פיגוע הדריסה ברחוב יפו
 | |
| זירת הפיגוע | |
| תאריך | 2 ביולי 2008 |
|---|---|
| מקום | ירושלים, ישראל |
| סוג | פיגוע דריסה |
| נשק | יעה אופני |
| הרוגים | 3 |
| פצועים | 36 |
| מבצע | חוסאם דוויאת |
 | |
פיגוע הדריסה ברחוב יפו היה פיגוע דריסה שביצע מחבל ערבי-ישראלי באמצעות יעה אופני ב-2 ביולי 2008 ברחוב יפו שבירושלים. שלושה בני אדם נהרגו בפיגוע ו-36 נפצעו, בהם שניים באורח קשה. המחבל, חוסאם דוויאת, חוסל בידי כוחות הביטחון.
הפיגוע
ב-2 ביולי 2008, סמוך לשעה 12:00 בבוקר, פגע מחבל באמצעות יעה אופני בו נהג ברכבים ובהולכי רגל ברחוב יפו בירושלים. על פי עדויות ראייה, לאורך מאות מטרים בהם השתולל בכביש, המחבל הכה עם כף הטרקטור מכוניות רבות, מעך אותם, דרס אותם, והשליך אותם. בנוסף, נהפכו בפיגוע שני אוטובוסים: אוטובוס קו 13 של אגד, שהכיל 35 נוסעים, ואוטובוס קו 60 של החברה, בו שהו כ-15 נוסעים.[1]
נהג קו 13 סיפר שלאחר שכף הטרקטור הכתה באוטובוס קלות, הוא פתח את החלון במטרה להעיר על דרך הנהיגה של המחבל, שלפתע הרים את האוטובוס עם הכף והפך אותו.[2]
הפיגוע החל כאמור בשעה 12:00, כאשר המחבל עלה לכביש עם היעה האופני בו עבד באתר בנייה ברחוב שרי ישראל. הוא החל לדרוס כל דבר שנקרה בדרכו, ופנה ימינה לרחוב יפו. ברחוב יפו המשיך עם מסע הקטל. סמוך לבניין רשות השידור, זינק על הטרקטור שוטר במטרה לעצור את המחבל, אך ללא הצלחה. בהמשך הגיעו לזירה חייל ושוטר יס"מ שהצליחו לעלות על הטרקטור, ירו במחבל בחזה וברגל, והרגו אותו.[3] הפיגוע נמשך לאורך כ-500 מטר.[4]
בפיגוע נהרגו שלושה בני אדם ו-36 נפצעו, בהם שניים באורח קשה, ארבעה באורח בינוני והיתר במצב קל.[1] בין הפצועים היו שתי תינוקת. אחת מהתינוקות שהתה בזמן הפיגוע ברכבה של אמה שנהרגה בידי הטרקטור. תינוקת נוספת נפצעה בקו 13.[5]
חקירת הפיגוע
מתחקיר ראשוני של המשטרה עלה כי לפחות ארבעה אנשי ביטחו ניסו להיאבק במחבל וללא הצלחה, לפני ששוטר היס"מ זינק על הטרקטור וירה בו למוות. התגלה כי תחילו הגיעו שוטר ושוטרת לזירה. השוטרת ירתה באקדחה על שמשת הטרקטור, והשוטר עלה על הטרקטור וניסה להיאבק במחבל. למרות שנפצע מהירי המחבל המשיך בנסיעה. לאחר מכן עלה חייל לטרקטור וירה בו מטווח קצר, אך גם לאחר מכן המשיך המחבל בנסיעתו, תוך שהוא לוחץ על דוושת הגז וזועק "אללה אכבר".
