רצח סטולרו-יכמן-צ'צ'קס

אזור הרצח של משה סטולרו

רצח סְטוֹלֶרוֹ-יַכמַן-צַ'צ'קֶס הייתה פרשת רציחות שעוררה הד רב בישראל של שנות ה-60 ולא פוענחה מעולם.

הפרשה

בין החודשים נובמבר 1962 ליולי 1963 אירעו בישראל שלושה מקרי רצח שלא פוענחו על ידי משטרת ישראל. לא היה קשר כלשהו בין שלושת הנרצחים, אולם נסיבות הרצח היו דומות בשלושת המקרים ונולדה סברה בציבור כי המדובר בסדרת רציחות.

קורבנות הרצח

הקורבן הראשון היה משה סטולרו, גיבן בן 32, בעל חנות לכלי בית, ספרים ועיתונים ברחוב דרך נגבה פינת רחוב החי"ל ברמת גן, אשר התגורר עם הוריו בדירה בקומה אחרת של הבניין שבו נמצאה החנות. ב־15 בנובמבר 1962 בסמוך לשעה 7 בערב, כשנעל סטולרו את חנותו והיה בדרכו לעלות לדירתו בכניסה לבנין מצד רחוב החי"ל הוא נורה בחדר המדרגות בשלוש יריות מתת-מקלע עוזי ונהרג. הרוצח נמלט ולא נתפס.

הקורבן השני היה ד"ר זיגפריד יכמן, רופא ישראלי שסיפק שירותי רפואה לשגרירות ארצות הברית. ב-2 באפריל 1963 בסמוך לשעה 10:30 בערב חזרו הרופא ואשתו מקונצרט לביתם במרכז תל אביב. בכניסה לבית נורה ד"ר יכמן מירייה בודדת בתת-מקלע עוזי ונפטר מפצעיו. הרוצח נמלט מן המקום.

הקורבן השלישי הייתה אישה בשם דבורה צ'צ'קס. בשעת לפנות בוקר של ה־17 ביולי 1963, חדר אלמוני לבית הקטן ליד הפרדסים שבפאתי כפר סבא בו גרה צ'צ'קס עם משפחתה וירה מספר כדורים מתת-מקלע עוזי באשה ובבעלה בשנתם. האישה נהרגה ובעלה פישל נפצע קשה, והרוצח נמלט ממקום המעשה.

תגובת הציבור לרציחות

העובדות כי שלוש הרציחות היו ללא מניע הנראה לעין, כי שלושתן בוצעו בתת-מקלע עוזי, כי בשלושתן הרוצח נמלט ובשלושתן לא נמצא קצה חוט לפענוח, עוררו היסטריה בתקשורת (באותה עת בעיתונות וברדיו; טלוויזיה טרם פעלה אז בישראל) ובציבור.

כאשר נתברר כי דבורה צ'צ'קס ביקרה בשנת 1960 את אמה החולה בברית המועצות (ביקור נדיר באותה תקופה), בהצטרפה לעובדה כי ד"ר יכמן נתן שירותים לשגרירות ארצות הברית, גרמו להולדת ספקולציות הקושרות את שלושת המקרים לענייני ריגול (יוצא הדופן היה סטולרו, שלא היה לו כל קשר "זר"). אמנון דנקנר שילב בעלילת הריגול שבספרו הראשון "אל תירו בנשיא" (1980) מקרה הדומה למקרה הרצח של דבורה צ'צ'קס. לסברה כי הרציחות היו קשורות לריגול או לעניינים חשאיים לא הובא כל ביסוס מעולם.

האשמת לוי נויפלד

בה בעת יצא מביתו סטודנט לרפואה באוניברסיטה העברית בירושלים בשם לוי נויפלד ונעלם מבלי להותיר עקבות. הסטודנט בן התשע עשרה, שכפעוט ניצל מהשואה עם אחיו יהודה, והיה תלמיד מצטיין, סבל ממצוקות נפשיות והיה בטיפול נפשי. חוקרי המשטרה העלו סברה כי הסטודנט הנעלם הוא הרוצח בשלושת המקרים ופתחו במצוד אחריו שנקרא "מבצע שדה" (פירוש שם המשפחה נויפלד ביידיש הוא "שדה חדש"). המבצע היה רחב היקף והשתתפו בו כאלף שוטרים. העיתונות קיבלה סברה זו וראתה בנויפלד את הרוצח, כאילו הועמד לדין והורשע. המשוררת זלדה יצאה להגנתו עוד טרם נוקה מהחשדות נגדו, ובפעם היחידה בחייה שלחה מכתב ל"הארץ", שבו כתבה: "איני מכירה את האיש הזה ומעולם לא ראיתי את פניו, אולם משהו מזכיר לי את ההוללות האפלה של משפט לינץ'. בטרם שפט השופט, העיד העד, החליטו כולם כי לוי נויפלד רצח אישה, רופא ונכה. והרי ספק אם שפך האיש טיפת דם אחת...".

