פורטל:דואר ובולאות/קטעי ספרות/2

בטרם בוקר באתי לעיר פונדעלאָווע אשר בגליל קירקירישאָק ואתיצב בבית הדואר. מהרתי למסור כתב מסעי ליד המשגיח כפעם בפעם ואחל פניו למהר לשלחני כי דברי נחוץ. ראיתי את פני המשגיח והנם זועפים וימת לבי בקרבי ויהי לאבן. נחשתי כי רעות בקרבו לעכבני בדרך ויום השבת ממשמש לבוא ועוד דרך רחוקה לפני. והנה אשר יגוֹרתי בא לי! המשגיח הפך את כתב מסעי וירא כה וכה והנה אין עליו רק חותם אחד! וימחה עיניו השכורות שֵנה בגב ידו – רק חותם אחד ואין שני! – “בעסקי נפשך אדוני נוסע – אמר בקול חודר לבי וכליותי – לא בעסקי המלך; לא אוכל תת-סוסים לאדוני”. – מדוע? – שאלתי אנכי בחפזון. – רבּו הנוסעים אמש עד למעלה; כל הסוסים הקצוּבים יצאו ולא שבו עוד; גם רצי המלך נושׂאי האגרות עוד לא עברו ורק סוסים מוכנים לשׂאת אותם עומדים בּאוּרוָה. – חמול נא עלי אדוני – שאגתי מנחמת לבי – אל נא תעצרני, כי נחפז אנכי לדרכי; עשׂה נא עמדי חסד והבה לי סוסים. – לא אוּכל לתת, אדוני, אין סוסים באורות. – הא לך עשרים פרוטות! הבה סוסים! – לא אוּכל. – הא לך שלשים, הא ארבעים, הא לך מחצית השקל, רק שלחני נא מהר. המשגיח החריש רגעים אחדים כמתבונן ואנכי שאפתי תקוה חדשה; אולם חיש שב וינע ראשו ימין ושׂמאל ויאמר: “לא אוּכל, כי מצוַת בעלת הבית עלי חזקה”. – איזה בעלת הבית? – המַחזקת את בית הדוהר הזה מאת הממשלה. – ומי היא? – יהודית היא! – ענה, – כי לא הכירני כי יהודי גם אני. יהודית! – חשבתי בלבי והתקוה שבה ותחייני – בת עמי ודתי היא, הלא היא תחוס עלי ולא תעכבני בדרך. – איה אפוא היא? – הרימותי קולי – הובילני אליה!”. — שני ימים ולילה אחד בבית מלון אורחים, מאת: יהודה ליב גורדון הסבר

יהודה לייב גורדון