פנחס חורגין
.jpg)
פנחס חוּרגין (Pinkhos Churgin; כ"ה בחשוון תרנ"ד- ו' בכסלו תשי"ח; נובמבר 1894 – 28 בנובמבר 1957) היה פרופסור להיסטוריה וספרות יהודית, נשיא תנועת "המזרחי" בארצות הברית, דקאן ישיבה יוניברסיטי בניו יורק, מייסדה ונשיאהּ הראשון של אוניברסיטת בר-אילן.
קורות חיים
חורגין נולד ב-1894 ברוסיה לרב ראובן יונה ודבשה חורגין. למד בישיבת וולוז'ין והיה מתלמידיו של הרב רפאל שפירא. בשנת תרס"ה (1905) עלה עם משפחתו לארץ ישראל ולמד בישיבת תורת חיים בירושלים.
בשנת 1915 נסע לארצות הברית, ושם למד לימודים אקדמיים באוניברסיטאות מקומיות. בשנת 1926 נתמנה לראש בית המדרש למורים של ישיבת יצחק אלחנן ("ישיבה יוניברסיטי") בניו יורק. באותה שנה התמנה לעורך העיתון היידי "אונזער שטימע", וכיהן בתפקיד זה במשך שנתיים.
חורגין חקר את ההיסטוריה של עם ישראל והספרות היהודית, והורה תחום זה בישיבה יוניברסיטי. בין תלמידיו: פרופ' יוסף חיים ירושלמי. לימים התמנה לדיקן הישיבה יוניברסיטי. במשך שני עשורים, בין השנים 1933 ל-1954, ערך את אחד עשר כרכי "החורב", קובץ מרכזי לתולדות עם ישראל וספרותו.
בשנות ה-40 היה פעיל בתנועת "המזרחי" בארצות הברית. בשנת 1945 התמנה לסגן נשיא "המזרחי" באמריקה, וב-1949 מונה לנשיאו.
ייסוד אוניברסיטת בר-אילן
חורגין היה יוזם ומקים אוניברסיטת בר-אילן. הוא ראה בעיני רוחו אוניברסיטה שתהיה בעלת צביון דתי ותתנהל ברוח יהודית. בשנת 1950 ביקר חורגין בישראל ונפגש עם אישים שונים ועם ראשי הציבור הדתי במטרה לקדם את רעיונו. ב-1951 נפגש עם ראש ממשלת ישראל דוד בן-גוריון במטרה לרתום אותו לעניין. הממשלה והקרן הקיימת לישראל ניאותו להקצות לאוניברסיטה שטח אדמה ברמת גן, בסמוך לתל השומר. ב-1952 ערך חורגין מסע לגיוס כספים בקרב הקהילות היהודיות בצפון אמריקה לצורך הקמת מבני האוניברסיטה. בי"ד באב תשי"ג (26 ביולי 1953) הונחה אבן הפינה לאוניברסיטה החדשה, שנקראה על שם מאיר בר-אילן, מראשי "המזרחי". בשנת 1954 עלה חורגין לישראל לעמוד בראש האוניברסיטה. פתיחתה הרשמית הייתה לקראת שנת הלימודים תשט"ז (1955-1956).
חורגין נסע לאנגליה כדי לגייס פרופסורים לסגל ההוראה של האוניברסיטה החדשה. בין השאר הוא הצליח להעלות ארצה את פרופ' אהרון הראל פיש, שהורה ספרות אנגלית באוניברסיטת בר-אילן.
חורגין נפטר בה' בכסלו תשי"ח, 28 בנובמבר 1957 בניו יורק, לשם נסע לקבל טיפול רפואי.[1] נקבר בבית העלמין קריית שאול לצד אשתו רוזטה.[2]
משפחתו
בשנת 1923 נישא חורגין לרוזטה זליגסון (נפטרה שלוש שנים לפניו, בשנת 1954). לזוג נולדו שתי בנות, נעמי ובתיה, שתיהן פרופסוריות. בתו, פרופ' בתיה חורגין, היא מוזיקולוגית, מייסדת המחלקה למוזיקולוגיה בבר-אילן.
אחיו הצעיר של חורגין היה פרופ' גרשון חורגין, שלימד גם הוא בישיבה יוניברסיטי.[3]
הנצחתו
בשנת 1955, עוד בחייו, ייסדה ישיבה יוניברסיטי קתדרה על שמו.[4] לאחר מותו יצא לאור בהוצאת אוניברסיטת בר-אילן הספר "פנחס חורגין – חזון ומורשת" (בעריכת רפאל ינקלביץ ואליעזר זלמן ברנשטיין), הכולל מחקרים ומסות פרי עטו של חורגין בתחום המדע וההגות, אליהם מתלווים מאמרים על חייו ומשנתו, וביבליוגרפיה של כתביו. הספר משקף את מפעלו המדעי והחינוכי במשך עשרות שנים, כולל ייסודה של אוניברסיטת בר-אילן. כן נקבע באוניברסיטה פרס על שמו[5].
בפקולטה למדעי החברה באוניברסיטת בר-אילן פועל בית הספר לחינוך על שם פנחס חורגין. כמו כן נקראו על שמו רחובות במספר ערים בישראל.
מספריו ועריכותיו
- תרגום יונתן (1928),
- תרגום כתובים (1944)
- מחקרים בתקופת בית שני (1950)
לקריאה נוספת
- יצחק גולדשלג, אזכרה: מחברים שנפטרו בשנת תשי"ח; פינחס חורגין, בתוך: ארשת: ספר שנה לחקר הספר העברי, כרך א, עמ' 495–496.
- רימון כשר, "פנחס חורגין: מוקדם ומאוחר בתרגום הארמי למקרא", בתוך: דב שוורץ (עורך), אוניברסיטת בר-אילן - מרעיון למעש, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, תשס"ו, כרך ב, עמ' 17-11.
- רפאל ינקלביץ ואליעזר זלמן ברנשטיין (עורכים), פנחס חורגין - חזון ומורשת, מבחר מכתביו בצירוף דברים על חייו ומשנתו, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 1987
קישורים חיצוניים
- רשימת הפרסומים של פנחס חורגין, בקטלוג הספרייה הלאומית
- רשימת מאמרים על פנחס חורגין באתר רמב"י
- פרופ' פנחס חורגין, דבר, 1 בדצמבר 1957 (עם פטירתו)
הערות שוליים
- ^ Remains of Dr. Pinkhos Churgin Flown to Israel; Died in New York, JTA, December 2, 1957.
- ^ לויית פרופ' חורגין היום – בתל-אביב, דבר, 2 בדצמבר 1957.
- ^ Gershon Churgin Dead at 75, JTA, April 13, 1978.
- ^ Yeshiva University Honors Churgin; Establishes Chair in His Name, JTA, March 29, 1955.
- ^ פרס לזכרו של פרופ' פנחס חורגין, דבר, 18 בדצמבר 1957
נשיאי אוניברסיטת בר-אילן 
| |
|---|---|
|
24724832פנחס חורגין