פיצה בסגנון שיקגו

פיצה בסגנון שיקגו מתייחסת למספר סגנונות שונים של פיצה שפותחה בעיר שיקגו. הפיצה המפורסמת ביותר בסגנון זה ידועה בשם פיצת דיפ־דיש. המחבת בה הפיצה נאפית נותנת לפיצה את השוליים הגבוהים והמשטח העמוק האופייניים לה, בתוכם שמים כמויות גדולות של גבינה וגם רוטב עגבניות גושי. פיצה בסגנון שיקגו אפשר להכין בסגנון דיפ־דיש וכפיצה ממולאת.^[1]^[2]

פיצת דיפ־דיש

לדברי טים סמואלסון, היסטוריון התרבות הרשמי של שיקגו,^[3] אין מספיק תיעוד כדי לקבוע בוודאות מי המציא את הפיצה בסגנון שיקגו מסוג דיפ־דיש.^[4] לעיתים קרובות מדווח כי הפיצה בסגנון שיקגו מסוג דיפ־דיש הומצאה ב־Pizzeria Uno בשיקגו בשנת 1943,^[5] על ידי המייסד של הפיצרייה, אייק סיוול, לשעבר כוכב פוטבול מאוניברסיטת טקסס. עם זאת, כתבה משנת 1956 ב" שיקגו דיילי ניוז" טוענת כי שף הפיצה המקורי של הפיצרייה, רודי מלנאטי, פיתח את המתכון.^[6]

פיצת דיפ־דיש נאפית במחבת פלדה עגול שדומה יותר לתבנית עוגה או פאי מאשר לתבנית פיצה טיפוסית. משמנים את המחבת כדי לאפשר לפיצה לצאת מהמחבת בקלות, כמו גם כדי לתת לקרום הפיצה אפקט של טיגון. בנוסף לקמח החיטה הרגיל, בצק הפיצה יכול להכין קמח תירס, סולת או צבע מאכל שנותן לקרום גוון צהבהב. הבצק מוצמד לצידי המחבת, בצורה של קערה, כדי לאפשר לשים שכבה עבה של תוספות.

השכבה העבה של התוספות בפיצת דיפ־דיש מחייבת זמן אפייה ארוך יותר, שיכול לגרום לגבינה או לתוספות האחרות להישרף לו היו בשכבה העליונה של הפיצה. עקב כך, התוספות מורכבות במהופך מהסדר הרגיל שלהן על פיצה. מצפים את הקרום בגבינה (בדרך־כלל פרוסות של מוצרלה) אחריה בסוגים שונים של בשר כמו פפרוני או נקניק איטלקי. תוספות אחרות כמו בצל, פטריות ופלפלים מגיעות אח״כ. כשכבה האחרונה שמים רוטב לא מבושל, שבד״כ מכינים מעגבניות מרוסקות מקופסאות שימורים. לעיתים מוסיפים מעל הרוטב גרידת פרמזן. מקובל שכשמזמינים את הפיצה הזו כטייק אוויי היא תגיע לא חתוכה כך שהשמנים לא יספגו בקרום ויגרמו לפיצה להיות ספוגה.

פיצה ממולאת

באמצע שנות ה־70, שתי רשתות בשיקגו, הפיצה של ננסי שנוסדה על ידי רוקו פלזה^[7] והפיצרייה של ג׳יורדנו שהופעלה על ידי האחים אפרן ויוסף בוליו, החלו להתנסות בפיצת דיפ־דיש ויצרו את הפיצה הממולאת. פלזה ביסס את יצירתו על מתכון של אמו לסקרצ'יידה, פשטידת חג הפסחא האיטלקית מעיר הולדתו, פוטנזה.^[8] כתבות במגזין שיקגו שהציגו את הפיצה של ננסי והפיצה הממולאת של ג'יורדנו הפכו את המנות לפופולרית.

פיצות ממולאות בדרך־כלל עמוקות יותר מפיצות דיפ־דיש אבל חוץ מזה קשה לראות את ההבדל עד שהפיצה נחתכת. לפיצה ממולאת בדרך כלל יש שכבת תוספות צפופה יותר מכל סוג אחר של פיצה. כמו בפיצת דיפ־דיש, שכבה עמוקה של בצק יוצרת קערה במחבת גבוהה ואז מוסיפים את התוספות והגבינה. מעל מוסיפים שכבה נוספת של בצק והוא לוחץ על צידי הקרום.

בשלב הזה, לשכבת הבצק הדקה יש מראה עגול וכיפתי. אופי פיצה בדרך־כלל דוקרים חור קטן במרכז הבצק כדי לאפשר לאוויר ואדים לצאת מהשכבה התחתונה בזמן האפיה, כך שהפיצה לא תתפוצץ. בדרך־כלל אך לא תמיד מוסיפים רוטב עגבניות על שכבת הבצק העליונה לפני שמכניסים את הפיצה לתנור.

פיצה דקה

יש גם סגנון של פיצה עם קרום דק שאפשר למצוא בשיקגו ובשאר המערב התיכון. הקרום דק וקשיח דיו כדי לקבל צליל לעיסה, בשונה מהפיצה בסגנון ניו יורק. את הפיצה חותכים לריבועים, דבר המכונה כחיתוך מסיבה או חיתוך טברנה,^[9]^[10] בניגוד לחיתוך עוגה בו חותכים את קצוות הפיצה. בקרב המקומיים, קרום דק בדרך־כלל מצליח יותר במכירות מאשר פיצת דיפ־דיש.^[11]