פרד רוי האריס
.jpg) | |||||
| לידה |
13 בנובמבר 1930 וולטרס, אוקלהומה, ארצות הברית  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
23 בנובמבר 2024 (בגיל 94) אלבקרקי, ניו מקסיקו, ארצות הברית  | ||||
| מדינה |
ארצות הברית | ||||
| השכלה | אוניברסיטת אוקלהומה | ||||
| מפלגה |
 המפלגה הדמוקרטית | ||||
| |||||
| |||||
פרד רוי האריס (באנגלית: Fred Roy Harris; 13 בנובמבר 1930 - 23 בנובמבר 2024) היה פוליטיקאי אמריקאי מאוקלהומה. כחבר במפלגה הדמוקרטית, הוא כיהן בסנאט של ארצות הברית מ-1964 עד 1973.
האריס, שנולד בוולטרס, אוקלהומה, נבחר לסנאט של אוקלהומה לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת אוקלהומה. הוא הדיח את הסנאטור האמריקני שמונה, ג'יי הווארד אדמונדסון, וניצח בבחירות מיוחדות ב-1964 כדי לסיים את כהונתו של רוברט ס. קר, וניצח בדוחק את מאמן הכדורגל באד וילקינסון. האריס תמך מאוד בתוכניות החברה הגדולה, אך מתח ביקורת על הטיפול של הנשיא לינדון ב. ג'ונסון במלחמת וייטנאם. הוא נבחר מחדש ב-1966 וסירב לכהונה נוספת ב-1972.
מ-1969 עד 1970, האריס כיהן כיו"ר הוועדה הדמוקרטית הלאומית. בבחירות לנשיאות של 1968, המועמד הדמוקרטי יוברט האמפרי, החשיב אותו בתוקף כשותפו למרוץ לנשיאות. האריס ביקש ללא הצלחה את המועמדות הדמוקרטית לנשיאות ב-1972 וב-1976. לאחר 1976, הוא היה פרופסור באוניברסיטת ניו מקסיקו.
ביוגרפיה
ראשית חייו
האריס נולד ב-13 בנובמבר 1930 בוולטרס, אוקלהומה, עיירה במחוז קוטון, והיה בנם של יוניס אלן (פירסון) ופרד ביירון האריס, בעל מניות. [1] ב-1952 סיים את לימודיו באוניברסיטת אוקלהומה (OU) עם תואר ראשון בהיסטוריה ובמדעי המדינה. לאחר מכן הוא נכנס לבית הספר למשפטים ב-OU, שם שימש עוזר אדמיניסטרטיבי של הדיקן ועורך הספרים והעורך הראשי של Law Review. הוא קיבל את התואר במשפטים בהצטיינות והתקבל ללשכת עורכי הדין ב-1954. הוא נבחר לסנאט של מדינת אוקלהומה ב-1956 וכיהן בו עד 1964. במשך רוב הזמן, הוא היה אחד מהחברים הצעירים ביותר. הוא ניסה להיבחר למושל אוקלהומה ב-1962 ללא הצלחה, מה שגרם לו להיות מוכר יותר ברחבי המדינה.
הסנאט של ארצות הברית
בשנת 1964, האריס רץ לבחירות על מנת למלא את כהונתו שטרם פגה של הסנאטור האמריקני רוברט ס. קר, שמת בתפקידו. הוא ניצח את המושל לשעבר ג'יי הווארד אדמונדסון, שמונה להחליף את קר, בפריימריז הדמוקרטי. הבחירות הכלליות כללו קמפיין בעל פרופיל גבוה נגד המועמד הרפובליקני, מאמן הכדורגל של אוקלהומה סונרס, באד וילקינסון. שתי המפלגות הזמינו מנהיגים פוליטיים מחוץ למדינה לקמפיין למען המועמדים שלהן. הרפובליקנים הביאו את סגן הנשיא לשעבר ריצ'רד ניקסון לקמפיין עבור וילקינסון, בעוד האריס אירח את הנשיא לינדון ב. ג'ונסון. האריס ניצח את וילקינסון והפך לאחד החברים הצעירים ביותר בסנאט האמריקאי.
