פולמוס התרנגולת חסרת הלב
פולמוס התרנגולת חסרת הלב הוא פולמוס שניטש בין גדולי הפוסקים החל משנת תס"ט והשנים שאחריה, בקשר לתרנגולת שנטען כי נמצאה לאחר שחיטתה חסרת לב. המחלוקת ניטשה בעיקר בין החכם צבי לבין רבנים אחרים ובראשם רבי משה רוטנבורג.
רקע הלכתי
במשנה במסכת חולין[1] ”אלו טרפות בבהמה נקובת הוושט, ופסוקת הגרגרת, ניקב קרום של מוח, ניקב הלב לבית חללו”.
נחלקו הראשונים מדוע המשנה לא מתייחסת למקרה שבו ניטל הלב ואינו קיים בשעת השחיטה. התוספות כתבו[2] שאף שקיימת מציאות כזו, נכלל הדבר ב"ניקב", שכן אין חילוק אם הלב ניקב ואינו פעיל או שניטל לגמרי. הרמב"ן כתב גם כן שלא נכתב במשנה מכיון שמדובר בהנחה פשוטה הנלמדת מקל וחומר. הרמב"ם[3] אינו מזכיר להלכה מקרה כזה שניטל הלב, מכך מסיק הכסף משנה[3] כי לדעת הרמב"ם אפשרות כזו אינה קיימת כלל מבחינה מציאותית.
המעשה
בשנת תס"ו מונה החכם צבי לרב קהילות אה"ו לצד רבי משה רוטנבורג, בהסכם רוטציה של שישה חודשים[4].
בשנת תס"ט הייתה נערה שפתחה תרנגול שחוט כדי לנקותו, והוציאה את הטחול והשליכה אותו לחתול ואחר כך לא מצאה לב בגוף התרנגול. הנערה טענה שרק בני המעיים הושלכו לחתול, ואם הנערה טענה שהלב הושלך ככל הנראה יחד עם שאר בני המעיים לחתול. השאלה הגיעה לפני קבוצת לומדים בקלויז בהמבורג ובראשם רבי יוזפא כץ שהטריפו את בשרה לאכילה, בהסתמך על השולחן ערוך ופוסקים אחרים[5].
לעומתם החכם צבי הכשיר את התרנגולת, כשהוא מתבסס על העובדה שהתרנגולת היתה בריאה לחלוטין, ולא יתכנו חיים ללא לב, ומכאן שהלב בהכרח נאבד לאחר השחיטה. בדבריו התבסס על הכסף משנה[3] שקובע כך. בנוסף הסתמך על דבריו של רבי אליעזר בזוהר[6], האומר שלא ייתכן מציאות של חי ללא לב. החכם צבי אף כינה את האוסרים ”טפשים הקופצים להורות”[7].
לפסק החכם צבי התנגד רבי משה מרוטנברג, מקבילו ברבנות העיר, שטען כי לא ניתן לחלוק על הלכה מפורשת בסברות כאלו, ולמרות שלא יתכן שבעל חי יחיה ללא לב כלל, יתכן שהלב נימוק יותר ויותר עד שרגע לפני השחיטה התמוסס לגמרי, כך שבסופו של דבר ברגע השחיטה היתה התרנגולת ללא לב, ואין לשלול זאת מכך שהתרנגולת היתה שמינה ובריאה, מפני שהם "סברות בדויות" שאין להם כל בסיס בהלכה, והוא קובע בחריפות שאין כל מקום להתיר[8].
התפשטות הפולמוס
מחלוקת זו החלה להתפרסם, וכל צד ניסה להביא תמיכה מרבנים נוספים. החכם צבי השיג תמיכת ממחותנו, רבי נפתלי כ"ץ מפרנקפורט, שפרסם את תמיכתו בהיתר[10].
רבי דוד אופנהיים שהתייחס למעשה זה חלק גם כן על פסקו של החכם צבי[11], וקבע כי אין אפשרות להתיר את התרנגולת. הוא סבר כי תיתכן מציאות של תרנגולת ללא לב, והביא ראיה לדבריו מתשובות הרשב"א שמתייחס לעובדה כזאת ומשווה את ניטל הלב לניטל הכליות[12].
