פורטל:דואר ובולאות/קטעי ספרות/אוסף קטעים

אוסף קטעים

אוסף קטעי ספרות הנבחרים של פורטל דואר ובולאות

לעריכת הציטוטים לחצו על המספר בכותרת ואחר כך "עריכה".

1

שְׁנֵי הַמִּכְתָּבִים נִשְׁלְחוּ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, הַיּוֹם הָרְבִיעִי לַשָּׁבוּעַ, בּוֹ נִשְׁלָחִים הַמִּכְתָּבִים מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְאֵירוֹפָּה וּלְאַמֶּרִיקָה. וּמֵאָז – עוֹמְדִים שְׁנֵי הַיְלָדִים, חֶזֶק וּבֶזֶק, בְּכָל יוֹם חֲמִשִּׁי לַשָּׁבוּעַ, יוֹם בּוֹא הַדּוֹאַר מֵאֵירוֹפָּה וּמֵאַמֶּרִיקָה לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, עַל יַד בֵּית הַדּוֹאַר הַגָּדוֹל אֲשֶׁר בָּרְחוֹב הָרָאשִׁי בִּירוּשָׁלַיִם, עוֹמְדִים וּמְצַפִּים לִיצִיאַת נוֹשְׂאֵי הַמִּכְתָּבִים, כְּשֶׁיַּלְקוּטֵיהֶם מְלֵאִים מִכְתָּבִים וְעִתּוֹנִים. הֵם עוֹמְדִים גַּם בִּסְעוֹר הָרוּחַ, גַּם בְּרֶדֶת הַגֶּשֶׁם עַל הָאָרֶץ, גַּם בִּבְעוֹר קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ עַל רָאשֵׁיהֶם. שָׁעָה אֲרֻכָּה הֵם עוֹמְדִים, וּבְצֵאת נוֹשֵׂא הַמִּכְתָּבִים שֶׁל רְחוֹבָם, הֵם נִטְפָּלִים אֵלָיו וְשׁוֹאֲלִים בְּלֵב נִפְעָם: – הֲיֵשׁ לָנוּ מִכְתָּב? – לְמִי? – שׁוֹאֵל נוֹשֵׂא הַמִּכְתָּבִים הַטָּרוּד, בְּקֹצֶר רוּחַ. – לָנוּ, לְחֶזֶק וּבֶזֶק, בְּנֵי הַמּוֹרֶה יִשְׂרָאֵל בֶּן פּוֹרָת מִיְּרוּשָׁלָיִם – עוֹנִים שְׁנֵי הַיְלָדִים בְּבַת-אַחַת וּבִנְשִׁימָה אַחַת. וְנוֹשֵׂא הַמִּכְתָּבִים בּוֹדֵק בַּיַּלְקוּט. – אָיִן! הוּא מֵשִׁיב וְהולֵךְ. וּבֶזֶק הוֹלֵךְ אַחֲרָיו וְאֵינוֹ מַרְפֶּה מִמֶּנּוּ וְכֻלּוֹ שְׁאֵלָה שֶׁל תּוּגָה: – הֲגַם מֵאַמֶּרִיקָה אָיִן? – בְּוַדַּאי יָבוֹא בַּדּוֹאַר הַבָּא! – מְנַחֵם אוֹתָם נוֹשֵׂא הַמִּכְתָּבִים. אָז יָשׁוּב בֶּזֶק אֶל חֶזֶק אָחִיו, וְהֵם הוֹלְכִים יַחַד הַבַּיְתָה, אֶל תּוֹךְ מַעֲמַקֵּי יְרוּשָׁלַיִם הָעַתִּיקָה. הַדֶּרֶךְ קָשָׁה, מְלֵאָה אֲבָנִים, חַתְחַתִּים, מַעֲלוֹת, מוֹרְדוֹת. וְאוּלָם שְׁנֵי הָאַחִים מַחֲזִיקִים זֶה בָּזֶה וְהוֹלְכִים. הֵם נִפְעָמִים, נִכְלָמִים. נַפְשָׁם בְּקִרְבָּם הוֹמָה, וּבְלִבָּם מְנַקְּרָה שְׁאֵלָה: – מָתַי… יָבוֹאוּ כְּבָר הַמִּכְתָּבִים מֵאַמֶּרִיקָה וּמִוַרְשָׁה? מָתַי?… — חֶזֶק וּבֶזֶק, מאת: קדיש יהודה סילמן הסבר

