לודוויג אדולף-פטר, נסיך ויטגנשטיין
 | |
| איור מאת ג'ורג' דאב | |
| לידה |
17 בינואר 1769 פריאסלאב, האימפריה הרוסית |
|---|---|
| פטירה |
11 ביוני 1843 (בגיל 74) לבוב, האימפריה האוסטרית |
| בת זוג | אנטוניה ססיליה סנארסקה |
| השתייכות |
צבא האימפריה הרוסית |
| תקופת הפעילות | 1789–1829 (כ־40 שנה) |
| דרגה | פילדמרשל |
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
| |
לודוויג אָדוֹלְף-פֵּטֶר, נסיך וִיטְגֶנְשְׁטֵייְן (ברוסית: Пётр Христиа́нович Ви́тгенштейн; 17 בינואר 1769 – 11 ביוני 1843) היה אריסטוקרט גרמני ופילדמרשל בצבא האימפריה הרוסית, נודע בעיקר עקב פיקודו לאורך המלחמות הנפוליאוניות. לאחר מותו של מיכאיל קוטוזוב בשנת 1813 הפך ויטגנשטיין למפקד העליון של כוחות הקואליציה האנטי-צרפתית השישית במערכה בגרמניה.
ביוגרפיה
פטר ויטגנשטיין הגיע ממשפחה אצולה ממוצא פרוסי. הוא נולד ב-5 בינואר 1769 באימפריה הרוסית, ובגיל 21 ב-1 באפריל 1781 התגייס לשורות צבא האימפריה הרוסית לשירות בגדוד סמיונובסק למשך חייו[1]. הוא היה פרש מצטיין ושירת בחלוקת פולין השלישית, במהלכה הוענק לו עיטור הקדוש גאורגיוס מן הדרגה הרביעית וצלב הזהב. כאשר הכריזה יקטרינה השנייה, קיסרית רוסיה, מלחמה על השושלת הקאג'ארית של ממלכת פרס בשנת 1796 והחלה את מלחמת רוסיה-פרס, פטר גויס לחיל המשלוח בעבר הקווקז, שם שירת בתור קצין מודיעין והעביר מידע ממבצר דרבנט (כיום באזרבייג'ן) לסנקט פטרבורג.
ב-9 בפברואר 1798 הוסב ויטגנשטיין לדרגת בריגדיר גנרל, לפני שהפך למפקד גדוד הוסרים ב-5 במאי, שנה מאוחר יותר. לאחר מכן הועלה לדרגת לוטננט גנרל ביוני והמשיך לפקד על הגדוד ב-1 ביולי 1799. הוא השתתף הן בהקואליציה האנטי-צרפתית השלישית נגד הקיסרות הצרפתית הראשונה והן במלחמה העות'מאנית-רוסית של השנים 1806–1812. הוא לחם במספר קרבות, בהם קרב אוסטרליץ שהיה ניצחון מכריע לצבא הצרפתי של הקיסר נפוליאון בונפרטה. כאשר החלה המלחמה הפינית נגד ממלכת שוודיה, פטר הוצב לפקד על בריגדת פרשים בדרום הדוכסות הגדולה של פינלנד.
במערכה של שנת 1812 בעת מלחמת רוסיה–צרפת ויטגנשטיין הצליח להתבלט בעיני המטה הכללי הרוסי ובעיני אלכסנדר הראשון, קיסר רוסיה. הוא פיקד על הארמייה הרוסית הראשונה שתפקידה היה לחסום את המסלול לסנקט פטרבורג. על כן הוא נודע בכינוי "המושיע של סנקט פטרבורג" לאחר שהביס את הצבא הצרפתי תחת ניקולא אודינו. תחת הפיקוד של מיכאיל קוטוזוב פטר ניהל מרדף אחר הכוחות הצרפתים שנסוגו ממוסקבה במהלך חורף 1812 שהסתכם במהלך קרב ברזינה, במסגרתו נכשל הניסיון הרוסי להכניע את צבא נפוליאון.
פטר היה פופולרי באותה מידה בקרב החברה הרוסית ומצד כוחותיו שעליהם פיקד, ונהג להעלות את המורל באמצעות פעולותיו הצבאיות ההתקפיות התמידיות שכפו את רצונו על האויב. במערכה של 1813 בגרמניה נפטר קוטוזוב באפריל 1813. ויטגנשטיין קיבל פיקוד כולל על צבאות הקואליציה האנטי-צרפתית השישית בגרמניה בהסכמותיהם של אלכסנדר הראשון, קיסר רוסיה ופרידריך וילהלם השלישי, מלך פרוסיה.
עד מהרה הוא הוכיח שהוא לא כשיר בעמדה זו, ולא הצליח למנוע את התבוסות התאומות בליצן ובאוצן במאי אך הצליח למנוע את כיתור הכוחות והכנעתם בידי צבא נפוליאון. לאחר התפטרותו הוא הוחלף בתפקידו על ידי מיכאיל ברקלאי דה טולי. הוא השתתף בכמה קרבות בהמשך בשנת 1813 (בעיקר בקרב דרזדן וקרב לייפציג), אך נפצע בקרב בר-סור-אובה שהתרחש בצפון-מזרח צרפת בשנת 1814. לאחר 1815 היה זמן רב מפקד על מוצב פרשים ולא התעמת בקרבות. פטר פיקד על בריגדת פרשים במהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית של השנים 1828–1829. לבסוף פרש מהצבא מסיבות בריאותיות בשנת 1829, הוא חי עוד עשר שנים בגמלאות לפני שנפטר בלבוב, האימפריה האוסטרית, ב-11 ביוני 1843 תוך כדי מסע.
לקריאה נוספת
- הוצאת כתר, נפוליאון 1813 - מלחמת העולם הראשונה, חזי שלח, 1996
- ספרית מעריב, נפוליאון: חיים פוליטיים, סטיבן אינגלנד, 2003
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ באימפריה הרוסית צו גיוס כלל שירות של מינימום 25 שנים בצבא.
30600799לודוויג אדולף-פטר, נסיך ויטגנשטיין