פרנק פרס
.jpg) |
פרנק פְּרֶס (באנגלית: Frank Press; 4 בדצמבר 1924 – 29 בינואר 2020) היה גאופיזיקאי אמריקאי. הוא היה יועץ לארבעה נשיאי ארצות הברית, ולאחר מכן כיהן שתי קדנציות רצופות כנשיא האקדמיה הלאומית של ארצות הברית למדעים (1981–1993)[1]. הוא היה מחברם של 160 מאמרים מדעיים ומחבר שותף של ספרי הלימוד "ארץ"[א][2] ו"להבין את 'ארץ'"[3].
פרס כיהן בוועדה המייעצת למדע של הנשיא (אנ') במהלך ממשלי קנדי וג'ונסון, ומונה על ידי הנשיא ריצ'רד ניקסון למועצה הלאומית למדע (אנ'). ב-1977 מונה ליועץ המדע של הנשיא ג'ימי קרטר ומנהל המשרד למדיניות מדע וטכנולוגיה (אנ'), וכיהן בו עד 1981[4].
ביוגרפיה מוקדמת וקריירה
פרס נולד בברוקלין, ניו יורק, בוגר תואר B.S. מהסיטי קולג' של ניו יורק (1944) והשלים תואר M.A. (1946) ודוקטורט (1949) באוניברסיטת קולומביה בהדרכת מוריס "דוק" יואינג (אנ'). כאחד משני "עוזרי הפרופסור" של יואינג, (עם ג'יי לאמאר "ג'ו" וורזל (אנ') בתור השני) פרס היה מייסד שותף של המצפה הגאולוגי של למונט (כיום למונט-דוהרטי (אנ')) בפאליסיידס (אנ'), ניו יורק. במקור הוכשר כאוקיינוגרף, והשתתף בהפלגות מחקר על ספינות המפרש RV Atlantis (אנ') ו-RV Vema (אנ')[1].
בתחילת שנות ה-50 פנה פרס לסיסמולוגיה, וכתב יחד עם יואינג וג'רדצקי מונוגרפיה חשובה על גלים אלסטיים במדיה מרובדת[5]. בשנת 1957 גויס פרס על ידי קאלטק "לרשת" את בנו גוטנברג, כמנהל המעבדה הסייסמולוגית, תפקיד בו נשאר עד 1965.
ההישגים של פרס בתקופה זו כוללים תכנון של סייסמוגרפיה ארוכת מחזור[ב], וזיהוי ראשון של אופני התנודה הטבעיים של כדור הארץ (התדירות העצמית שלו), מרעידת האדמה הגדולה בצ'ילה ב-1960 - יישום חלוצי של עיבוד דיגיטלי להקלטות סיסמיות[1]. הרעידה הזו בצ'ילה, הגדולה ביותר שנקלטה אי פעם, אפשרה לפרס להוגו בניוף ולסטיוארט סמית' "להתבונן" ולמדוד לראשונה, באופן חד משמעי את ה"צלצול" של כדור הארץ, מה שנקרא תנודה חופשית. התיאוריה שרעידות אדמה גדולות עלולות לגרום לכוכב לכת לצלצל כמו פעמון, הייתה קיימת מאז המאה ה-19, אבל הרעידה בצ'ילה סיפקה את ההוכחה החד-משמעית לכך[1].
פרס גם היה מעורב באופן הדוק בבניית סיסמוגרף ירחי, שנפרס לראשונה שם על ידי האסטרונאוטים של אפולו 11[6].
קריירה מאוחרת
בשנת 1965, פרס עבר למכון האכנולוגי מסצ'וסטס - MIT כראש המחלקה למדעי כדור הארץ ומדעים פלנטריים. שם, עם תמיכה משמעותית מהפילנתרופ ססיל ה. גרין(אנ'), הוא הֵחְיָה מחדש את מה שהיה מחלקה לגאולוגיה מסורתית מדי, על ידי שכירת חברי סגל חדשים. הוא נשאר ב-MIT עד 1976, ובמהלך תקופה זו עבודתו כללה שיתופי פעולה עם ולדימיר קייליס-בורוק (אנ') וליאון קנופוף (אנ') על טכניקות התאמת דפוסי מחשב, שניתן ליישם בחיזוי רעידות אדמה[7].
בשנת 1976 התמנה פרס ליועץ המדעי לנשיא ג'ימי קרטר ולמנהל המשרד למדיניות מדע וטכנולוגיה (אנ'). בתפקידו, הוא כתב כבר אז במזכר לנשיא על דלקים מאובנים ושינויי אקלים[8]. הוא מילא תפקיד מפתח בהקמת הוועדה הלאומית לתקשורת מדעית עם הרפובליקה העממית של סין. ב-1981 הוא נבחר לנשיא האקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית, ונבחר מחדש ב-1987, וכיהן בסך הכל 12 שנים.