ב־3 במאי 1964 מצאו ילדים מטיילים את שרידי גופתו של לוי נויפלד בחורבה בשכונת עין כרם שבירושלים, ולידה מכתב התאבדות ובקבוק רעל. התברר כי הסטודנט, שסבל ממצוקות נפש, שם קץ לחייו. לפי ממצאי הבדיקה הפתולוגית נקבע כי מותו של נויפלד קדם לשתי הרציחות האחרונות מתוך השלוש. בעקבות המקרה כתבה זלדה על נויפלד את השיר "בחיק העשבים בכה", שכהקדמה לו ציטטה מ"הארץ" כי "מן המכתבים שנמצאו במזוודה שהייתה מונחת ליד הגופה הסיקה המשטרה שנויפלד התאבד. בכך הגיע לסיומו אחד המצודים הנרחבים ביותר שמשטרת ישראל ערכה אי־פעם" (1/6/64); "המשטרה מסירה כל חשד מלוי נויפלד" (11/6/64). נויפלד נקבר בבית העלמין קריית שאול.

התעלומה

במשך למעלה מארבעה עשורים שחלפו מאז לא נתגלתה כל ראיה חדשה או קצה חוט שיוביל לפענוח, והתעלומה נשארה בעינה. בריאיון למקומון "ידיעות תל אביב" באוקטובר 2012 חשף אברהם צ'צ'קס, בנה של דבורה, את העובדה שכאשר הוריו חיו בברית המועצת אביו פישל פעל באחד מארגוני הבריחה משם. הוא המשיך לעבוד עבור המודיעין הישראלי גם לאחר עלייתם ארצה. דבורה ביקרה בברית המועצות זמן קצר לפני הרצח ולדברי אברהם ככל הנראה הק.ג.ב עלה על עקבותיו של צ'צ'קס. לפי גרסה זו המתנקש היה אמור להרוג את פישל צ'צ'קס. צ'צ'קס סיפר בראיון שלפני גיוסו שוחח עם דוד בן-גוריון על הנושא. הוא אמר לו שהמתנקש הרוסי כבר עזב את הארץ. בראיון שקיים העיתונאי אפרים גנור עם ראש השב"כ איסר הראל על הפרשה, הוא אמר שבאותן שנים היו סוכני קג"ב בארץ, אך לא ייתכן שסוכן נכנס לארץ וביצע התנקשויות עבור שולחיו בלי שהשב"כ או המוסד עלו על עקבותיו.

לקריאה נוספת

• אלי הוד (עורך), ספר אירועים, כרך א, ירושלים: משטרת ישראל – אגף כוח אדם – יחידת היסטוריה, 1999. (נדפס שוב: "אניגמה: רצח מהעבר", מראות המשטרה: ביטאון משטרת-ישראל, 176 (מרץ–אפריל 2000), עמ' 32–33)
• נתן דונביץ, נאשמים: דרמות מבית המשפט, תל אביב: זמורה-ביתן, 2000.

