פרנסס פיין בולטון
לידה | קליבלנד, אוהיו, ארצות הברית |
---|---|
פטירה | לינדהרסט, אוהיו, ארצות הברית |
מפלגה | המפלגה הרפובליקנית |
פרנסס פיין בולטון לבית בינגהאם (באנגלית: Frances Payne Bolton; 29 במרץ 1885 – 9 במרץ 1977)[1] הייתה פוליטיקאית אמריקאית מהמפלגה הרפובליקנית. היא כיהנה בבית הנבחרים של ארצות הברית, והייתה האישה הראשונה שנבחרה לקונגרס מאוהיו. [2]
בסוף שנות ה-30 נקטה בולטון בעמדה מבודדת בנוגע למדיניות חוץ, כשהיא מתנגדת לחוק השירות הסלקטיבי ב-1940 שהציג את גיוס החובה, והתנגדה להשאל-החכר ב-1941. במהלך המלחמה היא קראה לביטול ההפרדה של יחידות האחיות הצבאיות, שהיו כולן בנות לבנות.
בשנת 1947 היא מימנה הצעת חוק ארוכת טווח לחינוך סיעודי, אך הצעת החוק לא עברה. כאשר הגיוס חודש לאחר המלחמה, בולטון תמכה בתוקף בגיוס נשים. כשהיא מצביעה על תפקידן הבולט במהלך המלחמה, היא אמרה שחשוב מאוד שנשים ימשיכו למלא את התפקידים הללו. היא לא ראתה שום איום על נישואים, וטענה שנשים בשירות צבאי יפתחו את אופי וכישוריהן, ובכך יעצימו את תפקידן במשפחה. כחברה בוועדת החוץ של בית הנבחרים, בולטון תמכה באו"ם, במיוחד ביוניצ"ף, ותמכה בעצמאותן של מושבות אפריקאיות.
ביוגרפיה
ראשית חייה
בולטון נולדה ב-29 במרץ 1885 בקליבלנד, אוהיו, בשם פרנסס פיין בינגהאם. היא הייתה בתם של צ'ארלס ויליאם בינגהאם (1846–1929) ומרי פרי (לבית פיין) בינגהאם (1854–1898). אחיה כללו את אוליבר פרי בינגהאם, ויליאם ה. בינגהאם, אליזבת בירדסלי (לבית בינגהאם) בלוסום, והנרי פיין בינגהאם.[1]
בין בני משפחתה מצד אמה היו הדוד ניית'ן פ. פיין (ראש עיריית קליבלנד לשעבר), אוליבר הזרד פיין (שעבד עבור סטנדרד אויל), והדודה פלורה פיין (אשתו של מזכיר הצי האמריקני ויליאם קולינס ויטני). סבה מצד אמה היה הסנאטור האמריקני העשיר הנרי ב. פיין.[3]
היא התחנכה בבתי ספר פרטיים בקליבלנד, ניו יורק ובפריז.[4]
קריירה
כפעילה בבריאות הציבור, בחינוך לאחיות ובשירותים חברתיים אחרים, בחינוך ובעבודה פילנתרופית, היא החליפה את בעלה, צ'סטר ק. בולטון, בתפקיד כמה חודשים לאחר מותו ב-1939. עם הבחירה לשארית כהונתו של בעלה המנוח, סירבה בולטון לקצבת האלמנה המקובלת הכוללת את יתרת השכר שבעלה המנוח היה גובה לו היה משלים את כהונתו. היא ייצגה את המחוז ה-22, המורכב ברובו מהפרברים המזרחיים של קליבלנד. בולטון כיהנה ארבע עשרה קדנציות נוספות, וכיהנה לצד בנה, אוליבר פ. בולטון, במשך שלוש מהקדנציות הללו.[3] היא ואוליבר הופיעו ב-What's My Line? כאם ובן היחידים המשרתים יחד. דווח שכאשר הצביע נגדה, היא פעם לחשה בקול, "זה הבן המאומץ שלי". [5]
ניתוח סודי מ-1943 של ועדת החוץ של בית הנבחרים מאת ישעיה ברלין עבור משרד החוץ הבריטי תיאר את בולטון כ-[6]
חברה שקטה ובעל יכולת בינונית בוועדה, שאמנם לא נמנית עם ארבעת חברי האופוזיציה הפעילים, אך צפויה לחשוד בכל בינלאומיות ניו דיל. השיא שלה לפני פרל הארבור היה בדלנות. לאומנית ולא בינלאומית בהשקפה, בכל מקרה, כרגע.