המחלוקת התפשטה ברחבי אירופה, כשאחת מהשאלות המרכזיות היא כיצד להתייחס לעובדה שהנערה בעלת התרנגולת מעידה באופן ודאי שלתרנגולת לא היה לב, ומרגע השחיטה לא זזה התרנגולת מתחת ידה ושום בעל חי אחר לא חטף את הלב (למרות שלפי עדויות שהה חתול בחדר). האוסרים, ובעיקר רבי דוד אופנהיים, סברו כי מכיון שהנערה היא בתה של בעלת התרנגולת, היא גם כן נחשבת כבעלת הבשר[א], וממילא יש לה נאמנות לאסור את התרנגולת, ואילו אמירת אמה שאינה וודאית אינה נחשבת כלל לעומת הקביעה המוחלטת של הנערה, ואילו המתירים סברו שאין לנערה שום נאמנות לומר דבר כזה שלא יתכן במציאות, ובוודאי החתול או בעל חי אחר אכל את הלב[13].
המחלוקת בענין הזוהר בהלכה
בין השאר שימש הזוהר כפולמוס בפני עצמו במחלוקת זאת, כאשר השאלה היא האם ניתן להביא ראיה מדברי הזוהר שנכתבו בהקשר קבלי. החכם צבי הביא ראיה לדבריו מהזוהר תוך כדי התנצלות על כך שאין זה אלא כראיה ותוספת סמך למרות שלדבריו לא ניתן לפסוק על פי הזוהר. לעומת זאת, מחותנו רבי נפתלי כ"ץ כתב כי אינו מבין כלל את ההתנצלות שהרי אין הראיה מהזוהר לפסוק הלכה אלא להביא ראיה על מציאות הדברים, שלא קיים עוף ללא לב. בניגוד מוחלט לדעתם סבר רבי דוד אופנהיים כי לא ניתן כלל להביא ראיה מדברי הזוהר שמתייחס רק לפן הקבלי של הדברים שבו הדברים מוחלטים, ולא לפן המציאותי אשר פעמים וייתכן שהוא שונה.
דעתו של רבי יהונתן אייבשיץ
רבי יהונתן אייבשיץ, שהיה אז תלמידו של רבי מאיר איזנשטט והיה רב צעיר יחסית (פחות מגיל 20), חלק בחריפות על החכם צבי, והפריך את הוכחותיו[14]. הוא סבר אמנם כי לא קיים במציאות שבעל חי יחיה ללא לב, אלא שיתכן שאחד מהאיברים הסמוכים שימש במקום לב באופן זמני, דהיינו שהיה בו חלל כל שהוא ווורידי הדם עברו דרכו ודרך פעימותיו זרם הדם לכל חלקי הגוף. רבי יהונתן סיפר כי פנה לחכמי האוניברסיטה ללימודי רפואה ב'האלי' וקיבל את חוות דעתם החיובית והמוחלטת לקיום אפשרות זאת[15]. מסיבה זאת סבר רבי יהונתן כי אכן קיימת אפשרות שבעל החי יחיה באופן זמני ללא לב, ועם כל זאת הוא נחשב לטריפה מכיון שאין לו לב.
התפשטות המחלוקת והשפעתה על יחסי היעב"ץ ורבי יהונתן
ערך מורחב – פולמוס רבי יהונתן אייבשיץ
תגובתו של רבי יהונתן אייבשיץ, גרמה להדחתו של החכם צבי ממשרת רבנות קהילות אה"ו בסוף שנת ה'תס"ט ובעקבות כך הוא חלה קשות.[16], בעקבות כך נערכו בחירות למינוי רב חדש, בהם התמודדו כמה רבנים, ביניהם רבי יהונתן ובנו של החכם צבי רבי יעקב עמדין, כאשר לבסוף נבחר רבי יהונתן. תוצאה זו, גרמה לליבוי הויכוח בין היעב"ץ לרבי יהונתן, ובהזדמנויות רבות הזכיר היעב"ץ את המאורע בקפידה. אף בביקוריו בפראג, נמנע מלהיפגש עם רבי יהונתן[17], והרבה לבקר את המתייעצים עם רבי יהונתן[18]. כך שטרם התחילה הפרשייה אודות החשד ברבי יהונתן, היעב"ץ הקפיד על הפגיעה בכבוד אביו, מה שלדעת חלק מהחוקרים[19] ליבה את אש המחלוקת שפרצה לאחר מכן. לעומת זאת, חוקרים אחרים סוברים שהמעשה לא השפיע משמעותית על היחסים בין היעב"ץ לבין רבי יהונתן והפולמוס ביניהם לאחר מכן היה סביב שאלת השבתאות בלבד[דרוש מקור].
