בנו גוטנברג
 | |
| לידה | 4 ביוני 1889 |
|---|---|
| פטירה | 25 בינואר 1960 (בגיל 70) |
| ענף מדעי | סייסמולוגיה |
| מקום מגורים | גרמניה ארצות הברית |
| תרומות עיקריות | |
| הסייסמיות של כדור הארץ, אי הרציפות של גוטנברג (אנ'). | |
בֶּנוֹ גוּטנברג (באנגלית: Beno Gutenberg; 4 ביוני 1889 – 25 בינואר 1960) היה סייסמולוג גרמני-אמריקאי שתרם כמה תרומות חשובות למדע. הוא היה עמיתו של צ'ארלס ריכטר במכון הטכנולוגי של קליפורניה – קאלטק, ושיתף אתו פעולה בפיתוח סולם ריכטר למדידת הגודל של רעידת אדמה[1].
ראשית חייו
גוטנברג נולד בדרמשטאדט, גרמניה. הוא קיבל את הדוקטורט שלו בפיזיקה מאוניברסיטת גטינגן ב-1911 בגיל 22 בלבד[2]. המדריך שלו בדוקטוראט היה אמיל וויכרט (אנ'), ממציא הסייסמוגרף שנקרא על שמו[3]. במהלך מלחמת העולם הראשונה שירת גוטנברג בצבא הגרמני כמטאורולוג במערך לוחמת גז[4][א].
קריירה אקדמית
בגרמניה
גוטנברג מילא תפקידים באוניברסיטת שטרסבורג, שאותם איבד כששטרסבורג הפכה לצרפתית ב-1918. לאחר כמה שנים שבהן נאלץ לקיים את עצמו בניהול מפעל הסבון של אביו, קיבל ב-1926 משרת פרופסור זוטר באוניברסיטת פרנקפורט בשכר נמוך מאוד. למרות שכבר היה, בשנות ה-20, אחד הסייסמולוגים המובילים בעולם, ובהחלט הסייסמולוג המוביל בגרמניה, הוא עדיין היה תלוי מבחינה כלכלית בתפקידו שבמפעל של אביו; עם זאת, הוא המשיך במחקר שלו בזמנו הפנוי. ב-1928 נכשל הניסיון להפוך אותו ליורשו של מורו, אמיל וויכרט, בגטינגן. הרקע היהודי של גוטנברג מילא תפקיד בכך, משום שכבר בשנות ה-20 היו נטיות אנטישמיות חזקות באוניברסיטאות בגרמניה. מסיבות דומות, הוא גם לא התקבל לפרופסורה בפוטסדאם[5].
בארצות הברית
במעבדה הסייסמולוגית בקאלטק הכירו את גוטנברג והישגיו, ולאחר שהשתתף בכמה סיורים שהמעבדה ארגנה באזורי ההעתקה של רעידת האדמה שהרסה את סן פרנסיסקו ב-1906, הוא קיבל הצעה למשרה על ידי יוזם המעבדה, חתן פרס נובל לפיזיקה לשנת 1923, רוברט מיליקן, וב-1930 הוא הגיע עם משפחתו לקליפורניה[6].
גוטנברג הפך את המעבדה הסיסמולוגית של המכון הטכנולוגי של קליפורניה למכון הסייסמולוגי המוביל בעולם, במיוחד בשיתוף הפעולה שלו עם צ'ארלס פרנסיס ריכטר. יחד, הם פיתחו קשר בין גודל סיסמי לאנרגיה, המיוצגת במשוואה זו:
כאשר E היא כמות האנרגיה שהשתחררה במוקד רעידת האדמה מהגלים הסייסמיים (s) ביחידות Erg, ו-M היא מגניטודת רעידת האדמה בסולם ריכטר[7].
תוצאה מפורסמת נוספת, המכונה חוק גוטנברג-ריכטר, מספקת התפלגות הסתברויות של רעידות אדמה עבור אנרגיה נתונה (אנ'). גוטנברג עבד גם על קביעת וכן תכונות אחרות של פנים כדור הארץ.
לקראת סוף מלחמת העולם השנייה, חזר לתחום שבו עשה דוקטוראט, והשתמש בנתונים מיקרוסייסמולוגיים כדי לעקוב אחר הוריקנים וטייפונים במערב האוקיינוס השקט[2].
בשנת 1947 החליף את הארי אוֹ. ווּד (אנ') בתפקיד מנהל המעבדה הסייסמולוגית בקאלטק[2].