השוטר והשוטרת סיפרו שתחילה חשבו שמדובר בתאונת דרכים, ולכן לא ירו. רק לאחר שהטרקטור פגע באוטובוס הבינו את אופי האירוע. השוטר התקרב לחזית הטרקטור כדי לפתות את המחבל לדרוס אותו, ואז ירתה השוטרת על השמשה. השוטר עלה על הטרקטור, אך לא ירה במחבל מפני שהיה מחוסר הכרה. בזמן שחיפש את מפתח הטרקטור במטרה לכבותו, השליך אדם אבן על המחבל, שהתעורר והחל להיאבק בשוטר. השוטר שלף את נשקו, אך בדיוק אז הגיע החייל וירה במחבל בעצמו.[6]
מיד לאחר מכן הגיעו שני שוטרי יס"מ על אופנוע למקום. אחד השוטרים עלה על הטרקטור וירה במחבל למוות, וזאת לאחר שנשאר חי לאחר ירי החייל והשוטרת. מעדות נוספת שהגיעה למשטרה נודע כי לאחר ירי השוטרת המחבל איבד את הכרתו, אך שב אליה לאחר שיודתה אליו אבן, ואז התחיל להיאבק עם השוטר.[7]
גורמי ביטחון מסרו כי ככל הנראה בשל קושי אליו הגיעו ארגוני הטרור לבצע פיגועים מורכבים, עם מטעני חבלה ומחבלים מתאבדים, הם מנסים לאתר אנשים בודדים או התארגנויות מקומיות לבצע פיגועים פשוטים לביצוע יחסית, כמו במקרה זה. הגורמים הצביעו על גדר ההפרדה ועל פעילות צה"ל ביהודה ושומרון כנסיבות שהובילו למצב הנוכחי.[8]
בדיון בוועדת הפנים של הכנסת שהתקיים מספר ימים לאחר הפיגוע, תמה קרוב משפחה של אישה שנהרגה באירוע על התנהלות המשטרה. הוא שאל מדוע השוטר שעלה על הטרקטור לא וידה במחבל הריגה, וכך, לטענתו, היה מונע את מותה של קרובת משפחתו, שנדרסה לאחר שהמחבל התעורר והמשיך את מסע ההרג. הוא טען שריבוי ועדות החקירה והבדיקות שעוברים שוטרים שחיסלו מחבלים גורמים לשוטרים אחרים להסס במצבי חירום.[9] אך מתחקיר המשטרה שפורסם לאחר מכן עלה כי בניגוד להנחה הראשונה, כל שלושת הרוגי הפיגוע נפגעו לפני ירי השוטרת וזינוק השוטר לטרקטור.[10]
לאחר הפיגוע
ביום הפיגוע התקיימה, ללא קשר לאירוע, הצבעה בקריאה טרומית של שתי הצעות חוק שנועדו לשלול את זכויותיהם של בני משפחות מחבלים. האחת כללה את שלילת רישיון ישיבת הקבע בישראל, ואילו השנייה כללה את שלילת האזרחות. לאחר שאושרו ההצעות, סיפר חבר הכנסת יולי אדלשטיין, שיזם את הצעת החוק השנייה, שהממשלה החליטה באותו שבוע להתנגד להצעה, אולם לאחר פיגוע הדריסה בירושלים, אותו ביצע אזרח ערבי ישראלי, הקואליציה העניקה בנוגע לנושא חופש הצבעה לחבריה.[11]
בהתייעצויות ביטחוניות שקיים ראש הממשלה אהוד אולמרט זמן קצר לאחר הפיגוע, הוא גיבש עמדה שלפיה יש להרוס את בית המחבל. כמו כן, נעתרו שר הרווחה יצחק הרצוג ואנשי הביטוח הלאומי לבקשתו של אולמרט, ולשלול ממשפחת המחבל קצבת שארים ודמי קבורה, שניתנו לו מכוח היותו בעל תעודת זהות כחולה.[12] אולמרט גם אמר שמכיוון שאין דרך לגדר את כל ערביי מזרח ירושלים, יש ליצור אלמנט הרתעתי באמצעות הריסת בתים ושלילת זכויות סוציאליות. במערכת הביטחון הגיעו למסקנה שיש לגרום למחבלים להרהר במעשיהם לפני שהם מבצעים מעשי טרור.[13] גם בכנס קיסריה חזר אולמרט על עמדתו ואמר כי יש להקשיח את המדיניות כלפי מחבלים, גם אם הדבר כולל הריסת בתים.[14]
גם שר הביטחון אהוד ברק היה סבור כי יש להרוס את בית המחבל, מפאת האפקט ההרתעתי למפגעים עתידיים. דבריו נכתבו במכתב ששיגר המזכיר הצבאי של שר הביטחון, איתן דנגוט, בו הודגש גם כי יש לזרז את המהלך, משום שמדובר במקרה שני בתוך חודשים ספורים שמחבל בעל אזרחות ישראלית מבצע פיגוע בישראל. המכתב מתייחס אל הפיגוע בישיבת מרכז הרב במרץ אותה שנה, בו נהרגו שמונה תלמידים.[15]
לאחר שהועברה אליו בקשה לבדיקת העניין, קבע היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז כי אין מניעה משפטית להרוס בתי מחבלים, אך הדבר עלול לעורר קשיים לא קלים. הוא העביר לממשלה את עמדתו, והדגיש שיש לתאם כל פעולה שכזאת עם משרד המשפטים.[16] בעקבות חוות דעתו של מזוז הנחה שר הביטחון את צה"ל להיערך להריסת בית המחבל מפיגוע הדריסה, וביקש לפעול להוצאת צו נוסף של הריסת בית המחבל מהפיגוע בישיבת מרכז הרב.[17]