דעת האחרונים בימינו
החזון איש[20] הכריע להלכה כדעת החכם צבי, והוא דחה את דעתו של רבי יהונתן אייבשיץ, בנימוק שאם אכן הייתה חתיכת בשר בגוף שביצעה אותו פעולה כמו הלב עצמו, הרי שאותה חתיכת בשר נחשבת כלב לכל דבר וענין, שהרי אין כל הלכה הקובעת את צורת הלב או גדלו, וככל שפעולת הלב התבצעה לאשורה בכל צורה שהיא, הרי שהתרנגולת נחשבת עם לב והיא כשרה לאכילה.
קישורים חיצוניים
- החכם צבי, חכם צבי <מכון דובב מישרים> - א, ירושלים תשע"ה, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
- הרב ראובן מרגליות, סיבת התנגדותו של רבינו יעקב מעמדין לרבינו יהונתן אייבשיץ, תל אביב, ה'תש"א, באתר היברובוקס
- הרב מרדכי פירון, כשרותה של תרנגולת שנמצאה ללא לב, באתר דעת.
- מעשה בתרנגולת, חתול, ורבנות שנטשה, קולמוס, באתר אוצר החכמה
לקריאה נוספת
- מעוז כהנא, תרנגולת בלי לב - דת ומדע בכתיבה הרבנית במאה השמונה עשרה, מוסד ביאליק ירושלים ה'תשפ"א.
ביאורים והרחבות
- ^ וזאת על פי הכלל "כל המפקיד על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד", וכן לענין עירוב שכל משפחה נחשבת כבעלות אחת לענין עירוב חצירות.
הערות שוליים
- ^ מסכת חולין, דף מ"ב עמוד א'
- ^ ד"ה ניטל: ניטל הלב והריאה והדקין לא איצטריך למיתני דבכלל נקובים הוא.
- ^ 3.0 3.1 3.2 רמב"ם, הלכות שחיטה, פרק י, הלכה ט.
- ^ רבי יעקב עמדין, מגילת ספר, עמ' 22, באתר היברובוקס.
- ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן מ', סעיף ה'.
- ^ ספר הזוהר, חלק א, דף רכ"א, עמוד ב'.
- ^ אשכנזי, צבי בן יעקב, חכם צבי <מכון דובב מישרים> - א, ירושלים תשע"ה, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים) סימן עד, סימנים עו - עח.
- ^ שאלות ותשובות מהר"ם זיסקינד שאלה לג, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
- ^ הודפס בספרו של רבי מאיר, פנים מאירות, חלק א', סימן כ"ג.
- ^ במכתב מתאריך ח' בסיוון ה'תס"ט, שם כותב בין היתר: ”יפה כתב לי האדון מכ"ת בלי פקפוק והדין הזה בא לפני שגם בביתי נשאלה שאלה זו, והתרתי, והיה כתמוה בעיני בני ביתי להתיר, מטעם זה אסרתי לבני ביתי והתרתי לכל אדם”. הוא הסתמך גם על שולחן ערוך עתיק שהיה בביתו של ר' וואלף לוי, מבית דינו, שבו נכתב בשם המהר"ל מפראג שהתיר במעשה כזה את התרנגולת מאותו נימוק. לעומת זאת, כאשר פנה החכם צבי למחותנו, רבי מאיר מאייזנשטט, חלק עליו רבי מאיר וסבר שישנה מציאות לתרנגול חסר לב לחיות במשך זמן קצוב ולכן יתכן שלתרנגולת אכן לא היה לב לפני מותה, והינה טריפה[9].
- ^ כמובא בחוברת של הרב ראובן מרגליות, שב'קישורים חיצוניים'
- ^ גם בתשובות מהר"ח א"ז סימן קמ"ו מביא את לשונו של רבינו מאיר שמשווה בין ניטל המרה לניטל הלב וקובע שהיו מקרים רבים של תרנגולות ללא לב.
- ^ ראה בקונטרס "סיבת התנגדותו" בקישורים חיצוניים עמ' 6.
- ^ למחלוקת זו ניתן אף לראות התייחסות בספרו של רבי יהונתן אייבשיץ, כרתי ופלתי סימן מ, ס"ק ד.
- ^ מובא בספרו של ראובן מרגליות.
- ^ מגילת ספר עמוד 83.
- ^ רבי יעקב עמדין, התאבקות, אלטונא ה'תקכ"ד, דף ס"ד.
- ^ בן-ציון כ"ץ, מזקנים אתבונן, עמ' 84.
- ^ הרב ראובן מרגליות, ראה בקישורים חיצוניים.
- ^ יורה דעה סימן ד' ס"ק י"ד