האריס היה תומך נחרץ בתוכניות 'החברה הגדולה' של הנשיא לינדון ב. ג'ונסון, שלעיתים קרובות לא היו פופולריות באוקלהומה. הוא הצביע בעד חוק זכויות ההצבעה משנת 1965, [2] ובעוד הוא החמיץ את ההצבעות הנוגעות לאישורו של ת'ורגוד מרשל לבית המשפט העליון של ארצות הברית ב-1967 (הוא נעדר בענייני הסנאט הרשמיים) והעברת חוק זכויות האזרח משנת 1968 (נעדר בגלל מחלה), הוא תמך בשתי ההצבעות; הוכרז בלשכת הסנאט שאם הוא היה נוכח, הוא היה מצביע בעד אישורו של מרשל וחוק 1968. האריס נכח בהצבעה החשובה על ההצעה לסיום הפיליבסטר שנערך על ידי אותם סנאטורים שהתנגדו לחוק משנת 1968, והצביע בעד סיום הפיליבסטר כדי שניתן יהיה להצביע על החוק.
ביולי 1967, ג'ונסון מינה את האריס לוועדת קרנר. הוא הפך במהרה לאחד החברים הפעילים ביותר בה והיה מודאג עמוקות מפני אפרו-אמריקאים מקופחים כלכלית בעיר הפנימית. הוא גם תמך מאוד בתוכניות חקלאיות, בתוכנית הניווט בנהר ארקנסו ובתוכניות הבריאות האינדיאניות, שהיו כולן פופולריות מאוד באוקלהומה.
למרות היותו ליברלי מאוד ממדינה יותר ויותר שמרנית, האריס נבחר לכהונה מלאה ב-1966, תוך שהביס את עורך הדין פט ג'. פטרסון, ב-54% מול 46%. פטרסון ניסה להדיח את האריס בהכרזה על תמיכתו בתיקון חוקתי שהוצע על ידי הסנאטור אוורט דירקסן כדי לאפשר להנהלות בתי הספר לקיים תפילות בבתי ספר ציבוריים. התיקון של דירקסן זכה לתמיכה פוליטית נלהבת באוקלהומה, אך האריס התנגד לו במכתב פומבי: "אני מאמין בהפרדה של כנסייה ומדינה ואני מאמין שתפילה וקריאת תנ"ך צריכות להיות בהתנדבות".
במהלך כהונתו בסנאט, האריס גם כיהן לזמן קצר כיו"ר הוועדה הדמוקרטית הלאומית, והחליף את לארי אובריאן שהחליף אותו לאחר מכן. האריס היה אחד משני המועמדים האחרונים שנחשבו על ידי סגן הנשיא והמועמד לנשיאות יוברט האמפרי כמועמד המפלגה הדמוקרטית לסגן נשיא ארצות הברית ב-1968; האמפרי בחר בסנאטור אדמונד מאסקי ממיין בגלל גילו הצעיר של האריס שהיה בן 37. האריס נפרד מג'ונסון והאמפרי בשל חילוקי דעות על מלחמת וייטנאם.
בשנת 1970, האריס היה שחקן מרכזי בחקיקה המצליחה להחזיר לתושבי פואבלו דה טאוס 48,000 אקר (19,425 דונם) של אדמה הררית שנלקחה על ידי הנשיא תאודור רוזוולט וסומנה כיער הלאומי קרסון בתחילת המאה ה-20. המאבק היה רגשי במיוחד מכיוון שהחזרה זו של אדמת טאוס כללה את האגם הכחול, שהפואבלו מחשיבים אותו כקדוש. כדי להעביר את הצעת החוק, כרת האריס ברית דו-מפלגתית עם הנשיא ריצ'רד ניקסון, שעימו נחלק האריס בצורה חדה בנושאים רבים אחרים, בעיקר לגבי מלחמת וייטנאם. בכך, הוא נאלץ להתגבר על חברי הסנאט הדמוקרטים החזקים קלינטון פרסבה אנדרסון והנרי מ. ג'קסון, שהתנגדו בתוקף להחזרת האדמה. כפי שסיפרה אשתו של האריס, לדונה, שהייתה מעורבת באופן פעיל במאבק, כשהצעת החוק עברה לבסוף ועלתה לחתימה על ידי הנשיא, ניקסון הרים את מבטו ואמר, "אני לא מאמין שאני חותם על הצעת חוק שהיה בחסות פרד האריס".
בשנת 1971, האריס היה הסנאטור היחיד שהצביע נגד אישורו של לואיס פ. פאוול הבן כשופט בית המשפט העליון של ארצות הברית. [3] הוא התנגד לפאוול כי הוא ראה בו אליטיסטי ובעל רקורד חלש בזכויות האזרח.