בהיותה בוועדת החוץ של בית הנבחרים, התקשרה בולטון למזכיר המדינה ג'ון פוסטר דאלס במאי 1954 לאחר נפילת הבסיס הצרפתי ב-Dien Bien Phu, והפצירה בו להזמין את האחות ז'נבייב דה גאלאר לארצות הברית. כשגאלאר הגיעה ביולי, בולטון תיארה אותה כ"סמל לנשיות הרואית בעולם החופשי". לאחר קבלת מדליית החירות הנשיאותית, גאלאר התקבלה בארוחת ערב לשלוש מאות במחוז הולדתה של חברת הקונגרס בולטון בקליבלנד בזמן סיור במדינה.
בולטון הצביעה בעד חוקי זכויות האזרח של 1957, [7] 1960, [8] 1964, [9] ו-1968, [10] וחוק זכויות ההצבעה משנת 1965. [11]
ועדת החוץ של בית הנבחרים
ב-1955, היא הפכה לחברת הקונגרס האמריקאית הראשונה שעומדת בראש משלחת בינלאומית, כשהיא משתמשת במשאבים שלה כדי לממן אותה. כחברה בוועדת המשנה לענייני חוץ של בית הנבחרים לענייני אפריקה, היא הרגישה שזו אחריותה לבקר בכמה שיותר מדינות ברחבי אפריקה. כשהגיעה לסנגל ב-1 בספטמבר, היא בילתה את ששת השבועות הבאים בחציית היבשת במטוס, ברכבת, בסירה ובמכונית. התחנות החשובות שלה כללו את ליבריה, גאנה (אז עדיין ידועה כחוף הזהב), קונגו הבלגית, צפון רודזיה (כיום זמביה), דרום רודזיה (כיום זימבבואה), דרום אפריקה ואתיופיה. היא נפגשה עם לאומנים מובילים כמו קוואמה נקרומה, פוליטיקאים רבי עוצמה כמו היילה סלאסי, ונשים מובילות כמו המלכה האם של הטוטסי. היא גם בילתה זמן רב במהלך נסיעתה בביקור בבתי ספר ודיבור עם צעירים, ונפגשה עם נשים מכל שכבות האוכלוסייה בשווקים או במרפאות. כמי שיש לה עניין לכל החיים בחינוך ובבריאות, היא נתנה עדיפות לנושאים הללו במהלך מסעותיה באפריקה.
כשחזרה לארצות הברית היא הגישה לקונגרס דו"ח מאוד יסודי ומלא תובנות. אחת מהמלצותיה הייתה שהקונגרס יקים לשכת מחלקת המדינה החדשה לענייני אפריקה שתפוקח על ידי עוזר מזכיר המדינה החדש לענייני אפריקה. בולטון עזרה לראות שזה אכן קרה, והקונגרס הקים את הלשכה החדשה ב-1958. בנוסף לשיתוף מידע על נסיעתה עם הקונגרס באמצעות הדו"ח הרשמי שלה, בולטון גם עשתה מאמץ מרשים להאיר את העם האמריקאי לגבי המגוון של יבשת אפריקה על ידי יצירת סרט על הטיול שלה, בשם Africa: Giant With a Future, 1955. הסרט הזה הוא משאב מצוין לסטודנטים ומדריכים שרוצים להסתכל על כמה מדינות/מושבות אפריקאיות באמצע שנות ה-50, והוא זמין ב-DVD על ידי הארכיון הלאומי. בנוסף לחינוך הקונגרס והציבור הרחב על אפריקה, המסע של בולטון עזר להתחיל בתהליך של פתיחת דלתות לנשים למלא תפקיד מרכזי ביחסי החוץ של ארצות הברית.
בנוסף להשפעה על יחסי ארצות הברית עם אפריקה, עוד אחד מההישגים המתמשכים ביותר של בולטון היה מתן חסות לחקיקה לרכישת נכסים מעבר לנהר הפוטומק ממאונט ורנון, ביתו של ג'ורג' וושינגטון. [12] זה מנע מסחור של האזור ושמר את המראה שלו כפי שהיה כשוושינגטון התגורר בו. לבולטון הייתה מערכת יחסים פנומנלית עם בוחריה ממוצא איטלקי-אמריקאי והיא הייתה ידועה בשל שליחת חוברות ממשלתיות לטיפול בילדים לבתים שבהם נולדו ילדים חדשים. בית הספר לאחיות באוניברסיטת קייס וסטרן ריזרב נקרא לכבודה על הישגיה ונדיבותה בתחום הסיעוד הציבורי. [13]
אחרית חייה
לאחר שעלתה להיות מובילת המיעוט בוועדת החוץ של בית הנבחרים, בולטון הובסה בהצעה לכהונה שש עשרה ב-1968 על ידי צ'ארלס וניק. היא הייתה, עד להמשך שירותה של לואיז סלוטר ב-2012, האישה המבוגרת ביותר שכיהנה בבית הנבחרים. בולטון פרשה לבית משפחתה, פרנצ'סטר (על שם עצמה ועל שם בעלה המנוח), בלינדהרסט, אוהיו.