בבית המחבל הוקמה סוכת אבלים שפורקה יום למחרת הפיגוע, בהתאם להנחיה של שוטרי מג"ב שסיירו במקום עוד מזמן הפיגוע. כבר ביום הפיגוע אמר מפקד מחוז ירושלים, אהרן פרנקו, שלא תתאפשר הבלטת סממני אבל בביתו של המחבל.[18]
המחבל
המחבל זוהה כחוסאם דוויאת, בן 31 שהתגורר בשכונת צור באהר שבמזרח ירושלים. המחבל היה אב לשניים, ובעל תעודת זהות כחולה. המחבל היה מוכר כבר למשטרה כבעל רקע פלילי. בשנת 2001 הורשע בבית המשפט לאחר שהואשם באלימות כלפי צעירה יהודיה . הוא נידון לשנתיים מאסר, ולאחר שחרורו נישא לאישה ערבייה. אחד משכניו של דוויאת סיפר כי דבר מעורבותו בפיגוע התקבל בתדהמה בשכונת מגוריו. הוא סיפר כי היה אדם רגיל, ללא בעיות עם סביבתו, ושלא היה בעל זיהוי פוליטי כלשהו.[19]
גם נציגי הקהילה של המחבל הוכו בהלם. מנהל המרכז הקהילתי בצור באהר, טארק עוואד, מסר כי דוויאת היה אדם ישר, לא השתייך לאף ארגון, ושמשפחתו מופתעת מהידיעה שבנם הוא שביצע את הפיגוע.[20]
עורכי הדין של המחבל ואחיו אמרו שנסיבות האירוע אינן חבלניים. הם הציעו את האפשרות שהיה מדובר בתאונת דרכים שהסתבכה או במעשה של טירוף. אחד מהם אף אמר כי האירוע לא היה צריך להסתיים בחיסולו של נהג הטרקטור, ושהיו נחסכים חיי אדם אם השוטר שעלה על הטרקטור היה מציב עליו אזיקים בלבד. הם מסרו גם כי בני משפחת המחבל מסרו תנחומיהם למשפחות ההרוגים וקריאת החלמה לפצועים.[21]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 אפרת וייס, פיגוע דריסה בירושלים: 3 נהרגו, עשרות נפצעו, באתר ynet, 2 ביולי 2008
- ^ נטע סלע ורועי מנדל, הנהג: "הוא הרים את האוטובוס בכף והפך אותי", באתר ynet, 2 ביולי 2008
- ^ אפרת וייס, הדרמה: שוטר וחייל זינקו והרגו את המחבל, באתר ynet, 2 ביולי 2008
- ^ אפרת וייס, השוטר שהרג את המחבל: הוא היה באטרף, באתר ynet, 2 ביולי 2008
- ^ רונן מדזיני, "מישהו צעק: חילצתי מרכב תינוקת שאמה נהרגה", באתר ynet, 2 ביולי 2008
- ^ אפרת וייס, שוטר בפיגוע: "סימנתי למחבל לרדוף אחריי", באתר ynet, 3 ביולי 2008
- ^ אפרת וייס, עדות: אבן שפגעה במחבל החזירה אותו להכרה, באתר ynet, 2 ביולי 2008
- ^ חנן גרינברג, קשה להחדיר מטענים - אז מפעילים טרקטור, באתר ynet, 2 ביולי 2008
- ^ אמנון מרנדה, "הססנות השוטר עלתה בחייה של בת-שבע", באתר ynet, 7 ביולי 2008
- ^ אפרת וייס, פיגוע הדריסה: כל ה-3 נהרגו לפני הירי הראשון, באתר ynet, 11 ביולי 2008
- ^ אמנון מרנדה, אושר בטרומית: ישללו זכויות למשפחות מחבלים, באתר ynet, 2 ביולי 2008
- ^ רוני סופר, רה"מ: ישללו קצבת שארים ודמי קבורה מהמחבל, באתר ynet, 2 ביולי 2008
- ^ רוני סופר, אולמרט: אין דרך לגדר את ערביי מזרח ירושלים, באתר ynet, 3 ביולי 2008
- ^ ynet, אולמרט: עלינו להיות קשוחים יותר כלפי מחבלים, באתר ynet, 3 ביולי 2008
- ^ חנן גרינברג, שר הביטחון יפעל להריסת בתי המחבלים בי-ם, באתר ynet, 2 ביולי 2008
- ^ אפרת וייס, מזוז: אין מניעה משפטית להרוס בתי המחבלים, באתר ynet, 4 ביולי 2008
- ^ חנן גרינברג, ברק: היערכו להריסת בתי המחבלים בירושלים, באתר ynet, 5 ביולי 2008
- ^ אפרת וייס, בית המחבל מי-ם: סוכת האבלים פורקה, באתר ynet, 3 ביולי 2008
- ^ כתבי ynet, המחבל הדורס: אב לשניים מצור באהר במזרח י-ם, באתר ynet, 2 ביולי 2008
- ^ רוני ליפשיץ, "מחבל יחיד לא מעיד על הקצנה במגזר הערבי", באתר ynet, 3 ביולי 2008
- ^ רועי מנדל, פרקליט משפחת המחבל: לא היה צורך להורגו, באתר ynet, 3 ביולי 2008