האריס קרא גם לביטול מועצת הסחר הבין-מדינתית. [4]
אחרית חייו
האריס לא חיפש כהונה נוספת בסנאט ב-1972, במקום זאת התמודד לנשיאות במצע של "דמוקרטיה כלכלית". ההצעה הייתה קצרת מועד, אבל הוא התמודד שוב ב-1976. כדי להפחית את ההוצאות, הוא נסע ברחבי ארצות הברית ברכב מעונוע ונשאר בבתים פרטיים, ונתן למארחיו כרטיס שניתן לפדות עבור שהייה של לילה אחד בבית הלבן עם בחירתו. הוא הדגיש נושאים המשפיעים על האינדיאנים ועל מעמד הפועלים. העניין שלו בזכויות האינדיאנים היה קשור למוצאו שלו ושל אשתו לשעבר, לדונה האריס, בת שבט קומאנצ'י שהייתה מעורבת עמוקות באקטיביזם האינדיאני. יתר על כן, הוא היה ממדינה שהחלה את קיומה הפוליטי כטריטוריה האינדיאנית.
לאחר סיום מפתיע במקום הרביעי בבחירות 1976 באיווה, האריס טבע את המונח "מנצח" באומרו, "תהליך הניצחון החל ובדיוק 'נכנסנו פנימה'". הוא זכה ביותר מ-10% מהקולות, והוריד את מו יודול, שבשלב מסוים הוביל את הסקרים, למקום החמישי. האריס "פרש" רק יותר מחודש לאחר מכן. הוא סיים במקום הרביעי בפריימריז בניו המפשייר, ושבוע לאחר מכן, שלישי בוורמונט וחמישי במסצ'וסטס. האריס נשאר בתחרות חודש נוסף, כשהמיטב שלו הראה מקום רביעי באילינוי, עם 8%.[5] [6]
האריס עזב את הפוליטיקה ופרש לאקדמיה לאחר 1976. הוא הפך לפרופסור למדעי המדינה באוניברסיטת ניו מקסיקו וכתב ספרים רבים בנושאים פוליטיים, כולל "קדחת פוטומאק" (נורטון, 1977) ו"מבוי סתום או החלטה: הסנאט האמריקאי ועלייתה של פוליטיקה לאומית" (אוניברסיטת אוקספורד, 1993). בשנת 2003, האריס נבחר לוועד המנהל הלאומי של המטרה המשותפת. הוא גם חיבר שלושה רומנים.
נפטר ב-23 בנובמבר 2024. התגורר בקורלס, ניו מקסיקו.
ג'ו ביידן ודונלד טראמפ
בשנת 2023, כשנשאל האם גילו של הנשיא ג'ו ביידן מנע ממנו להיות מנהיג יעיל, אמר האריס, "כמובן שלא". הוא הוסיף ש"אנשים חיים יותר היום" ושביידן הוא אדם בריא. כשנשאל האם הדמוקרטיה בסכנה, אמר האריס: "כן, בוודאות. אנו יודעים כי מההתקוממות וההתקפה על הקפיטול שהוביל טראמפ ב-6 בינואר 2021, שהיו חלק מהניסיון המאורגן והבלתי חוקתי שלו לשבש את תוצאות הבחירות לנשיאות 2020, כמו גם התמיכה הנמרצת והחצופה שלו, מעריצת הדיקטטור, ומאמצים כלפי כל סוג של סמכותיות וכל סוג אפשרי של התקפה על המוסדות הדמוקרטיים של ארצנו". [7]
קישורים חיצוניים
- פרד רוי האריס באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ "Alene Harris". geni_family_tree (באנגלית אמריקאית). 2014-10-27. נבדק ב-2024-07-18.
- ^ "TO PASS S. 1564, THE VOTING RIGHTS ACT OF 1965".
- ^ "Our Campaigns - Supreme Court - Associate Justice Race". ourcampaigns.com. נבדק ב-30 באפריל 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Walker, Jesse (1 בנובמבר 2009). "Five Faces of Jerry Brown". The American Conservative (November 2009). נבדק ב-22 ביולי 2019.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ "WINNOWED IN!... BUT FOR JUST HOW LONG? ... Looking forward to the second month of Primary/Caucus season 2004". thegreenpapers.com. נבדק ב-30 באפריל 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "SERIOUS WINNOWING ... both on and after 'Super Duper' Tuesday". thegreenpapers.com. נבדק ב-30 באפריל 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Party, Sandoval County Democratic. "Optimism with Action Makes It Happen: An Interview with Sen. Fred Harris | Democratic Party of Sandoval County" (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2024-07-22.
40031336פרד רוי האריס