בשנת 1996 הקים פרס את WAG (קבוצת הייעוץ של וושינגטון, שלימים נודעה כקבוצת הייעוץ של Huron (אנ')), חברת ייעוץ גלובלית עם לקוחות שכללו כ-50 אוניברסיטאות מובילות. ל-WAG היה תפקיד בולט בכל שלבי הקמתה של אוניברסיטת המלך עבדאללה למדע וטכנולוגיה (KAUST) בת'ול, ערב הסעודית[9]. פרס עמד בראש הוועדה המייעצת הבינלאומית של האוניברסיטה עד 2010.
הנצחה
פרס זכה ב-30 תוארי כבוד. כמו כן קרויים על שמו הר פרס שבהרי אלזוורת', אנטארקטיקה, ו-Osedax frankpressi (אנ'), מין טקסונומי של תולעי מים עמוקים הניזונות מעצמות לווייתנים.
חיים אישיים
פרס הלך לעולמו ב-29 בינואר 2020, בגיל 95[10]. הוא היה אביו של הפיזיקאי ויליאם ה. פרס (אנ')[11].
תפקידים עיקריים
- נשיא האקדמיה הלאומית למדעים 1981 – 1993
- יו"ר המועצה הלאומית למדעים הנדסה ורפואה (אנ') 1981 – 1993
- היועץ המדעי לנשיא ארצות הברית ומנהל משרד המדע ומדיניות הטכנולוגיה (אנ') 1977 – 1981
- יו"ר המחלקה לגאופיזיקה ומדעים פלנטריים במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס – MIT
- מנהל המעבדה הסייסמולוגית במכון הטכנולוגי של קליפורניה – Caltech
- מינוי לחיים בתאגיד MIT
- חבר דירקטוריון באוניברסיטת רוקפלר, במכון האוקיינוגרפי בוודס הול, במעבדה הביולוגית הימית (אנ'), ובמכון המחקר של האקוואריום של מפרץ מונטריי (אנ')
- חבר המועצה המייעצת של CRDF Global (אנ')
- נבחר 3 פעמים כמדען המשפיע של השנה במשאל ה-U.S. News & World Report
- חבר האקדמיה הלאומית למדעים; חבר האקדמיה האמריקאית לאומנויות ומדעים; וחבר החברה הפילוסופית האמריקאית
פרסים והוקרות
- המדליה הלאומית למדעים
- פרס Vannevar Bush (אנ') לשנת 1994
- פרס לוח הזהב של האקדמיה האמריקאית להישגים (אנ') לשנת 1962[12]
- מדליית הזהב של החברה המלכותית לאסטרונומיה (אנ') לשנת 1971
- מדליית פופין (אנ') מטעם אוניברסיטת קולומביה
- מדליית מוריס יואינג (אנ') לשנת 1982 מטעם החברה לחקר הגאופיזיקה(אנ')
- מדליית יפן (אנ') מטעם קיסר יפן לשנת 1993
- מדליית הזהב על שם לומוסוב (אנ') מטעם האקדמיה הרוסית למדעים לשנת 1997
- פרס מסדר לגיון הכבוד הלאומי של צרפת
- פרס Pick and Gavel מטעם איגוד הגאולוגים האמריקאי לשנת 2007
קישורים חיצוניים
ביאורים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 Frank Press, Caltech - Division of Geological and Planetary Sciences
- ↑ Frank Press, Raymond Siever, Earth, W. H. Freeman, 1986, 656 p. via Google Books
- ↑ Press, F. & Siever, R. 2000. Understanding Earth, 3rd ed.: lxxvii + 573 pp. + CD-ROM. New York, Basingstoke: W. H. Freeman. ISBN 0 72674 117 2. Geol. Mag. 139, 2002
- ↑ Frank Press, AIP - Physics History Network
- ↑ Ewing, M., Jardetzky, W., and Press, F., 1957, Elastic Waves in Layered Media, New York: McGraw-Hill
- ↑ Latham, G., Ewing, M., Press, F., and Sutton, G. 1969, [[[:תבנית:PDF page URL]] The Apollo Passive Seismic Experiment], Science 165: pp. 241-250.
- ↑ Thomas H. Jordan, Frank Press, A life of magnitude, PNAS, April 16, 2020
- ↑ The 1977 White House climate memo that should have changed the world. The Guardian. 2022-06-14.
- ↑ Al-Naimi, Ali, 2011, . Out of the Desert, Portfolio Penguin. p. 254
- ↑ Frank Press, a Guiding Force in U.S. Science Policy for Years, Dies at 95, The Washington Times, January 31, 2020
- ↑ Genzlinger, Neil. Frank Press, White House Science Adviser, Is Dead at 95. The New York Times., February 2020
- ↑ Golden Plate Awardees, American Academy of Achievement, 1960s
פרנק פרס40577795Q638644