חיים אישיים
בשנת 1907, פרנסס פיין בינגהאם נישאה לצ'סטר קאסל בולטון (1882–1939). יחד, הם היו הורים לארבעה ילדים:[14]
- צ'ארלס בינגהאם בולטון (1909–1976), רופא שיניים שפיתח את "הסטנדרטים של בולטון לצמיחה קרניופציאלית".
- קניון קאסל בולטון (1912–1983), פילנתרופ ופטרון האמנויות שנישא למרי אידל פיטרס מלנקסטר, אוהיו.[15]
- אוליבר פיין בולטון (1917–1972), שכיהן גם בבית הנבחרים של ארצות הברית.
- אליזבת בולטון (1919–1919), שמתה בינקותה.
היא מתה בלינדהרסט, אוהיו, ב-9 במרץ 1977,[1]
מורשת
היא הייתה חובבת יוגה.[16] מלגת בולטון תומכת במחקר בפאראפסיכולוגיה. [17]
בולטון ובעלה תרמו קרקע סמוכה לאחוזתם בשנת 1922 כדי להקים את הקמפוס של בית הספר הוקן בלינדהרסט, אוהיו. בניה למדו בבית הספר הפרטי למדינה. [18]
העבודות שלה מתקיימות בחברה ההיסטורית של וסטרן ריזרב.
בית הספר לאחיות באוניברסיטת קייס וסטרן ריזרב בקליבלנד נקרא לכבודה בית הספר לאחיות פרנסס פיין בולטון.
קישורים חיצוניים
- פרנסס פיין בולטון באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
- פרנסס פיין בולטון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 "FRANCES BOLTON DIES; Succeeded Late Husband in Ohio Post and Served for 30 Years" (PDF). The New York Times (באנגלית). 10 במרץ 1977. נבדק ב-13 בפברואר 2019.
{{cite news}}
: (עזרה) - ^ Rep. Frances P. Bolton dies, March 9, 1977 - Andrew Glass - POLITICO.com
- ^ 3.0 3.1 Frances Payne Bolton באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
- ^ "Finding aid for the Frances Payne Bingham Bolton Photographs". ead.ohiolink.edu. Western Reserve Historical Society. נבדק ב-13 בפברואר 2019.
{{cite web}}
: (עזרה) - ^ Visitors and Friends: Frances Payne Bolton School of Nursing at Case Western Reserve University
- ^ Hachey, Thomas E. (Winter 1973–1974). "American Profiles on Capitol Hill: A Confidential Study for the British Foreign Office in 1943" (PDF). Wisconsin Magazine of History. 57 (2): 141–153. JSTOR 4634869. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2013-10-21.
- ^ "HR 6127. Civil Rights Act of 1957". GovTrack.us.
- ^ "HR 8601. Passage".
- ^ "H.R. 7152. PASSAGE".
- ^ "TO PASS H.R. 2516, A BILL TO ESTABLISH PENALTIES FOR INTERFERENCE WITH CIVIL RIGHTS. INTERFERENCE WITH A PERSON ENGAGED IN ONE OF THE 8 ACTIVITIES PROTECTED UNDER THIS BILL MUST BE RACIALLY MOTIVATED TO INCUR THE BILL'S PENALTIES".
- ^ "TO PASS H.R. 6400, THE 1965 VOTING RIGHTS ACT".
- ^ About the Accokeek Foundation | Accokeek Foundation | United States, Accokeek Foundation (באנגלית)
- ^ Frances Payne Bolton School of Nursing, case.edu (באנגלית)
- ^ "BOLTON, FRANCES PAYNE". Encyclopedia of Cleveland History | Case Western Reserve University (באנגלית). 2020-02-10. נבדק ב-2021-01-02.
- ^ "Kenyon C. Bolton Dies; Patron of Arts Was 71". The New York Times. 18 ביולי 1983. נבדק ב-13 בפברואר 2019.
{{cite news}}
: (עזרה) - ^ "Women in Congress - Frances Payne Bolton, Representative from Ohio". אורכב מ-המקור ב-2010-01-06. נבדק ב-2010-01-29.
- ^ Frances Bolton Fellowship Section Home - Parapsychology Foundation
- ^ "Philanthropy". The Life of Frances Payne Bolton. נבדק ב-6 באוקטובר 2017.
{{cite web}}
: (עזרה)
פרנסס פיין בולטון39919657Q599174