ניקולא אודינו
| לידה |
בר-לה-דוק, ממלכת צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
פריז, ממלכת צרפת  |
| השתייכות |
ממלכת צרפת הרפובליקה הצרפתית הראשונה האימפריה הצרפתית הראשונה  הרסטורציה הצרפתית |
| תקופת הפעילות | 1784–1830 (כ־46 שנים) |
| דרגה | מרשל צרפת |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמות המהפכה הצרפתית המלחמות הנפוליאוניות | |
ניקולא שארל אודינו, הרוזן ד'אודינו ודוכס רג'ו (בצרפתית: Nicolas Charles Marie Oudinot; 25 באפריל 1767 – 13 בספטמבר 1847), היה מרשל האימפריה. ידוע שהוא נפצע 34 פעמים בקרב, נפגע מפגזי ארטילריה, חרבות ולפחות שנים עשר כדורים במהלך הקריירה הצבאית שלו. אודינו הוא אחד השמות הרשומים מתחת לשער הניצחון.
ביוגרפיה
ראשית חייו
ניקולא שארל אודינו נולד ב-25 באפריל 1767 בבר-לה-דוק, והיה בנם של ניקולא אודינו ומארי אן אדם, היחיד מבין תשעת ילדיהם שחי עד בגרות. אביו היה מבשל, חקלאי ומזקק ברנדי בבר-לה-דוק, לורן. הוא החליט על קריירה צבאית ושירת ברגימנט מדוק מ-1784 עד 1787, כאשר, ללא תקווה לקידום בשל אי השתייכותו למשפחות האצולה, פרש בדרגת סמל.
מלחמות המהפכה הצרפתית
.jpg)
המהפכה הצרפתית שינתה את מזלו, ובשנת 1792, עם פרוץ המלחמה, הוא מונה ללוטננט קולונל של הגדוד השלישי של מתנדבי המז. הגנתו האמיצה על המבצר הקטן של ביטש בהרי הווז' ב-1792 משכה אליו את תשומת הלב; הוא הועבר לצבא הסדיר בנובמבר 1793, ולאחר שירות בפעולות רבות על הגבול הבלגי הוא הועלה לדרגת ז'נרל דה בריגדה, ביוני 1794 על התנהלותו בקרב קייזרסלאוטרן.
הוא המשיך לשרת בהצטיינות על גבול גרמניה תחת לואי לזאר הוש, שארל פישגרו וז'אן ויקטור מארי מורו, נפצע שוב ושוב ופעם אחת (ב-1795) נשבה לאחר שנפצע שוב. הוא היה יד ימינו של אנדרה מסנה לאורך כל המערכה השווייצרית של 1799, תחילה כז'נרל דה דיוויזיה, אחר כך כרמטכ"ל, וזכה להצטיינות יוצאת דופן בקרב השני על ציריך. הוא נכח תחת מסנה במצור על ג'נובה, וכל כך התבלט בקרב מונזמבאנו, עד שנפוליאון העניק לו חרב כבוד (עיטור נדיר במיוחד שהוחלף מאוחר יותר בלגיון הכבוד). הוא מונה למפקח כללי של חיל הרגלים, ועם הקמת האימפריה קיבל את הצלב הגדול של לגיון הכבוד, אך לא נכלל בהענקה הראשונה של דרגות המרשלים.
מלחמות נפוליאון
אודינו נבחר לחבר בית הנבחרים, אך לא היה לו זמן להקדיש לפוליטיקה. הוא לקח תפקיד מוביל במלחמת 1805, ופיקד על הדיוויזיה המפורסמת של "הגרנדירים של אודינו", שהורכבה מכוחות שנבחרו ואורגנו על ידו, איתם תפס את גשרי וינה, נפצע בקרב שנגראברן באוסטריה תחתית נגד הרוסים. ב-1807 השתתף בניצחונו של ז'ואקים מירא בקרב אוסטרולנקה בפולין ולחם בהחלטיות ובהצלחה בקרב פרידלנד.
בשנת 1808 מונה למושל ארפורט ורוזן האימפריה הצרפתית, וב-1809, לאחר קרב וגראם, הועלה לדרגת מרשל צרפת. הוא מונה לדוכס ראשי של הדוכסות הגדולה של רג'ו במדינת החסות של ממלכת נאפולי, וקיבל מענק כסף גדול באפריל 1810.
מ-1810 עד 1812 ניהל אודינו את ממשלת ממלכת הולנד לשעבר, ופיקד על הקורפוס השני של הגרנד ארמה במערכה הרוסית. החיל שלו סייע בבניית הגשר על הברזינה שאיפשר פינוי כוחות לאחר התבוסה בקרב ברזינה. בתקופה זו הוא סבל מפציעה נוספת בקרב.
הוא נכח בקרב ליצן ובקרב באוצן, וכאשר החזיק בפיקוד העצמאי של הקורפוס שהופנה לכבוש את ברלין הובס בקרב גרוסבירן. לאחר מכן הוחלף על ידי מרשל נה, אך האחרון הובס בקרב דנביץ.
אודינו לא התבזה. הוא החזיק בתפקידים חשובים בקרב לייפציג ובמערכה של 1814. עם התפטרותו של נפוליאון, הוא התגייס לממשלה החדשה, ומונה לאציל צרפתי על ידי לואי השמונה עשר, מלך צרפת. בניגוד לרבים מחבריו הוותיקים, הוא לא ערק לאדונו לשעבר במהלך שובו של בונפרטה ב-1815.
אחרית חייו
שירותו הפעיל האחרון היה בפלישה הצרפתית לספרד ב-1823, בה פיקד על קורפוס והיה לזמן מה מושל מדריד. הוא מת ב-13 בספטמבר 1847 בפריז כמנהל מוסד הוותיקים הפריזאי Les Invalides.
חיים אישיים
הוא התחתן לראשונה, בספטמבר 1789, עם שרלוט דרלין (1768–1810) ונולדו לו 7 ילדים:
- מארי לואיז (1790–1832): אשתו (1808) של הגנרל פייר קלוד פאיול (1772–1844)
- שארל (1791–1863)
- ניקולט (1795–1865): אשתו (1811) של הגנרל גיום לאטריל דה לורנס (1772–1855)
- אמילי (1796–1805)
- אוגוסט (1799–1835)
- אליז (1801–1882)
- סטפני (1808–1893)
הוא נישא בשנית, בינואר 1812, עם אז'ני דה קוסי (1791–1868) ונולדו לו 4 ילדים:
- לואיז-מארי (1816–1909)
- קרוליין (1817–1896)
- שארל-ז'וזף (1819–1858)
- אנרי (1822–1891)
קישורים חיצוניים
- ניקולא אודינו, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