קישורים חיצוניים

• על סטולרו:
  • צוות משטרתי מיוחד הוקם לחקירת רצח סטולרו בר"ג: טרם נתגלו מניעי הפשע שתוכנן מראש, דבר, 18 בנובמבר 1962
• על זיגפריד יכמן:
  • משה ויניצקי, רופא תל־אביב נרצח ביריה: ד"ר זיגפריד יכמן, רופא שגרירות ארצות הברית, היה ממונה על בדיקות מהגרים, מעריב, 3 באפריל 1963
  • רופא נרצח לעיני אשתו בשובם מקונצרט לביתם בת"א: חקירת המשטרה – לכיוונים שונים, דבר, 4 באפריל 1963
  • שאול הון, "אבא היה אדם נפלא": בתו של ד"ר שמואל יכמן ז"ל, מספרת על אביה שנרצח בידי אלמוני, מעריב, 4 באפריל 1963
  • נמשכים המאמצים לאתר רוצחו של ד"ר יכמן, דבר, 5 באפריל 1963
  • סטולרו ויכמן לא נרצחו באותו תת־מקלע, דבר, 20 במאי 1963
• על דבורה צ'צ'קס:
  • י. יחיאלי, אשה נרצחה בשנתה בכפר סבא ובעלה נפצע קשה ביריות: מניעי הרצח לוטים בערפל, מעריב, 17 ביולי 1963, המשך
  • הרצח תוכנן באופן מדוקדק: כך סבורים חוקרי־המשטרה המתחקים אחר עקבות האלמוני, שירה את כדורי־המוות לחדר־השינה של משפחת צ'צ'קס בכפר־סבא, מעריב, 18 ביולי 1963
  • הרצח בכפר־סבא עדיין בגדר תעלומה, דבר, 19 ביולי 1963
  • י. יחיאלי, שוחזר דיוקן החשוד ברצח צ'צ'קס, מעריב, 19 באוגוסט 1963
• על לוי נויפלד:
  • משה ויניצקי, המשטרה מחפשת צעיר שנעלם, יכול לסייע בחקירת סטולרו, מעריב, 20 במאי 1963
  • מבוקש סטודנט העשוי לסייע בפיענוח רצח סטולרו ברמת־גן, דבר, 21 במאי 1963
  • משה ויניצקי, סטולרו נרצח – נויפלד נעלם, מעריב, 29 ביולי 1963
  • משה ויניצקי, האתגר: תפיסת לוי נויפלד: במבצע שאין לו תקדים מנסה המשטרה למצוא את הצעיר, שלדעתה מצוי בידו המפתח לתעלומת שלושה מקרי רצח, מעריב, 3 בספטמבר 1963
  • נויפלד מחפש "משתפי פעולה"?, מעריב, 16 בספטמבר 1963
  • אלי לנדאו, מדוע רודפים את בני, לוי?: הוריו־המאמצים של לוי נויפלד מספרים את סיפור־חייו, מעריב, 18 באוקטובר 1963
  • יגאל לב, הנעלם הגדול: הנעלמים: דעת החוקר: לוי נויפלד התאבד, מעריב, 11 במאי 1964
  • יחיאל לימור, סברה במשטרת ירושלים: לוי נויפלד ביצע השוד בביה"ס לעבודה סוציאלית, מעריב, 4 במרץ 1964
  • נתגלתה גופת לוי נויפלד: נמצאה על־ידי ילדים בחורבה ליד עין־כרם; נראה שהתאבד בשתיית רעל; המשטרה מעיינת במסמכים שנמצאו במזוודה ליד הגופה, דבר, 1 ביוני 1964, המשך
  • הקרובים הלכו לזהות גופת נויפלד, מעריב, 1 ביוני 1964
  • יחיאל לימור, "מצאתי בובה גדולה...": קרא הנער עמרם לוי בעליית הגג בעין כרם, בה חיפש קיני יונים; אך ה"בובה" הייתה גופתו המתפוררת של לוי נויפלד, אותו חיפשה המשטרה, מעריב, 1 ביוני 1964
  • לוי נויפלד – "התיק" נסגר: פרשת חיים נסערת שהגיעה לקיצה הטראגי; הגיע לישראל בעליית הנוער והיה תלמיד מצטיין עד שנתקף במשבר נפשי, מעריב, 1 ביוני 1964
  • ההורים זיהו את בגדי לוי נויפלד: סירבו לראות את שרידי הגוויה, דבר, 2 ביוני 1964
  • "אני עושה דבר שרק בגללכם אני מצטער עליו" – כתב נויפלד למאמציו, מעריב, 2 ביוני 1964
  • אהרן דולב ואלי לנדאו, לוי נויפלד: חיים ומוות בעליית הגג, מעריב, 5 ביוני 1964
  • אלי לנדאו, לוי נויפלד הובא למנוחתו האחרונה: ידידי המשפחה קראו בקול: "מישהו צריך לתת את הדין!"; האיש שתכנן את הסתרת האחים נויפלד ספד ללוי: "אימת הגרמנים לא הרפתה ממך", מעריב, 4 ביוני 1964
  • שמואל שניצר, בזיון־המת, מעריב, 5 ביוני 1964 (ביקורת)
  • הסת' הסטודנטים תדרוש חקירה בפרשת לוי נויפלד, מעריב, 7 ביוני 1964
  • תובע חקירה בפרשת נויפלד, דבר, 7 ביוני 1964
  • "המשטרה אינה מייחסת כל חשד לבנכם נויפלד": הודיעה המשטרה להוריו המאמצים של הצעיר, מעריב, 10 ביוני 1964
  • יהושע ביצור, שר המשטרה מטהר את לוי נויפלד: מגלה ש־16 אלף איש נחקרו עד כה בקשר לשלוש הרציחות המסתוריות של סטולרו, יכמן וצ'צ'קס, מעריב, 23 ביוני 1964
  • תמר קרביץ ז"ל: על אמו המאמצת של לוי נויפלד, באתר ארגון יוצאי קובל והסביבה בישראל
• משה ויניצקי, הרציחות המסתוריות לא פוענחו: בשלושת מקרי הרצח – של סטולרו, ד"ר יכמן ודבורה צ'צ'קס – היה הביצוע זהה, והרוצח טרם נתגלה, מעריב, 22 ביולי 1963
• משה ויניצקי, הרוצח – עודנו חופשי, מעריב, 4 ביוני 1964 (לאחר מציאת גופתו של נויפלד)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

32770956רצח סטולרו-יכמן-צ'צ'קס