פורט הרקורט
 | |
| פוטומונטז' של פורט הרקורט | |
| מדינה |
 ניגריה |
|---|---|
| מדינה | ריברס |
| שטח | 360 קמ"ר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 3,171,076[1] (2021) |
| קואורדינטות | 4°48′N 7°00′E / 4.8°N 7°E |
| אזור זמן | UTC +1 |
פורט הרקורט (באנגלית: Port Harcourt; בפידג'ין ניגרי: Po-ta-kot) היא בירת מדינת ריברס בדרום-מזרח ניגריה, השוכנת בדלתת הניז'ר. נכון לשנת 2021 אוכלוסיית העיר מונה 3,171,076 תושבים והיא אחת הערים הגדולות בפדרציה. העיר נוסדה ב-1913[2] ונקראה על שם לואיס הרקורט (אנ') שהיה השר הממונה על הקולוניות באימפריה הבריטית בשנים 1910–1915.
מכיוון ששימשה בעיקר כשער לייצוא, משמש ניב ניגרי-אנגלי (פידג'ין ניגרי) ולא אידגו (Idgo), שהיא השפה הנפוצה בדרום ניגריה, כשפה הדומיננטית בעיר.
היסטוריה
העיר הוקמה ב-1913 על ידי הבריטים ששלטו בניגריה על מנת להעביר פחם, אותו גילו באנוגו שנמצא 200 ק"מ צפונית לעיר. בפורט הרקורט, ששוכנת על גדת דלתת נהר הניז'ר הוקמה כל התשתית הדרושה על מנת להעביר את הפחם באוניות לאירופה. במהלך מלחמת העולם הראשונה שמשה העיר כבסיס של מדינות ההסכמה כנגד מעצמות המרכז ששלטו בקמרון הגרמנית. העיר נותרה קטנה יחסית והיא התפתחה רק החל מ-1958 כאשר נתגלו בקרבתה שדות נפט. מאז הפכה העיר למרכז כלכלת הנפט הניגרית. בעקבות רווחיות הנפט והכלכלה שהתפתחה סביבה, הגיעו פיתוחים שונים לעיר לפני כניסתם לניגריה כולה.
ב-1995 נתלה בעיר הסופר ולוחם זכויות האדם קן סארו-ויווה בעקבות מחאתו בנוגע לנזקים שגורמת תעשיית הנפט.
כלכלה
כלכלת העיר מבוססת בעיקר על תעשיית הנפט: החל מהוצאת הנפט מהאדמה ועד להפקת הנפט וייצואו לרחבי העולם. בנוסף, בעיר קיימת תעשיית דייג שמקורה בדגים הנמצאים בדלתת הניז'ר.
חינוך
תחבורה
בעיר קיימת מסילת ברזל שמגיעה עד לעיר מידוגורי שבצפון ניגריה וכן נמל תעופה.
קישורים חיצוניים
- פורט הרקורט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
ערך זה הוא קצרמר בנושא גאוגרפיה של ניגריה ובנושא יישובים באפריקה. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.
34143629פורט הרקורט