דוור בשירות הדואר המנדטורי

הערות שוליים

2

בטרם בוקר באתי לעיר פונדעלאָווע אשר בגליל קירקירישאָק ואתיצב בבית הדואר. מהרתי למסור כתב מסעי ליד המשגיח כפעם בפעם ואחל פניו למהר לשלחני כי דברי נחוץ. ראיתי את פני המשגיח והנם זועפים וימת לבי בקרבי ויהי לאבן. נחשתי כי רעות בקרבו לעכבני בדרך ויום השבת ממשמש לבוא ועוד דרך רחוקה לפני. והנה אשר יגוֹרתי בא לי! המשגיח הפך את כתב מסעי וירא כה וכה והנה אין עליו רק חותם אחד! וימחה עיניו השכורות שֵנה בגב ידו – רק חותם אחד ואין שני! – “בעסקי נפשך אדוני נוסע – אמר בקול חודר לבי וכליותי – לא בעסקי המלך; לא אוכל תת-סוסים לאדוני”. – מדוע? – שאלתי אנכי בחפזון. – רבּו הנוסעים אמש עד למעלה; כל הסוסים הקצוּבים יצאו ולא שבו עוד; גם רצי המלך נושׂאי האגרות עוד לא עברו ורק סוסים מוכנים לשׂאת אותם עומדים בּאוּרוָה. – חמול נא עלי אדוני – שאגתי מנחמת לבי – אל נא תעצרני, כי נחפז אנכי לדרכי; עשׂה נא עמדי חסד והבה לי סוסים. – לא אוּכל לתת, אדוני, אין סוסים באורות. – הא לך עשרים פרוטות! הבה סוסים! – לא אוּכל. – הא לך שלשים, הא ארבעים, הא לך מחצית השקל, רק שלחני נא מהר. המשגיח החריש רגעים אחדים כמתבונן ואנכי שאפתי תקוה חדשה; אולם חיש שב וינע ראשו ימין ושׂמאל ויאמר: “לא אוּכל, כי מצוַת בעלת הבית עלי חזקה”. – איזה בעלת הבית? – המַחזקת את בית הדוהר הזה מאת הממשלה. – ומי היא? – יהודית היא! – ענה, – כי לא הכירני כי יהודי גם אני. יהודית! – חשבתי בלבי והתקוה שבה ותחייני – בת עמי ודתי היא, הלא היא תחוס עלי ולא תעכבני בדרך. – איה אפוא היא? – הרימותי קולי – הובילני אליה!”. — שני ימים ולילה אחד בבית מלון אורחים, מאת: יהודה ליב גורדון הסבר

יהודה לייב גורדון

הערות שוליים

3

4

5

6

7

8

9

10

11

12

13

14

15

16

17

18

19

20

21

22

23

אחי היה אז בן עשרים, בחור גבה-קומה, יפה תואר וגבור. בפניו דמה כולו לאבא. כשהגיע תורו להתגיס חבל תחבולות שונות והִתחלה, ואחרי כל מה שעולל לעצמו נשאר בריא ונתקבל לצבא… אחרי כן חשב אבי להוציאו בעזרת שוחד, אך גם הכסף לא עזר, ואחי הלך לצבא... לא היו ימים מועטים וקבלנו מכתב מאחי שהוא עובר לחזית המלחמה. אחר-כך עברה חצי שנה ולא קבלנו ממנו שום ידיעה... פנינו לכל המוסדות לשאול על אודותיו, כתבנו לבית המלכות, ומשם ענו לנו, כי אחי אבד עם כל גדודו, ואין שום ידיעה עליהם. עבר חדש ימים, ואנו קבלנו גלויה מאחי שהוא בשביה. שמחה ותקוה התחילו שוררים בביתנו. אחי לא כתב אף פעם על אודות מצבו החמרי: כל כתיבתו הייתה שהוא חי ובריא. מבלי שים לב לכך שלא כתב דבר על מצבו, היינו שולחים לו כל שבוע חבילה מלאה כל מיני עוגות טובות, נקניק, סיגריות וטבק מהמין המשובח ביותר... לא יום ולא יומים היינו נשארים לא רק ללא פת לחם, אלא אף ללא קצת תירס לאכול, אבל החבילה בשביל אחי הייתה נשלחת תמיד כסדרה, מדי שבוע בשבוע. תמיד שלחתי אני את החבילות ובדואר היו אז מקבלים משום-מה חבילות למשלוח רק בשבת. הייתי אז אדוקה מאוד, ולא כתבתי בשבת. לפעמים נמצאו יהודים אחרים שכתבו במקומי בשבת. אולם על פי רוב הייתי מוכרחה לשוב הביתה בידיים מלאות, כלומר – עם החבילה. עד שאבא גמר בלבו, שאני בעצמי אכתוב, שהרי זה בשביל הצבא, וימי מלחמה – שאני. מאז התחלתי לכתוב בשבת. בזמן המלחמה דרשו לכתוב רק רוסית. וכל המכתבים לאחי כתבתי בשם הורי ובשמי. — חיי פועלת בארץ, מאת: הניה פקלמן הסבר

הערות שוליים

24

25

26

27

28

29

30

31

32

33

34

35

36

37

38

39

40

41

42

43

44

45

46

47

48

49

50

51

52

53

54

< בחזרה לפורטל