מבחינה מספרית.
הצבא ראה בעצמו באופן מפורש לא כיורש של הוורמאכט המובס, אלא כמי שפועל ברוח המסורת של הרפורמטורים הצבאיים הפרוסיים מ-1807 עד 1814 ושל חברי תנועת ההתנגדות הצבאית בתקופת הנאציזם, כגון הקצינים שביצעו את ניסיון ההתנקשות הכושל בהיטלר ב-20 ביולי 1944. עם זאת, מחוסר ברירות אחרות, גוף הקצונה הורכב ברובו מקציני ורמאכט לשעבר. ראש הצבא הראשון היה גנרל הכוחות המשוריינים לשעבר בוורמאכט, הנס רוטיגר, שהיה מעורב בחיבור תזכיר הימרודר.
.jpg)
התאריך הרשמי להקמת הצבא הוא 12 בנובמבר 1955, כאשר החיילים הראשונים החלו את שירותם באנדרנאך. בשנת 1956 הקימו החיילים הראשונים שבע פלוגות אימון באנדרנאך והחלו בהקמת בתי ספר ומרכזי אימון. ב-1 באפריל 1957 הגיעו החיילים הגיוסים הראשונים לשירות בצבא. המבנים הצבאיים הראשונים שהוקמו היו גדודי הדרכה, בתי ספר לקצינים והאקדמיה הצבאית, שקדמה ל-Führungsakademie der Bundeswehr בהמבורג. במסגרת מבנה הצבא הראשון (Heerestruktur 1) תוכנן להקים עד שנת 1959 שתים עשרה דיוויזיות שריון וחי"ר בסך הכל. כדי להשיג מטרה זו, יחידות קיימות פוצלו בערך כל חצי שנה. עם זאת, הקמת כל שתים עשרה הדיוויזיות לא התרחשה עד 1965. בסוף שנת 1958 מנה הצבא כ-20,200 חיילים. הצבא צויד תחילה בציוד אמריקאי, כגון טנק הקרב העיקרי M-47 פאטון. החל מ-1957 הוקמו שלוש פיקודי קורפוס: הקורפוס הראשון, הקורפוס השני והקורפוס השלישי.
גם בשנת 1957 הוקם "המשרד להגנה טריטוריאלית" כרשות הגבוהה ביותר של הצבא הטריטוריאלי. המשרד להגנה טריטוריאלית היה כפוף ישירות למשרד הפדרלי להגנה ופיקד על הצבא הטריטוריאלי (גרמניה) (Territorialheer), יחידת מילואים. בעוד שה-Heer יחד עם ה-Marine והלופטוואפה השתלבו באופן מלא במבנה הפיקוד הצבאי של נאט"ו, ה-Territorialheer נותר תחת פיקוד לאומי. התפקיד העיקרי של ה-Territorialheer היה לשמור על חופש הפעולה של כוחות נאט"ו באמצעות סיפוק הגנה על העורף מפני מחבלים, כוחות מיוחדים של האויב וכדומה. היו שלוש פיקודים טריטוריאליים (Territorialkommandos), כולל צפון, דרום ושלזוויג-הולשטיין, ועד שישה Wehrbereichskommandos (WBKs), פיקודים צבאיים אזוריים. עד 1985 לכל אחד מה-WBKs היו שתי Heimatschutzbrigades (HSBs, חטיבות הגנה ביתית).
פיתוח נשק גרעיני טקטי סובייטי חייב פיתוח מבנה צבא חדש עוד לפני שהושלם לחלוטין "מבנה צבא 1". כדי למזער את ההשפעות של תקיפות עם נשק גרעיני טקטי על כוחות מרוכזים, חולקו הדיוויזיות החזקות של ה-Heer, המונות 28,000 חיילים, לחטיבות קטנות וניידות יותר במסגרת "מבנה צבא 2". יחידות קטנות אלו גם היו צריכות להיות מסוגלות לתפקד באופן עצמאי בשדה קרב גרעיני למשך מספר ימים, ולהיות מסוגלות לנוע במהירות מהגנה לתקיפה. חטיבות השריון והחי"ר הממוכן החדשות היו מסוגלות לנהל לחימה משולבת זרועות. כל דיוויזיה הורכבה משלוש חטיבות. חטיבות השריון כללו גדוד חי"ר משוריין, שני גדודי שריון, גדוד ארטילריה מתנייע וגדוד אספקה. חטיבות החי"ר הממוכן כללו גדוד חי"ר ממונע, שני גדודי חי"ר ממוכן, גדוד שריון, גדוד ארטילריה שדה וגדוד אספקה. חטיבות החי"ר הממונע כללו שלושה גדודי חי"ר ממונע, גדוד נגד טנקים, גדוד ארטילריה שדה וגדוד אספקה. חטיבות האלפים כללו שלושה גדודי אלפים, גדוד ארטילריה הרים וגדוד אספקה. עד שנת 1959 ה-Heer כלל 11 דיוויזיות מ-27 חטיבות.
מ-1970 בערך ואילך, "מבנה צבא 3" ראה את הגדלת המספר המיועד של 36 חטיבות פעילות עד 1975, בעוד שהדיוויזיות הפאנצרגרינדר השנייה והרביעית אורגנו מחדש לתצורות יעגר. חטיבות הפאראשוט יאגר (צנחנים) של הצבא שונו שמן לחטיבות לופטלנדה (מוטסות) וחטיבה שלישית (Luftlandebrigade 27) הוקמה.