שנותיו של גוטנברג בקאלטק התאפיינו בפרודוקטיביות מחקרית יוצאת דופן. בין השנים 1931 ו-1939 הוא פרסם יחד עם צ'ארלס ריכטר סדרת מאמרים שכותרתם "על גלים סייסמיים"[8]. מאמרים אלה סיפקו חלק מהמידע הבסיסי על זמני הסעה דרך מספר פאזות[ב] סייסמיות – מידע שמספר חוקרים השתמשו בו כדי לגזור מודלים של מהירות הגלים במעטפת כדור הארץ וליבתו. במהלך תקופה זו, יכולות התצפית של גוטנברג הובילו אותו להסיק על אזור בעל מהירות נמוכה במעטפת העליונה (בעומק של 2,900 ק"מ מתחת לפני השטח), שנחשב מאז לגבול בין המעטפת התחתונה לבין הליבה החיצונית הבסיסית (המניחים שהיא מותכת). אזור זה נקרא – אי הרציפות על שם גוטנברג (אנ').
גוטנברג וריכטר פרסמו בשנות ה-40 את Seismicity of the Earth במספר מהדורות[9]. הדפוסים הגאוגרפיים של רעידות אדמה שנקבעו בספר זה, סיפקו חלק מהמידע הבסיסי ששימשו מדענים מאוחרים יותר של כדור הארץ, שפיתחו את תאוריית טקטוניקת הלוחות. גוטנברג וריכטר גם שיתפו פעולה בפיתוח סולמות גודל (מגניטודה) שונים, תוך שימוש בגלים סיסמיים מסוגים שונים, כך שצופים יוכלו לקבוע גודל לרעידות אדמה שיש להן מוקדים רדודים ועמוקים ומתרחשות במרחקים אפיצנטריאלים שונים. גוטנברג סיכם רבות מהשקפותיו על רעידות אדמה ועל הפיזיקה של המבנה הפנימי של כדור הארץ בספר Physics of the Earth's Interior, שיצא לאור בשנת 1959. בנוסף, פרסם במהלך הקריירה שלו שני ספרים מרכזיים נוספים וכמעט 300 מאמרים מדעיים. למרות פעילותו המחקרית הבלתי פוסקת והזמן שנדרש לניהול המעבדה הסייסמולוגית, גוטנברג עדיין מצא זמן לקחת חלק בארגונים מקצועיים רבים, ולעיתים קרובות נטל על עצמו תפקיד מנהיגותי. הוא עמד בראש ועדות ומדורים רבים באיגוד הבין-לאומי לגיאודזיה וגאופיזיקה, כיהן במועצת המנהלים וכנשיא "החברה הסייסמולוגית של אמריקה" (אנ'), והיה חבר זר באקדמיה דיי לאנס ובחברה המלכותית של ניו זילנד (אנ').
בתחילת שנות האלפיים, פרסמו שני מדענים איטלקיים מתחום מדעי כדור הארץ ומתחום הפיזיקה מאמר מדעי, בו הם מציינים שתרומתו של גוטנברג למדע היא במיוחד "התיאור של ערוץ המהירות האסתנוספרית, הגדרת גודל גלי פני השטח וחוק גוטנברג-ריכטר המוזכר לעיל, שכן הם כלי מרכזי עבור סקרי סיכונים סייסמיים והערכתם[10].
פרסים והוקרות
גוטנברג זכה לאותות הצטיינות מדעית והוקרות רבים, כולל בחירה לאקדמיה הלאומית למדעים. בשנת 1950 קיבל גוטנברג את פרס שארל לגראנז' (אנ') מהאקדמיה המלכותית הבלגית למדע (צר')[2]; ב-1953 את מדליית בואי של האיגוד הגיאופיזי האמריקאי (אנ'); בשנת 1956 זכה במדליית וויכרט של ה-Deutsche Geophysikalische Gegelschaft (גר'), ובתואר כבוד מאוניברסיטת אופסלה ב-1955.
גוטנברג נשאר מנהל המעבדה הסיסמולוגית עד 1957. הוא פרש מ-Caltech ב-1958 אך המשיך להיות פעיל בכמה ארגונים מקצועיים ובמחקר. אולם הוא נאלץ להפסיק את עבודתו, כאשר חלה בשפעת חריפה בתחילת 1960. היא התפתחה לדלקת ריאות קטלנית, והוא נפטר מספר ימים לאחר מכן ב-25 בינואר 1960 בגיל 70[2].
