פרשת וגנר (ספר)
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | פרידריך ניטשה |
| שפת המקור | גרמנית |
| סוגה | פילוסופיה |
| הוצאה | |
| תאריך הוצאה | 1888 |
| הוצאה בעברית | |
| הוצאה | הוצאת שוקן |
| תאריך | 1973 |
| תרגום | ישראל אלדד |
פרשת ואגנר (מגרמנית: Der Fall Wagner) הוא ספר פילוסופיה גרמני מאת פרידריך ניטשה, אשר פורסם לראשונה בשנת 1888. בספר ביקר ניטשה את המוזיקאי ריכרד ואגנר והסביר כי בשל התקרבותו של ואגנר לפולקיזם ולאנטישמיות, הוא מכריז גט כריתות על המלחין (שנפטר כמה שנים קודם לכן). לדבריו של ניטשה, המוזיקה של ואגנר הפסיקה להיות בעלת "השפעה פילוסופית", ובאופן אירוני מושווה לזו של ז'ורז' ביזה. אמנם, ניטשה מתייחס לפרשת ואגנר רק כתסמין של "מחלה כללית" הפושה לדבריו ברחבי אירופה, הלא היא מחלת הניהיליזם.
הרקע לכתיבת הספר
פרידריך ניטשה עזב את המוסר הנוצרי כמו שכתב רבות בספריו[1] והלאומנות הגרמנית שבה ראה אסון כמו שכתב ויעץ לידידו הטוב רוהדה בשנת 1870 עם תקומת האימפריה הגרמנית "להימלט מפרוסיה זו הממיתה, האנטי-תרבותית, שבה עבדים וכמרים צצים כפטריות, במהרה יחשיכו עלינו באדיהם את גרמניה כולה[2].
השינוי בדעת ניטשה
הדעה המוצגת בספר מנוגדת בתכלית להערצה הראשונית של ניטשה אל ואגנר. בחלקו השני של הולדת הטרגדיה, הוא משבח את ואגנר כמי שהצליח לייצר מוזיקה הפורצת את גבולות ההבנה האנליטית חסרת הרגש למוזיקה. התרחקותו של ניטשה מוואגנר באה לידי ביטוי עוד לפני פרסום פרשת ואגנר ובאחת היצירות האחרונות בחייו, "ניטשה נגד ואגנר", הוא חוזר לעסוק בפרשה ומנסה להוכיח מתוך כתביו, כי עמדתו העקרונית לגבי מוזיקה נשארה עקבית ורק היחס הראשוני לוואגנר היה מוטעה.
קישורים חיצוניים
- The Case of Wagner at Nietzsche Source
הערות שוליים
- ^
מעבר לטוב ולרעב"ברית הישנה" היהודית, זה ספר הצדק הא-להי, מצויים אנשים, דברים ונאומים, בסגנון גדול כל כך, שאין כלום בספרות יון והודו שיוכל להידמות אליו. אתה ניצב באימה וביראת כבוד בפני שרידים אדירים אלה של מה שהאדם היווה פעם, ואתה מהרהר את הרהוריך הנוגים על אסיה הזקנה ועל אותו חצי-אי המשתרבב ממנה, זו אירופה, הרוצה, ויהי מה, להיראות לגבי אסיה ל'התקדמות האדם". אכן: מי אשר הוא עצמו אינו אלא חיה מבויתת, בהמה דקה, ואין לו בעולם אלא צרכיה של בהמת בית כנועה (בדומה למשכילים של ימינו, כולל הנוצרים של "הנצרות המשכלת'), אינו צריך להתמלא לא פליאה ולא עצבות בעמדו בין חורבות אלה - הטעם שאתה טועם בה, בברית הישנה, הוא אבן הבוחן ל'גדולות" ו"קטנות": אולי רק זאת, ייתכן שימצא כי קרובה יותר לטעמו הברית החדשה, זה ספר החסד (שעומד בו הרבה מאוד ריח ניחוח חסוד ודחוס של צליינים וענווי נפש). הצמדת "הברית החדשה", שהיא מכל הבחינות מין רוקוקו של הטעם, ל"ברית הישנה", להיותם ספר אחד, "ביבליה", "ספר הספרים", ייתכן וזהו מעשה החוצפה הגדול ביותר ו"חטא כלפי הרוח" הכבד ביותר מכל מה שמעיק על מצפונה של אירופה הספרותית. —
- ^ רונלד היימן,,, ניטשה חיים של ביקורת, דביר, 1992 (1980 בשפת המקור), עמ' 186
26817874פרשת וגנר (ספר)