פיטר גרינפלד
פיטר גרינפלד (14 באפריל 1940 - 12 במרץ 2017) היה ניצול שואה שנמנה עם תאומי מנגלה, הצעיר בניצולי מחנה ההשמדה אושוויץ. התפרסם לאחר שקורות חייו שימשו בסיס לספרו של יוסי שריד "פפיצ'ק - הוא לא ידע את שמו".
קורות חיים
גרינפלד נולד בפראג, כיוזף ("פפיצ'ק") קליינמן. הייתה לו אחות תאומה, מרתה, ואחות גדולה, עמליה.
בראשית שנת 1944, בהיותו בן 4, נלקחו חמשת בני המשפחה על ידי הנאצים למחנה טרזין בצ'כיה. משם הועברו למחנה אושוויץ-בירקנאו בפולין. בכניסה לאושוויץ הופרד גרינפלד מהוריו, מאחותו הגדולה ומתאומתו ונלקח לבלוק 10, בלוק התאומים של ד"ר מנגלה, שם שהה עד לשחרור המחנה. הוא לא ראה עוד בחיים איש ממשפחתו.
בבלוק התאומים נעשו בגרינפלד ניסויי מנגלה בתאומים, על ידי זריקות לגבו ולעיניו ועקירת כל שיניו. "ניסויים" אלה הובילו לקשיים תפקודיים שלו, עד יומו האחרון. במהלך שהותו במחנה קועקע על זרועו המספר A2459, שהפך במצוות הנאצים לשמו.
גרינפלד שהה במחנה אושוויץ-בירקנאו כ-8 חודשים, מ-19 במאי 1944 עד 27 בינואר 1945, כאשר הצבא האדום שחרר את המחנה. ביום השחרור, כשיצא לחופשי, הוא היה בן 5 שנים, הניצול הצעיר ביותר שיצא בחיים מאושוויץ[1]. בשלב זה הוא לא זכר את שמו, את מולדתו ואת בית אביו, למעט הכינוי שנתנה לו אמו, "פפיצ'ק", ואת תמונתה האחרונה, יחד עם אחותו התאומה מרתה, כשהנאצים הפרידו בין בני המשפחה בכניסה לאושוויץ: האב — להשמדה, האם והתאומה — לביתן התאומות, וגרינפלד — לביתן התאומים.
לאחר השואה
עם השחרור מיהרו כל שרידי מחנה ההשמדה לצאת ממנו, וגם גרינפלד ביניהם. אלא שהם המשיכו כולם, איש איש לדרכו, בעוד הוא הקטן נרדם על השלג, ביציאה מהמחנה. בנקודה זו מצא אותו איש בשם שמואל גרינפלד, שלקח אותו לביתו, ונתן לו את שמו הנוכחי — פיטר גרינפלד. לאחר מות שמואל גרינפלד, בתו של שמואל אימצה את פיטר רשמית, והם חיו בהונגריה, שם הוא הכיר את אולגה אשתו, ונולדו להם שלושה ילדים, אוה, זיוה ואליעזר. ב-1979 עלה לישראל עם משפחתו.
יוסי שריד, "פפיצ'ק - הוא לא ידע את שמו"
גרינפלד הרגיש מחויבות עמוקה להנציח את השואה ולהנחילה לדור הצעיר. את מחויבותו זו ביטא בכך שבמשך שנים היה מלווה מסעות, בעיקר מסעות תלמידים, לפולין, כאיש העדות. ב-1989, באחד ממסעותיו לפולין, התוודע אליו לראשונה חבר הכנסת דאז, יוסי שריד.
בינואר 2005, כאשר הכנסת ציינה 60 שנה לשחרור מחנה המוות, הוזמן גרינפלד כאורחו של שריד למליאת הכנסת. שריד תיאר בפני חברי הכנסת את תלאותיו של הילד הקטן מפראג, שבגיל 4 מצא עצמו בבלוק התאומים הזוועתי, נתון לחסדיו של ד"ר מנגלה, שביצע בגופו הקטן ניסויים[2][3]. שריד סיפר בשנת 2007 כי גרינפלד ממשיך לסבול מכאבים בעקבות התופת שעבר, אך אין ידו משגת כדי לקנות תרופות, ואינו מקבל די עזרה מהמדינה[4].
בהמשך כתב שריד גם ספר אודות גרינפלד: "פפיצ'ק - הוא לא ידע את שמו". הספר כיכב כ"ספר החודש" של ynet והוצאת סטימצקי במאי 2008 על פי המלצתם של גיא מרוז ואורלי וילנאי[5].
באוקטובר 2012 זכה גרינפלד ב"פרס יקיר הנוער" מטעם עיריית אשקלון[6]. הפרס ניתן לנבחרי הנוער מכל גוני האוכלוסייה בעיר, על פעילותם למען הקהילה באשקלון בכלל ובני הנוער בפרט.
גרינפלד היה תושב אשקלון שחי לבד בביתו, עבד כפקיד למחייתו ובנוסף לליווי המסעות, הוא גם היה שחקן בתיאטרון "עדות" בעיר[7].
קישורים חיצוניים
- יוסי שריד, פפיצ'ק - הוא לא ידע את שמו, באתר ynet, 26 בינואר 2006
יוסי שריד, העבר הוא העתיד החדש, באתר הארץ, 25 באוקטובר 2013- אורלי וילנאי פדרבוש וגיא מרוז, מספר A2459, באתר ynet, 1 במאי 2008
- ענבל מלכה, "השואה לא היתה מאורע חד פעמי", באתר ynet, 1 במאי 2008
- יוסי שריד, הוא לא ידע את שמו, באתר של "רשת 13", 27 בינואר 2006 (במקור, מאתר "nana10")
- עפרה ריזנפלד, להוציא את פפיצ'ק מהמחבוא, באתר הארץ, 23 בינואר 2006
- "פפיצ'ק" הובא למנוחות באתר ערוץ 7
הערות שוליים
- ^ "מספר A2459" באתר ידיעות ספרים
- ^ אריק בנדר, פפיצ'ק הקטן, טלאי צהוב ולהבות במשכן, באתר nrg, 27 בינואר 2005
- ^ פרוטוקול הכנסת, ישיבה מיוחדת לציון שישים שנה לשחרור מחנה ההשמדה אושוויץ וציון יום המאבק של מדינת ישראל באנטישמיות, 26 בינואר 2006. נאומו של ח"כ יוסי שריד
- ^ יוסי שריד, משכיחי שואה, באתר הארץ, 16 באפריל 2007
- ^ אורלי וילנאי פדרבוש וגיא מרוז, "מספר A2459", 1 במאי 2008, ynet
- ^ דבר ראש העיר- לראשונה באשקלון- פרס יקיר הנוער באתר עיריית אשקלון
- ^ מכתב של גרינפלד, באתר תיאטרון עדות
34986460פיטר גרינפלד