עמיתים שלו ושל ריכטר חשבו בזמנו שגוטנברג קופח בכך, שסולם ריכטר נקרא על שם ריכטר בלבד, ללא צירוף שמו של גוטנברג לסולם[ג]. הסייסמולוגית סוזן הָאף שכתבה את ספר הביוגרפיה של ריכטר, כותבת על כך בספרה, ומגיעה למסקנה שלא בהכרח, ומסבירה את הנסיבות שהביאו לכך[11].
חיים אישיים
חייו האישיים של בנו גוטנברג התאפיינו באתגרי ההגירה בתוך המהומה הפוליטית בגרמניה במהלך עליית המשטר הנאצי. גוטנברג התמודד עם אתגרים בהשגת אשרות בשל ההשפעה הנאצית הגוברת בשנות ה-30[5][12]. לאחר שעזב את גרמניה לארצות הברית, בנו גוטנברג ורעייתו הרטה סייעו לאנשים שביקשו מקלט מרדיפות הנאצים במהלך שנות ה-30. בין אלה שהם נתנו חסות היו עמיתים לשעבר, סטודנטים וחברים, כולל פרופסור הלמוט לנדסברג (אנ') ופרופסור ויקטור קונרד (אנ')[13]. אנשים אלה קיבלו תמיכה לחינוך ולצרכים הבסיסיים שלהם, תוך הבטחה שהם לא יהיו תלויים ברווחה או בהלוואות לסטודנטים[12].
מעורבותה של הרטה גוטנברג התרחבה מעבר לתמיכה כספית; היא מילאה תפקיד מכריע בהנחיית קשרים וסיוע באמצעות ארגונים כמו הקבוצה הקתולית בניו יורק, שסייעה לפרופסור ויקטור קונרד להבטיח את העברתו לארצות הברית[12].
ראו גם
- צ'ארלס ריכטר
- חוק גוטנברג-ריכטר
קישורים חיצוניים
ביאורים
- ↑ זיכרונות ביוגרפיים: כרך 76 מכיל את הביוגרפיות של חברי האקדמיה הלאומית למדעים שנפטרו וביבליוגרפיות של יצירותיהם שפורסמו. כל חיבור ביוגרפי נכתב על ידי חבר באקדמיה הבקיא בקריירה המקצועית של הנפטר.
- ↑ מעבר בין צפיפויות שונות של חומרים המרכיבים את פנים כדור הארץ.
- ↑ למשל כפי שקראו לסייסמוגרף שעליו נרשמו רעידות האדמה שהביאו להמצאה של סולם ריכטר: סייסמומטר ווד-אנדרסון (אנ').
הערות שוליים
- ↑ Susan, E. Hough; 2007. Richter`s Scale - Measure of an Earthquake, Measure of a Man. Princeton University Press:(from now on: "Hough 2007") pp. 112–131
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 Beno Gutenberg (1889-1960), Internet Archive, by WayBackMachine, 20/04/2004
- ↑ Wiechert-seismographs, Internet Archive by WayBackMachine, 23/07/2007
- ↑ Biographical Memoirs: Volume 76, National Academies, 1999: pp.114-149.
- ^ 5.0 5.1 Gary Shapiro, Scientist Who Fled Nazis Helped Create Scale for Measuring Earthquakes, Forward, August 26, 2011
- ↑ Hough 2007, p.p. 82-101.
- ↑ Bolt. A., Bruce, Earthquakes, New York: W. H. Freeman and Company, 1988: p. 249.
- ↑ Gutenberg, B. & Richter, C. F., On Seismic Waves (Third Paper), Caltech Author, 1936
- ↑ B. Gutenberg; C. F. Richter, Seismicity Of The Earth And Associated Phenomena, Internet Archive, 1949
- ↑ Giuliano F. Panza & Fabio Romanelli, Beno Gutenberg Contribution to Seismic Hazard Assessment and Recent Progress in the European–Mediterranean Region, Earth-Science Reviews 55, 2001, עמ' 165-180
- ↑ Susan Hough, 2007, Richter's Scale: Measure of an Earthquake, Measure of a Man, Princeton, New Jersey, pp. 153-180.: Princeton University Press
- ^ 12.0 12.1 12.2 Mary Terrall, Hertha Gutenberg Oral History Interview, 1980-02-06 - 1980-02-13, Caltech Archive, February 1980
- ↑ Named after Victor Conrad, Conard Observation
בנו גוטנברג40555808Q76770