תחת "מבנה צבא 4" החל מ-1980/81, הצבא הגרמני הציב 12 דיוויזיות (עם 38 חטיבות פעילות): שש פאנצר (משוריינות), ארבע פאנצרגרינדר (ממוכנות), אחת לופטלנדה (מוטסת), ואחת גבירגס (אלפינית). עשר דיוויזיות פעילות קובצו לשלושה קורפוסים: הקורפוס הגרמני הראשון כחלק מקבוצת צבא הצפון של נאט"ו, הקורפוס הגרמני השני והקורפוס הגרמני השלישי כחלק מקבוצת צבא מרכז. הדיוויזיה הכבדה הנותרת (דיוויזיית פאנצרגרינדר השישית) הייתה חלק מכוחות בעלות הברית של הגישה הבלטית. בשעת שלום, דיוויזיית האוויר הראשונה הוקצתה לקורפוס הגרמני השני כאשר שלושת החטיבות שלה יחולקו בין שלושת הקורפוסים בהתאמה בזמן מלחמה, ויצרו עתודת תגובה מהירה.
מספר החטיבות הפעילות עלה בהשוואה ל"מבנה צבא 3" בשל שתי חטיבות הגנה טריטוריאלית של ה-Heimatschutz (51 ו-56) שצורפו לצבא השדה כחלק מדיוויזיה ממוכנת והררית בהתאמה. הצבא הטריטוריאלי שלא שויך לנאט"ו הקים 10 חטיבות הגנה טריטוריאלית נוספות.
לאחר המלחמה הקרה
לאחר 1990, ה-Heer סיפח לתוכו את ה-Nationale Volksarmee, הכוחות המזוינים של גרמניה המזרחית. הכוחות לשעבר של גרמניה המזרחית נשלטו בתחילה על ידי פיקוד מזרח הבונדסוור תחת פיקודו של סגן-אלוף יורג שונבום ופורקו ב-30 ביוני 1991. לאחר המיזוג, צבא גרמניה כלל ארבעה קורפוסים (כולל הקורפוס הרביעי בפוטסדאם שב-DDR לשעבר) עם כוח אדם של 360,000 חיילים. הוא צומצם ברציפות מנקודה זו. בשנת 1994 אורגן מחדש הקורפוס השלישי כפיקוד כוחות צבא גרמניה. בשנת 1996 הומרה חטיבת הצנחנים ה-25 למפקדה חדשה המובילה את כוחות המיוחדים של הצבא, הידועה בשם Kommando Spezialkräfte.
יחידות לוגיסטיקה, הגנה כי"ב, הגנה טריטוריאלית ומשטרה צבאית הופרדו לשירות התמיכה המשותף שנוצר לאחרונה ויחידות רפואיות לשירות הרפואה המשותף בשנת 2000. היחידות שהועברו ממשיכות ללבוש מדי צבא.
ההתארגנות מחדש של צבא גרמניה החל משנת 2001 ואילך ראתה אותו עובר למבנה של שבע דיוויזיות - חמש ממוכנות (כל אחת עם שתי חטיבות ממוכנות), אחת של כוחות מיוחדים ואחת סערת אוויר.
בשנת 2003, עדיין היו שלושה קורפוסים, כל אחד כולל תצורות לחימה שונות וחטיבת תחזוקה, כמו גם הקורפוס הגרמני/הולנדי הראשון, ארגון משותף גרמני-הולנדי, ששימש לשליטה בשעת שלום על הדיוויזיה המשוריינת הראשונה והשביעית וכן על תצורות הולנדיות. הדיוויזיה המשוריינת הראשונה הייתה מדווחת לקורפוס בזמן מלחמה, בעוד שהשביעית הייתה מוצבת בקורפוס התגובה המהירה של בעלות הברית. הקורפוס השני היה גרמני בשעת שלום אך היה מחליף דיוויזיה עם הקורפוס האמריקאי החמיש בזמן מלחמה (ה-5 פאנצר). דיוויזיית הפאנצר ה-5 פורקה רשמית ב-30 ביוני 2001. בשעת שלום היא פיקדה גם על דיוויזיית הפאנצר ה-10, ששויכה לאירוקורפוס ובה מחצית הכוח הגרמני של הבריגדה הצרפתית-גרמנית. דיוויזיית ההרים הראשונה במינכן הייתה גם כפופה למפקדה זו.
הקורפוס הרביעי היה ממוקם בפוטסדאם שבמזרח גרמניה ופיקד על שתי דיוויזיות פאנצרגרנדר, ה-13 וה-14. דיוויזיית הפאנצרגרנדר ה-14 השתלטה גם על יחידות במערב גרמניה שהוכפפו מחדש מדיוויזיית הפאנצרגרנדר ה-6 כאשר איבדה את תפקידה הפיקודי. היא הייתה אמורה להוות את התרומה הגרמנית לקורפוס הרב-לאומי צפון-מזרח בזמן מלחמה. לקורפוס הרביעי היה גם תחת פיקודו פיקוד מחוז צבאי I, חטיבת האוויר הניידת הראשונה ופיקוד ברלין (Standortkommando Berlin).
ציוד
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של צבא היבשה הגרמני
צבא היבשה הגרמני, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
38981534צבא היבשה הגרמני